הפיתוי אולי גדול, אך גניבת ציורים היא עניין מסובך וממש לא רווחי

לפני פחות מחודש נמכר "סולם יעקב" של מארק שאגאל, שנגנב לפני 25 שנה ונמצא במקרה אצל גברת שהלכה לעולמה בירושלים. הזדמנות מצוינת לחזור לכמה מגניבות האמנות הגדולות בהיסטוריה

אמיתי חזן
אמיתי חזן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"סולם יעקב", מארק שאגאל, שנות ה-70. הוערך ב-130 עד 180 אלף דולר
"סולם יעקב", מארק שאגאל, שנות ה-70. הוערך ב-130 עד 180 אלף דולרצילום: חיימה אדלשטיין
אמיתי חזן
אמיתי חזן

לפני פחות מחודש נמכר במכירה פומבית בבית המכירות "תירוש" הציור "סולם יעקב" של מארק שאגאל. הציור נגנב לפני 25 שנים מגלריה בתל אביב ונמצא במקרה אצל גברת שהלכה לעולמה בירושלים. עשרות כלי תקשורת מהארץ ומהעולם סיקרו את התעלומה סביב היעלמות הציור, ולכן זו הזדמנות טובה להקדיש פוסט לגניבות האמנות הגדולות בהיסטוריה.

הגניבה המפורסמת ביותר היא ללא ספק זו של "מונה ליזה", ציורו של לאונרדו דה וינצ'י מ-1503. למרבה האירוניה, היעלמות הציור היא גם זו שהפכה אותו למפורסם. עד 1911 הוא נחשב אמנם ציור חשוב, אך בצרפת היו לא מעט ציורים חשובים ממנו, אפילו במוזיאון הלובר, ממנו נגנב בידי עובד איטלקי בשם ויצ'נזו פרוג'יה. הוא ניצל את העובדה שהמוזיאון היה סגור לעבודות (הרי הצרפתים לא אוהבים לעבוד באוגוסט), הוריד אותו מהקיר וחמק איתו החוצה כשהוא מוסתר במעילו הארוך. באותן שנים רכשו אספנים אמריקאים עשירים הרבה נכסי תרבות חשובים, בצרפת הובע חשש כי היצירה תחצה במהירות את האוקיינוס האטלנטי. המשטרה פעלה מהר, תחקרה עשרות חשודים, ביניהם אספנים אמריקאים ואפילו את האמן פבלו פיקאסו. גם פרוג'יה תושאל אך לבסוף שוחרר, והציור נעלם למשך יותר משנתיים. 

ב-1913 ניסה פרוג'יה למכור את הציור לסוחר אמנות בפירנצה. הסוחר ביקש לאמת את מקוריות הציור וביקש להתייעץ עם מי שהיה אז מנהל גלריה אופיצי, אחד המוזיאונים החשובים באיטליה. המנהל זיהה מיד את הציור הגנוב ועוד באותו יום הגיעה המשטרה לביתו של פרוגי'ה ועצרה אותו. פרוג'יה לא הכחיש את המעשה אך טען שלא בצע הכסף הניע אותו אלא פטריוטיות. הוא הסביר שמטרתו היתה להחזיר את הציור למולדתו, איטליה, לאחר שנפוליאון שדד בעצמו את הציור והביאו לפריז. בסופו של דבר חזרה מונה ליזה ללובר בתור הציור הידוע והחשוב בעולם.

גוסטב קלימט, "דיוקנה של אשה", 1917
גוסטב קלימט, "דיוקנה של אשה", 1917צילום: Antonio Calanni/אי־פי

בניגוד לגניבות של פריטי יוקרה אחרים, לדוגמה תכשיטים, גנבי אמנות יודעים שיהיה להם קשה מאוד למכור את היצירות, וגם אם יצליחו בכך, יקבלו סכום פעוט ביחס לערך הריאלי. הסיבה היא שאם ציור נגנב, הבעלים החוקיים יפעיל מספר מנגנונים על מנת לאתרו: משטרה, חברת ביטוח, חוקרים פרטיים, משפחת האמן ואפילו גלריות ובתי מכירות פומביות. גנבי אמנות יודעים שאם הציור מוצג בגלריה או בבית מכירות, הדבר יוודע לאחד הגורמים ובסבירות מאוד גבוהה - יוחרם. לכן, יעדם הוא כמעט תמיד השוק השחור.

הפיתוי לגנוב ציורים ששווים מיליוני דולרים הוא אולי גדול, אבל סוף מעשה במחשבה תחילה. בחודש שעבר נמצא הציור "דיוקנה של אשה" של גוסטב קלימט שנגנב מגלריה באיטליה ב-1997. הציור, ששווה לפי הערכות כ-60 מיליון דולר, אותר במחבוא בקיר חיצוני בשטח הגלריה ממנה נלקח. הגנבים ככל הנראה העדיפו להחביא אותו בעודם מנסים למכור אותו, אך משהבינו שלא כל-כך פשוט לעשות זאת - השאירו/החזירו אותו לשטח הגלריה ממנה נגנב.

ב-2010 נגנבו מהמוזיאון לאמנות מודרנית בפריז חמישה ציורים של פבלו פיקאסו, מאטיס, בראק, מודליאני ולז'ה, מהאמנים החשובים ביותר בהיסטוריה, בשווי כולל של לפחות 120 מיליון דולר. המצלמות חשפו את גודל הרשלנות כשגנב בודד שבר את אחד מחלונות המוזיאון בשעת לילה מאוחרת ולקח את היצירות ללא הפרעה. מסיבה שאינה ברורה, האזעקה לא פעלה אך המצלמות תיעדו את המקרה והמשטרה הצליחה לזהות את החשוד. לרוע המזל, גם הגנב שהבין שמשטרת צרפת סוגרת עליו ולטענתו זרק את היצירות לאשפה. המשטרה והתביעה חשדו שהציורים הוברחו מאחר שלא האמינו שהגנב היה מספיק טיפש בשביל להשמיד יצירות בשווי עתק. אך טרם אותרו ומדובר ללא ספק בטרגדיה.

דיוקן אדל בלוך-באואר של קלימט (135 מיליון דולר)

רשימת הגניבות ארוכה כמובן ורשימת הגנבים כוללת בין היתר ישראלים שנתפסו עם יצירות בשווי מיליונים וריצו תקופות מאסר ממושכות בחו"ל. החשמלאי של פיקאסו נתפס עם 270 יצירות של האמן הספרדי. הוא טען כי קיבל את היצירות מתנה, אך לאחר סאגה משפטית של עשר שנים פסק בית המשפט כי מדובר בגניבה.

גניבת האמנות הגדולה בהיסטוריה היא ביזת האמנות שערכו הנאצים החל מ-1933 ובעיקר בזמן מלחמת העולם השנייה. לפי הערכות, הנאצים בזזו אלפי יצירות אמנות בשווי של יותר מעשרה מיליארד דולר כדי לנשל יהודים מרכושם, ובעיקר כדי להעלים אמנות יהודית ואמנות מודרנית שנחשבה "אמנות מנוונת". רוב היצירות אותרו והוחזרו למוזיאונים, אך קשה מאוד לאתר את הבעלים החוקיים של היצירות ואת יורשיהם. עוד יותר קשה להוכיח את הבעלות.

המקרה המוכר ביותר שגם הפך לסרט הוא "דיוקנה של אדל בלוך באואר", ציור של גוסטב קלימט שנגזל מבעליו החוקיים. לאחר מאבק משפטי ארוך הצליחה היורשת, מריה אלטמן, להשיב לרשותה את הציור ו-2006 מכרה אותו לרון לאודר תמורת 135 מיליון דולר.

אמיתי חזן

אמיתי חזן | |מחיר האמנות

מי קובע מה זה אמנות? כיצד נקבע מחיר ליצירת אמנות? איך אפשר להשקיע ולהרוויח ממסחר באמנות? אמיתי חזן, דור שלישי למשפחה של סוחרי אמנות ומבעלי בית המכירות הפומביות "תירוש" לוקח אתכם אל מאחורי הקלעים של שוק האמנות הישראלי והבינלאומי - המגמות החמות, העסקאות הגדולות, האכזבות המרות והאינטריגות שנוצרות במסע הארוך של היצירה מהאמן לסלון ביתכם.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ