כשאנטיגונה רצה אל הגופה והורידה אותה מכף הדחפור

גרירת גופתו של פלסטיני בגבול רצועת עזה היא מקרה מעורר חלחלה שמעלה שאלה שמעסיקה את הספרות משחר ימיה: האם גופת האויב ראויה לקבורה מכובדת או לקבורה בכלל? בלוג חדש

עלית קרפ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פינוי גופת הפלסטיני סמוך לגבול הרצועה, היום
פינוי גופת הפלסטיני סמוך לגבול הרצועה, היוםצילום: אליהו הרשקוביץ
עלית קרפ

מראה הדחפור של צה"ל גורר גופת פלסטיני שנהרג שלשום (ראשון) מאש צה"ל בשטח רצועת עזה מעוררת חלחלה ומעלה שוב שאלה שמעסיקה את הספרות משחר ימיה: האם גופת הבוגד או האויב ראויה לקבורה מכובדת או לקבורה בכלל?

לא צריך ללכת רחוק ממקומותינו. דוד המלך, שהיה מנוול גדול, מסר בידי הגבעונים שבעה מבני שאול: שניים מהם היו בניה של רצפה בת איה פילגש שאול וחמישה היו נכדיו של שאול, בניה של מיכל, אשת דוד, מנישואיה הראשונים לעדריאל בן ברזילי המחולתי. אחרי שהשבעה נרצחו וגופותיהם נתלו, הלכה רצפה בת איה לשמור על הגופות כדי שעוף השמים וחיית השדה לא יאכלו אותן וישבה שם "מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמואל ב', כ"א, י'). אפילו לבו הקשה וחסר המוסר של דוד נמס לנוכח המעשה והוא ציווה לאסוף את הגופות ולקבור אותן. יש מעשים שעצם עשייתם פוקחת לפעמים עיני רשעים.

אם סיפורה של רצפה בת איה מוכר דיו, הרי שהמיתולוגיה היוונית והמחזאות הקלאסית סיפקה לתרבות המערבית (פריט חובה אפילו ברשימת הקריאה המדולדלת של תלמידי התיכון בישראל) את אחד מסיפוריה המפורסמים, וגם הוא דן בין היתר בשאלה את מי קוברים. ב"אנטיגונה", בתו של המלך אדיפוס ואחותו למחצה, נלחמים שני בניו על ממלכתו אחרי צאתו לגלות, והורגים זה את זה בקרב.

אנטיגונה מול גופתו של פוליניקס. ציורו של ניקיפורוס לייטראס
אנטיגונה מול גופתו של פוליניקס. ציורו של ניקיפורוס לייטראסצילום: ויקיפדיה

דודם, קריאון, מולך תחתיהם בתבאי, מצווה שרק אטאוקלס יזכה לקבורה הולמת. אנטיגונה, לעומת זאת, מתעקשת על קבורה דומה גם לאח השני, פוליניקס, וזאת חרף העובדה שהואשם בבגידה והיה זה שיצא למלחמה באחיו. היא קוברת את פוליניקס בטקס מכובד למרות הוראת דודה, וכשהיא נתפסת בעת מעשה - מודה מיד. עם תום המשפט שנערך לה נגזר עליה מוות.

סופוקלס, מגדולי המחזאים בהיסטוריה, כתב את אנטיגונה לפני יותר מ-2,500 שנה, ואינו מותיר לצופיו להתלבט בשאלה במי הוא תומך: בשורותיו האחרונות של המחזה הוא שם בפיה של המקהלה את המסר על פיו חוק האל קודם לחוק השליט, ובמלים אחרות, במקרה שלהם, ואולי גם בזה שלנו, זה שעל גבול עזה, גם למי שבגד, טעה, ואפילו היה לאויב, מגיעה קבורה הולמת.

על כן, כששר הביטחון נפתלי בנט אומר שגרירת גופתו של הפלסטיני היא מעשה נכון שראוי לעשותו ושמספיק עם הצביעות של השמאל, אולי יציץ קודם לכן, אם לא בספרות העולם, לפחות בתנ"ך. ואולי אין זו עצה טובה כל-כך, כי מי יודע, אולי יתגלה שגם את התנ"ך כתבו שמאלנים...

הציוץ של נפתלי בנט

עלית קרפ | |כמו שכתוב בספר

סופרת, עורכת ומתרגמת, מחפשת את המציאות בספרים.

תגובות