ליל התהילה שהפך לעשרה עמודים של מודעות אבל ביום

45 אלף אוהדים נסעו לפני כחודש מהעיר ברגמו למשחק של קבוצתם במילאנו. על הדשא וביציעים היתה חגיגה גדולה, אך במקביל, שעון העצר של ההדבקה החל לתקתק והטרגדיה לא איחרה לבוא

אלון אלטרס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משאיות של הצבא האיטלקי מובילות את גופותיהם של קורבנות וירוס הקורונה מהעיר ברגמו לשריפה
משאיות של הצבא האיטלקי מובילות את גופותיהם של קורבנות וירוס הקורונה מהעיר ברגמו קרדיט: Massimo Paolone/אי־פי

אחד הדברים העצובים בטרגדיה של ברגמו, הקוברת בימים אלה את מתיה הרבים מנגיף הקורונה, הוא שתחילתה דווקא בשעתה הגדולה של העיר. לברגמו הקטנה והעשירה בצפון איטליה יש קבוצת כדורגל בשם אטלאנטה. בשנים האחרונות היא קבוצה טובה השייכת לצמרת ה"סרייה A", אך השנה, לראשונה בתולדותיה, היא גם משתתפת בליגת האלופות. ההישג כזה מילא גאווה את כל תושבי העיר.

איש לא ניבא לאטלאנטה הצלחה יתרה מול קבוצות עשירות וטובות ממנה בליגת האלופות, אך הפלא קרה, והקבוצה העפילה בחודש שעבר בשלב שמינית הגמר. תושבי ברגמו, גם אלה שלא מתעניינים כלל בכדורגל, הבינו שנפל דבר בתולדות העיר: ברגמו על המפה - לא מילאנו, לא רומא - והחגיגות היו בעיצומן. 

ואז הגיע 19 בפברואר. אמנם, בתאריך הזה נגיף הקורונה כבר הסתובב לו באין מפריע בצפון איטליה, אך באותו יום אירחה אטלאנטה באיצטדיון סן סירו שבמילאנו את ולנסיה הספרדית. העתקת המשחק מברגמו נבעה מכך שאיצטדיונה של אטלאנטה צר מלהכיל את המוני האוהדים שרצו לראות את קבוצתם משחקת בשמינית גמר גביע האלופות.

שחקני אטלאנטה חוגגים בסן סירו מול ולנסיה
שחקני אטלאנטה חוגגים בסן סירו מול ולנסיהצילום: AFP

45 אלף אוהדים נסעו מברגמו אל המשחק הזה. מספר עצום של תושבים אם לוקחים בחשבון שאוכלוסיית העיר מונה כ-120 אלף. הם מילאו את הרכבות העיליות למילאנו, נסעו דחוסים ברכבות התחתיות, הצטופפו בשערי הכניסה לאיצטדיון וביציעים. אטלאנטה היתה בשיאה. זה היה אולי המשחק הטוב ביותר בתולדותיה והוא הסתיים בניצחון ברור - 1-4 - והאוהדים התחבקו והתנשקו בסערת התהילה ואחר כך בחוצות מילאנו. ואז החלה הדרך חזרה לברגמו. ושוב רכבות התחתית הדחוסות, שוב הרכבות העיליות המלאות באוהדים שמחים, שרים ורוקדים.

באיטליה היה כבר מי שקרא למשחק הזה "פצצת זמן של הדבקה" ושסיכוי סביר כי רבבות נדבקו בנגיף בעקבותיו. על הקורונה דיברו באיטליה עוד לפני המשחק. רבים אמנם זלזלו במסוכנותו, אך מי שאישר את קיומו של המשחק בסן סירו עשה מעשה חמור מאוד. ביטול המשחק או קיומו ללא קהל בוודאי היה מציל חיים ומונע הלוויות. פשוט כך.

בברגמו כבר יודעים שהטרגדיה של העיר החלה בלילה ההוא. גם קפטן אטלאנטה, פופו גומז, מודע לכך. בראיון לעיתון ספרדי הוא סיפר על הדוחק הרב באצטדיון, על הפקקים בכבישים, על המכוניות גדושות האוהדים עשו הכל כדי להגיע למילאנו. הוא הזכיר גם שבקרב שחקני היריבה מוולנסיה יש כדורגלנים שהתגלו אחר כך כחולים. אם נחבר את שיעורי התחלואה והתמותה בספרד, הרי שלפנינו טרגדיה חוצת גבולות. "לשחק את המשחק הזה היה טעות נוראה מבחינתנו", סיכם גומז.

איש צוות רפואי בחליפת מגן מוירוס הקורונה בעיר ברגמו שבצפון איטליה, אתמול
איש צוות רפואי בחליפת מגן מוירוס הקורונה בעיר ברגמו שבצפון איטליה, אתמולצילום: Claudio Furlan/אי־פי

יותר מאלף מתושבי ברגמו מתו עד כה מהנגיף. זאת, מתוך סך של כ-7,500 מתים באיטליה נכון לכתיבת שורות אלה. אין מי שלא הזדעזע למראה משאיות הצבא מעמיסות ארונות מתים ומסיעות אותם מבתי החולים של העיר לבתי הקברות. בעיתונים המקומיים מוקדשים כעשרה עמודים למודעות אבל. רוב מי שמת, מת לבדו. משפחתו לא היתה לצדו ואת דרכו האחרונה עשה במשאית צבאית, לבד. זוהי חוויה שעבור אלה שנותרו חיים לא קל לשכוח.

אתמול (רביעי) צפיתי בתוכנית טלוויזיה ונתקלתי בנתון מדהים בקשר לתפוצת המחלה בברגמו. זהו נתון חריג לחלוטין גם ביחס לשיעורי התמותה המבהילים במקומות אחרים בצפון איטליה. בברגמו, כך דווח, יש כ-1,800 חולים המצויים בשנות השלושים לחייהם (בסה"כ כ-7,000 חולים). אין טעם לשאול כמה מהם היו במשחק. התשובה אני מניח ברורה לכולם.

אלון אלטרס

אלון אלטרס | ימי טוסקנה

ישראל, אירופה, פוליטיקה, תרבות וכל מה שביניהם.

סופר משורר ומתרגםפרסמתי עד כה חמישה רומנים, ארבעה ספרי שירה ותרגומים רבים מאיטלקית. הבולטים שבהם הם ספריה של אלנה פרנטה ("החברה הגאונה"), מסות של פייר פאולו פאזוליני, "מחברות הכלא" של אנטוניו גרמשי, וכמובן אין לשכוח את "הזקן והים" אחד מתרגומי הבודדים מאנגלית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ