טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדשות קשות, בידור קל: כך נהפך הקומיקאי ג'ון אוליבר ללהיט אמריקאי

כששמעתי שג'ון אוליבר ינחה תוכנית קומית שבועית על חדשות, חשבתי שהרעיון נידון לכישלון ■ עכשיו אני שמח להודות בטעות - ומנסה להבין את הסיבות שהפכו את אוליבר הבריטי ליקיר האינטרנט ולמקור מידע מרתק

תגובות

מדי פעם נחמד לטעות. כשרשת הכבלים האמריקאית HBO הכריזה בסתיו האחרון כי ג'ון אוליבר, קומיקאי בריטי שאני מאוד מעריך, יארח תוכנית שבועית שתתמקד בנושאים חדשותיים, אני זוכר שחשבתי לעצמי: "זה לעולם לא יעבוד".

בהתחשב בכך שמחזור החדשות נמדד באלפיות השנייה, וש"דיילי שואו" - ביתו המקצועי של אוליבר במשך זמן רב - ו"קולבר ריפורט" של סטיבן קולבר מצחקקים בהערות יומיות על חדשות היום, היה קשה לחשוב מה ימשוך צופים לתוכנית של קולבר. כל מי שחושב שתוכנית שלמה שבנויה על חדשות היא דבר שקל ליצור, צריך לדבר עם עורכי השבועונים "טיים", "ניוזוויק" או "ניו יורק מגזין". ובכל זאת, הנה הגיע סוף העונה הראשונה של התוכנית (שתשוב בפברואר). היא היתה להיט - שיעורי צפייה גבוהים, קהל אוהדים מושבע וסדרת סרטונים מצליחה ביו־טיוב.

אז מה אוליבר ועמיתיו עשו נכון, ובמה אני טעיתי? עצרתי לפגוש את אוליבר במשרדו ברחוב 57 בניו יורק, מול אולפני התוכנית שלו. אוליבר, 37, הוא קומיקאי שאינו עונה לסטריאוטיפ של כוכב טלוויזיה: השיניים שלו הן, איך לומר, בריטיות; השיער שלו אינו משהו שנראה לעתים קרובות על המסך הקטן; ואף שבתוכנית הוא לובש חליפות נאות, הן נראות כאילו הושלכו עליו ממרחק רב.

ידע הוא רייטינג

כעת, כשהתוכנית בהפסקה, הוא נועל נעלי ספורט, סווטשירט כחול ומכנסיים ירוקים. סיפרתי לו שחשבתי שהתוכנית שלו היא רעיון גרוע - מה שהצחיק אותו מאוד, לא רק כי הוכח שטעיתי, אלא מכיוון שכנראה קצת צדקתי.

אוליבר הסכים כי התקופה שבה החליף את ג'ון סטיוארט ב"דיילי שואו" בקיץ 2013 היתה מוצלחת, אך ציין כי זה היה כמו "לנהוג במכונה אלגנטית שמישהו אחר בנה. הייתי בורג במכונה, כך שידעתי איך היא עובדת", סיפר. "כש–HBO באו אלי עם ההצעה, הרגשתי שאני מוכרח להיענות בחיוב".

ביחד עם שאר יוצרי התוכנית, הם העלו רעיון המנוגד להנחות המסורתיות של עולם הטלוויזיה והעיתונות: כל פרק בן חצי שעה יכלול הסבר מפורט של נושא מורכב. רשימת הנושאים נשמעת כמו שאריות שנותרו על רצפת חדר העריכה של רוב מערכות החדשות - כמות הסוכר הנסתר במזון, וכישלון הממשל האמריקאי להגן על המתורגמנים בעיראק ובאפגניסטן.

כל אלה נשמעים כמו חומרים שירחיקו את הקהל - אבל התברר שזה ממש לא המקרה: לתוכנית יש כבר קהל המונה 4 מיליון בני אדם בממוצע, בדומה לתוכנית של ביל מאהר. זהו אינו המדד היחיד להשפעתה של התוכנית: מדי שבוע מפרסמת HBO סרטונים ביו־טיוב מהתוכנית, ושיעורי הצפיות בהם הם 6–8 מיליון.

נקמת הטרולים

ההשפעה של התוכנית הורגשה בעיקר כשעסקה בנושא המורכב של נייטרליות רשת - האמונה שלפיה ספקי האינטרנט צריכים לנהוג במידע שעובר ברשת באופן שוויוני ואסור להם לחסום או לשבש העברת תכנים מסוג מסוים.

אי־פי

הכללים שפירסמה FCC (רשות התקשורת הפדרלית) במאי האחרון אמנם אוסרים על הספקים להאט או לחסום העברת תכנים חוקיים, אך מרשים להם לגבות תשלום עבור האצת מהירות העברת הנתונים, דבר שלמעשה ייצור רשת מהירה למי שיכול לשלם, ורשת אטית למי שלא יכול להרשות לעצמו.

את הנושא הציג אוליבר במילים הבאות: "אלוהים, זה הדבר המשעמם ביותר שראיתי מעולם!". אך לאחר סדרת בדיחות המסבירות את הטכנולוגיה, מה מוטל על כף המאזניים ואת יחסי הכוחות המעורבים, סיכם אוליבר את האייטם בקריאה נרגשת לטרולים (גולשים מעצבנים שמציקים לגופים או בודדים ברשת באמצעות טוקבקים או הצפת תכנים) לדרוש מ–FCC להשאיר את האינטרנט מאוזן: "אנחנו צריכים שפעם אחת בחייכם תמקדו את הזעם שלכם בכיוון שימושי", אמר אוליבר, "נצלו את הרגע!". המונים נענו לקריאתו ואתר FCC קרס - והפך את הנושא המשעמם לכאורה לשיחת היום. לידי TheVerge.com הגיעו תכתובות פנימיות של FCC, בהן הודעה שבה נכתב: "מי ידע שנייטרליות רשת יכולה להפוך לחומר לקומיקאים?".

אוליבר ידע. ניו וקסלר, דובר המדיניות של טוויטר, אמר כי בפגישה של לוביסטים וקובעי מדיניות בנושא נייטרליות הרשת, הם חשבו שהקטע של אוליבר התעלה על הניסיונות האחרים לעורר מודעות. "כולנו הסכמנו שהקטע המבריק על נייטרליות רשת הסביר בעיה מאוד מורכבת בצורה פשוטה ומרתקת, שהצליחה להגיע ליותר אנשים ממה שהצליחו הרבה קמפיינים יקרים", אמר וקסלר.

בכל זאת, קומדיה

שאלתי את אוליבר אם הוא ממציא סוג חדש של עיתונות. הוא השיב בהחלטיות: "לא! אנחנו מתבדחים על החדשות, ולפעמים צריכים לחקור דברים לעומק כדי להבין אותם, אך זה תמיד לטובת הבדיחה. אם מתבדחים על חיות, זה לא הופך אותך לזואולוג. אנחנו בהחלט מציבים לעצמנו רף גבוה לאיכות ובדיקת עובדות. אך המונח הנכון למה שאנחנו עושים הוא קומדיה", הסביר.

חלק גדול מהתוכנית נסמך על דיווחים של אחרים ועל חלקים אבסורדיים שמודגשים לשם הקומדיה. למשל, הקטע שעסק בבעיות קבלת הוויזה לארה"ב של מתורגמנים באזורי לחימה, סיפר גם על חמור מקומי שהתיידד עם החיילים האמריקאים ודרכו לארה"ב היתה קלה יותר משל המתורגמנים. ועדיין, כיצד ייתכן שהסברה של אירועים חדשותיים מורכבים הפכה לכזה להיט באינטרנט?

לדעתי, יש כמו תיאבון לחדשות אטיות יותר, עיבוד מעמיק שאי־אפשר לסכם בציוץ בטוויטר. תוכניות קומיות על נושאים יבשושיים אך חשובים יכולות לא רק להצחיק, אלא גם לחנך.

גם העובדה שאוליבר, בעל הנוכחות המשועשעת והמשעשעת, מספר את הסיפור מסייעת להצלחת התוכנית. "הימרנו על הקול הזה", אומר ריצ'רד פלפלר, מנכ"ל HBO, "לא היה לנו ספק שהוא ימצא דרך לפרוץ מבעד לכאוס".

קומיקאי בריטי, פטריוט אמריקאי

עם המבטא האנגלי מבירמינגהם, אוליבר רחוק מלהיות בריטי מתנשא. אוליבר, הנשוי לחובשת קרבית לשעבר בצבא האמריקאי, חש אהבה של מהגר לארה"ב. לאחר שקיבל את הגרין־קארד שלו, הגיש לו הצוות של "דיילי שואו" עוגת תפוחי עץ עם דגלון אמריקאי ופחית באדווייזר בצד. עיניו דמעו.

הוא גרסה מוזרה של פטריוט - צוחק על כישלונותיה של ארה"ב אך משתמש במילים כמו "אני" ו"אנחנו" כשהוא מדבר על דברים שאמורים להכעיס את האמריקאים. "אני חושב שמותר לי לומר 'אנחנו'", אמר. "אני אוהב לגור פה, אני אוהב את המדינה הזו, נישאתי לאמריקאית, אני רוצה להישאר כאן בכל מקרה. אני פה כבר עשר שנים ואני לא הולך לשום מקום - זהו ביתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות