גם סבתות היו פעם ילדות - אדם צעיר - הבלוג של אדם צעיר - עיתון לילדים ולילדות - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם סבתות היו פעם ילדות

סָבְתָא אִילָנָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ אֵיךְ הָעוֹלָם הָיָה נִרְאֶה כְּשֶׁהִיא הָיְתָה קְטַנָה

תגובות
יְלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת דוֹמִינוֹ בִּכְפַר הַנֹעַר נִצָנִים, 1959
הנס פין / לע"מ

נַסוּ רֶגַע לְדַמְיֵן אֶת הָעוֹלָם בְּלִי מַחְשֵׁבִים, אִינְטֶרְנֶט אוֹ טֵלֵפוֹנִים חֲכָמִים, בְּלִי טֵלֵוִיזְיָה אוֹ יוּטְיוּבּ. דַמְיְנוּ שֶׁבַּבַּיִת אֵין טֵלֵפוֹן, מִיקְרוֹגַל, מַקְפִּיא, מַדִיחַ כֵּלִים אוֹ מְכוֹנַת כְּבִיסָה. שֶׁעוֹד לֹא הִמְצִיאוּ הֲמוֹן דְבָרִים שֶׁהַיוֹם אֲנַחְנוּ מִשְׁתַמְשִׁים בָּהֶם כָּל הַזְמַן, כְּמוֹ: מָסַךְ מַגָע, חִתוּלִים חַד-פַּעֲמִיִים, שׁוֹאֵב אָבָק רוֹבּוֹטִי אוֹ מִשְׂחֲקֵי מַחְשֵׁב. כָּל זֶה נִשְׁמָע אוּלַי כְּמוֹ אַגָדָה רְחוֹקָה, אֲבָל זֶה קָרָה לֹא כָּל כָּךְ מִזְמַן...

אֵיךְ חָיוּ הַיְלָדִים בְּאוֹתָהּ תְקוּפָה? בְּמָה הֵם שִׂחֲקוּ, מָה הָיוּ הַתַחְבִּיבִים שֶׁלָהֶם, אֵיךְ הֵם שָׁמְרוּ עַל קֶשֶׁר אֶחָד עִם הַשֵׁנִי? שְׁאֵלוֹת אֵלוּ וַאֲחֵרוֹת יָצָאתִי לְבָרֵר עִם אִמִי, אִילָנָה מֵיטָב-רוֹדְרִיג, הַמְכֻנָה עַל יְדֵי אַרְבָּעָה-עָשָׂר נְכָדֶיהָ וְנֶכְדוֹתֶיהָ פָּשׁוּט סָבְתָא אִילָנָה.

מָתַי וְאֵיפֹה נוֹלַדְתְ?

נוֹלַדְתִי בְּט"וּ בִּשְׁבָט 1939 בְּקִבּוּץ בֵּית אַלְפָא, לְחַנָה וּמֶנְדְל רַייזְנֶר. כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת שְׁנָתַיִם עָבְרָה הַמִשְׁפָּחָה לְקִבּוּץ אַחֵר בְּשֵׁם רָמַת יוֹחָנָן בְּעִקְבוֹת חִלוּקֵי דֵעוֹת בְּהַנְהָגַת הַיִשׁוּב, וְשָׁם גָדַלְתִי בְּמֶשֶׁךְ רֹב שְׁנוֹת יַלְדוּתִי.

הַנְכָדִים חוֹשְׁבִים שֶׁנוֹלַדְתְ בִּתְקוּפַת הָאֶבֶן.

כִּמְעַט...

בְּמָה הֲיִיתֶם מְשַׂחֲקִים?

שִׂחַקְנוּ בַּחוּץ בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים: "דוּדֶס", "מַחֲנַיִם", "חֲמוֹר חָדָשׁ", "סוּס אָרֹךְ"...

שְׁנֵי יְלָדִים בִּכְפַר יְלָדִים לְיַד רַעֲנַנָה מַחְלִיפִים בֵּינֵיהֶם בּוּלִים, 1948
לע"מ

מָה זֶה הַשֵׁמוֹת הַמַצְחִיקִים הָאֵלֶה, לֹא הָיוּ לָכֶם מִשְׂחָקִים רְגִילִים?

"סוּס אָרֹךְ" הָיָה יֹפִי שֶׁל מִשְׂחָק. קְבוּצָה אַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּכִיפוּף רַגְלַיִם, אֶחָד לְיַד הַשֵׁנִי, וְהַקְבוּצָה הַשְׁנִיָה הָיְתָה צְרִיכָה לִקְפֹּץ מֵעֲלֵיהֶם וּלְהַגִיעַ לַצַד הַשֵׁנִי. הָיוּ גַם מִשְׂחָקִים מֻכָּרִים יוֹתֵר, כְּמוֹ קְלָפִים: שִׂחַקְנוּ "מִלְחָמָה" וּרְבִיעִיוֹת שֶׁל פִּרְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, קְלָאס וְחָמֵשׁ אֲבָנִים. הָיִינוּ גַם מַמְצִיאִים כָּל מִינֵי מִשְׂחָקִים בְּעַצְמֵנוּ.

וְהָיוּ לָךְ צַעֲצוּעִים מִשֶׁלָךְ, אוּלַי בֻּבָּה?

אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת, אֲבָל אֲנִי בֶּאֱמֶת כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת... אוּלַי הָיְתָה לִי בֻּבָּה.

טֵלֵוִיזְיָה הָיְתָה לָכֶם?

לֹא...

רַדְיוֹ הָיָה לְפָחוֹת?

בִּשְׁנַת 1947 אַבָּא שֶׁלִי הָיָה בִּשְׁלִיחוּת בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית וְהֵבִיא כְּ-20 מַקְלְטֵי רַדְיוֹ לַקִבּוּץ. זֶה הָיָה הָרַדְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה לָנוּ. אָהַבְנוּ לִשְׁמֹעַ תָכְנִיוֹת שֶׁבָּהֶן הִקְדִישׁוּ שִׁירִים לִימֵי הֻלֶדֶת. אֲחוֹתִי וַחֲבֵרָה אֲפִלוּ הִקְדִישׁוּ לִי פַּעַם שִׁיר כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי גְדוֹלָה. וְחוּץ מִזֶה הָיִינוּ שׁוֹמְעִים תַסְכִּיתִים.

מָה זֶה "תַסְכִּית"?

תַסְכִּית זֶה סִפּוּר בְּהֶמְשֵׁכִים שֶׁאוֹתוֹ הָיוּ מַקְרִיאִים בָּרַדְיוֹ, בְּדֶרֶךְ כְּלָל סִפּוּרֵי מֶתַח וְהַרְפַּתְקָאוֹת.

יְלָדִים מַקְשִׁיבִים לְתָכְנִית רַדְיוֹ לִילָדִים, רֹאשׁ הַנִקְרָה, 1962
משה פרידן / לע"מ

טַסְתְ לְחוּ"ל כְּשֶׁהָיִית יַלְדָה?

מָה פִּתְאוֹם. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה טַסְתִי בִּשְׁנַת שִׁבְעִים וּמַשֶׁהוּ, כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי בַּת יוֹתֵר מִשְׁלוֹשִׁים.

- וָאוּ, הַיְלָדִים שֶׁלִי טָסִים מִגִיל אֶפֶס.

אֵיךְ בְּעֶצֶם שְׁמַרְתֶם עַל קֶשֶׁר עִם חֲבֵרִים? הֲרֵי לֹא הָיָה לָכֶם טֵלֵפוֹן...

בֶּאֱמֶת לֹא הָיוּ טֵלֵפוֹנִים בְּחַדְרֵי הַמִשְׁפָּחָה בַּקִבּוּץ, רַק בַּמַזְכִּירוּת וּבַחֲדַר הָאֹכֶל. הָיְתָה לִי חֲבֵרָה אַחַת שֶׁאִתָהּ הִתְכַּתַבְתִי – הָיִינוּ שׁוֹלְחוֹת אַחַת לַשְׁנִיָה מִכְתָבִים בַּדֹאַר וּמְסַפְּרוֹת עַל הַחַיִים שֶׁלָנוּ. אֲבָל לֹא הָיוּ לִי חֲבֵרוֹת מִחוּץ לַקִבּוּץ, רֹב הַחַיִים הַחֶבְרָתִיִים שֶׁלָנוּ הִתְרַכְּזוּ סְבִיב בֵּית הַסֵפֶר וּבֵית הַיְלָדִים. לֹא הָיִינוּ יוֹצְאִים הַרְבֵּה מִחוּץ לַקִבּוּץ, רַק בְּטִיוּלֵי בֵּית סֵפֶר וּבְמַחֲנוֹת קַיִץ שֶׁל הַתְנוּעָה.

אָהַבְתְ לַעֲשׂוֹת שִׁעוּרֵי בַּיִת?

לֹא, לֹא אָהַבְתִי אֶת בֵּית הַסֵפֶר. בְּעִקָר לֹא אָהַבְתִי חֶשְׁבּוֹן, זֶה אַחַד הַמִקְצוֹעוֹת שֶׁבָּהֶם הִתְקַשֵׁיתִי וְהַיוֹם אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה עִם זֶה. אָהַבְתִי סִפְרוּת, הִיסְטוֹרְיָה.

מָה הָיוּ הַתַחְבִּיבִים שֶׁלָךְ?

קֹדֶם כֹּל שְׂחִיָה. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם שָׂחִיתִי בַּבְּרֵכָה, הִתְאַמַנְתִי בִּקְבוּצָה וּבְגִיל 13 הָיִיתִי אַלוּפַת הָאָרֶץ בְּ-100 מֶטֶר פַּרְפַּר וּבְ-200 מֶטֶר חָזֶה! אֲפִלוּ הִשְׁתַתַפְתִי בַּמַכַּבִּיָה בִּשְׁנַת 1952. שָׁמַרְתִי אֶת כָּל מָה שֶׁכָּתְבוּ עָלַי בָּעִתוֹנִים בְּאַלְבּוֹם מְיֻחָד. הִשְׁתַתַפְתִי בְּתַחֲרֻיוֹת, זֶה הָיָה תוֹבְעָנִי מְאֹד וְהָיִיתִי צְרִיכָה לְוַתֵר עַל הַרְבֵּה דְבָרִים בִּשְׁבִיל זֶה, לָכֵן פָּרַשְׁתִי סְבִיב גִיל 15, כְּשֶׁכְּבָר לֹא הָיִיתִי אַלוּפָה.

יְלָדוֹת קוֹרְאוֹת סְפָרִים בְּקִבּוּץ גָדוֹת, 1967
אילן ברונר / לע"מ

אָהַבְתְ לִקְרֹא?

כֵּן, מֵאָז וּמִתָמִיד אָהַבְתִי לִקְרֹא, אֲבָל לֹא הָיָה מִבְחָר גָדוֹל שֶׁל סִפְרֵי יְלָדִים כְּמוֹ שֶׁיֵשׁ עַכְשָׁו... כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָה אָבִי הָיָה מְסַפֵּר לִי לִפְנֵי הַשֵׁנָה סִפּוּרִים עַל מִקְרִים וּמְאֹרָעוֹת שֶׁקָרוּ לוֹ לִפְנֵי שֶׁנוֹלַדְתִי.

אֶת סִדְרַת "חַסַמְבָּה" בֶּטַח קָרָאת.

"חַסַמְבָּה"? כֵּן, אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁזֶה יָצָא כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי גְדוֹלָה יוֹתֵר.

אַתְ רוֹאָה, בֶּאֱמֶת נוֹלַדְתְ בִּתְקוּפַת הָאֶבֶן! מָה עוֹד הֲיִיתֶם עוֹשִׂים כְּשֶׁהָיִית יַלְדָה?

הָיוּ לָנוּ כָּל מִינֵי אֳסָפִים. הָיִינוּ אוֹסְפִים קְלָפִים שֶׁל שַׂחְקָנֵי קוֹלְנוֹעַ מְפֻרְסָמִים, כְּמוֹ קְלַרְק גֵייבְּל וּוִיוִיאָן לִי, וְהָיוּ גַם קְלָפִים שֶׁל סְפּוֹרְט שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ וָפְלִים, קָרְאוּ לְזֶה "וָפֶל סְפּוֹרְט". הָיָה אֲפִלוּ קְלָף שֶׁלִי! בֶּאֱמֶת חֲבָל שֶׁלֹא שָׁמַרְתִי. הַבָּנוֹת אָסְפוּ מַפִּיוֹת וְהַבָּנִים אָסְפוּ בּוּלִים. הָיָה לִי גַם אֹסֶף שֶׁל "פְּרָסִים".

רֶגַע, תַסְבִּירִי לַיְלָדִים מָה זֶה "פְּרָסִים".

אֵלֶה מִין צִיוּרִים יָפִים כָּאֵלֶה שֶׁהָיִינוּ אוֹסְפִים בְּאַלְבּוֹם מְיֻחָד וּמַחְלִיפִים בֵּינֵינוּ. זֶה נִרְאָה כְּמוֹ מַדְבֵּקוֹת אֲבָל בְּלִי הַדֶבֶק. לִי הָיָה אֹסֶף נֶהֱדָר כִּי אַבָּא שֶׁלִי הָיָה מֵבִיא לִי "פְּרָסִים" מֵחוּצְלָאָרֶץ. הוּא נָסַע הַרְבֵּה בִּגְלַל הָעֲבוֹדָה שֶׁלוֹ.

תַגִידִי, לֹא הָיָה מְשַׁעְמֵם לִהְיוֹת יַלְדָה כְּשֶׁהָיִית יַלְדָה?

לֹא, הָיוּ הֲמוֹן מִשְׂחָקִים. לֹא הָיְתָה לָנוּ טֵלֵוִיזְיָה וּמַחְשֵׁב כְּמוֹ שֶׁיֵשׁ לִילָדִים בְּיָמֵינוּ, אֲבָל כָּל הַיוֹם הָיִינוּ מְשַׂחֲקִים בַּחוּץ וְהָיְתָה לָנוּ חֶבְרַת יְלָדִים מְאֹד מְגֻבֶּשֶׁת וּפְעִילָה. חַיֵי הַיוֹמְיוֹם הָיוּ בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ כְּשֶׁאַתְ הָיִית יַלְדָה. הַחַגִים בַּקִבּוּץ הָיוּ עִנְיָן גָדוֹל וּמַרְשִׁים, וּבְכָל פּוּרִים אִמָא שֶׁלִי הָיְתָה תוֹפֶרֶת לִי וְלַאֲחוֹתִי הַקְטַנָה תַחְפּוֹשׂוֹת.

גַם אַתְ הָיִית תוֹפֶרֶת לָנוּ תַחְפּוֹשׂוֹת נֶהֱדָרוֹת.

נָכוֹן, סָבְתָא חַנָה לִמְדָה אוֹתִי מְלָאכוֹת יָד, כְּמוֹ סְרִיגָה וּתְפִירָה. הִיא אָהֲבָה מְאֹד לִסְרֹג. יְמֵי הֻלֶדֶת הָיִינוּ חוֹגְגִים בְּחֵיק הַמִשְׁפָּחָה, הָאֹכֶל בַּיָמִים הָהֵם כַּמוּבָן הָיָה הַרְבֵּה פָּחוֹת טָעִים וּמְגֻוָן וּמַמְתָקִים בְּקֹשִׁי הָיוּ.

מָה אַגִיד לָךְ? אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁהָיָה לִי מְשַׁעְמֵם.
__________________________

כתבה: מיה מיטב (מתוך גיליון דצמבר 2017 בנושא "סבא וסבתא").

ערכה את הגיליון: דניאלה אסא. עורכת ראשית: רינת פרימו.

באתר של "אדם צעיר" ובדף הפייסבוק ניתן להיחשף לתכנים נוספים – מוזמנים לחבב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות