
במסיבת יום ההולדת בטבריה סיפר ראש הממשלה שוב ושוב ששרה "פותחת דלתות" לישראל בעולם. שהרי כזו היא ישראל - ישות נעבעכית שזקוקה לתיווך הגבירה כדי שיכניסוה לטרקליני העולם
אינני יכולה לעשות דבר כדי לשכנע את רה"מ ואת חברי הליכוד שאורן חזן אינו ראוי להיות חבר כנסת. הם הרי שותקים מולו. ואני שמאלנית, כלומר - בוגדת, ונכה - כלומר חצי בן אדם
כל אסון וכל מצוקה אישית או לאומית, הם תירוץ להפעלת מסחטה תקשורתית ונצלנית המגולמת בשאלה "ספר לי מה עובר עליך". התוצאה - חוסר אמפתיה וייצור עוד ועוד פורנוגרפיה רגשית
בערב שבו נרצח ראש הממשלה התקבע הקשר אמיץ בין החרדה הציבורית והניסיונות לשכך אותה בעדכונים, תמונות קשות ודיווחים זריזים ואמוציונליים
האימפרטור של נהריה, זה שנהג לחלק מצרכים לפני החגים בתמורה לקולות, הובס אחרי כמעט 30 שנה. ראש העיר הנבחר, רונן מרלי, יצטרך להילחם בכך אך גם בהכרת התודה המוטבעת בעירו
הליצן ב"משפחת סימפסון" הוא מנוול שמתעמר בילדים, תאב בצע, מפמפם מרצ'נדייז מזיק, שקרן, צבוע, חנפן, מופקר מינית - ויהודי. באקלים הפוליטיקלי קורקט הנוכחי, גם זמנו על המסך שאול
קריאת עשרות פוסטים על עליונות לבנה מחייבת הפסקה מדי פעם, גם אם עליבות הכותבים גוברת על תחושת הסכנה מהם. אלא שאז מתגלה "הסמכות הרוחנית" של כולם, וזה כבר סיפור אחר
עריכה חכמה והגשה סקרנית, רגועה ולא מתחנפת הפכו את "חדשות הלילה" למהדורה הטובה ביותר על המסך. בתוך מסגרת מוגבלת, נוימרק מתעלה על שלוש מגישות מקצועניות לעילא
הדבקת תיאורים מעולם הפסיכיאטריה לראש הממשלה מחטיאה את המטרה ושגויה. כשנתניהו מזהה איום פוליטי או מחדל בהתנהלותו - הוא מגייס מגה ספין. הנה כמה דוגמאות מהעבר
"MKR - המטבח המנצח" אינה תוכנית טלוויזיה אלא תוכנית של "שופרסל" ועוד כמה חברות. חיים כהן ורותי ברודו מוכרים את נשמתם הקולינרית והמתמודדים מלהגים תסריטים וחזיונות פרסומיים
שרת התרבות אמרה בשידור כי "איננה חושבת שהיתה הסתה לפני רצח רבין". ראשית, היא איננה חושבת, היא מדקלמת מדף המסרים. אבל יש עוד נקודות שדורשות פירוק לגורמים בדבריה
הרשו לי לפקפק באופטימיות ששידרו עודד קוטלר ואהד נהרין בחדשות על עתידו של חופש הביטוי תחת צנזורית התרבות רגב. הצנזור הפנימי כבר אינו מחוסר עבודה ויתעורר לחיים בלבו של כל אמן
משתתפי כנס mipcom של תעשיית הטלוויזיה העולמית הופתעו מ-Making Love, תוכנית מציאות חדשה שהגתה חברת הפקות צרפתית. הצופים יזדקקו לשקיות הקאה וממחטות
הראיון המצוין של רוני קובן עם העיתונאית המוסלמית שהתחתנה עם יהודי חשף את הר הגזענות בישראל. מגבלות הפורמט התאיידו במהרה ונותרנו עם הילדה "שחוטפת כאפות מכל הצדדים"
שעמומון הבישול החדש בהובלת חיים כהן ורותי ברודו מעוקר מהגיוון האנושי ומההתרחשות הקולינרית שמאפיינים את "בואו לאכול איתי". הפער הזה הוא מאפיין מובהק של סצינת המסעדנות הישראלית
ראש הממשלה הפתיע אתמול והזמין את העיתונאים שבאו לאירוע שבו הכריז על מינויו של נגיד בנק ישראל הבא, לשאול אפילו "שאלות מביכות". הצליח לו, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה
אלי נכט, המתמודד בבחירות המקומיות, שפך שמן על שסע ההדתה בעיר באמצעות סרטון שאמור להמריץ את החילונים אל הקלפיות. חובשי הכיפות וכתב החרדים של "החדשות" מיהרו לזעוק "אנטישמיות"
"יצאת צדיק" נפרדה מהמסך אחרי 14 שנה בפסטיבל רווי אהבה עצמית שהבליט בעיקר את סדר העדיפויות של המגיש ושל קשת: קודם אגו, אחר כך רייטינג, ובסוף צדיקים ומעוולים
רגע לפני שנכנס לכלא, עשה הטייקון לשעבר שקר בנפשו כשדיבר על "ביטחונו במערכת המשפט". דבריו המנוסחים היטב הם של אדם שכבר החל (בעזרת השם) במסע חזרה אל הציבוריות הישראלית
העדויות של כריסטין בלייזי פורד וברט קבאנו היו מרתקות. אך בעידן הנראות - אין כל קשר בין "כנות" ל"עובדות" ובין היכולת להקרין עוצמה לעולם האמיתי. המופע הטלוויזיוני אינו זקוק לכך
סיפורם על ילדי אלי"ן שאינם יכולים לעזוב את כתלי המוסד בגלל מצוקת הסייעות - מכעיס וחשוב. אך הטיפול בו, והיחס הלטפני למשרד החינוך, הוא חלק מחוקי ז'אנר ה"עצוב, אבל ככה זה"
לכשייכתבו הפרקים לסדרה שכזו, יהיו בהם את כל הרכיבים שמוכיחים כי עבירות מין הן הפעלת כוח על קורבן. המתלוננת, אנדריאה קונסטנד, היא גיבורה מהסוג של ארין ברוקוביץ, וסיפורה ראוי לסרט תיעודי
MeToo לא היתה אמורה להיות תנועה מפלגתית שמזוהה באורח בלעדי עם המחנה הדמוקרטי. פרשת ברט קבאנו היא השיא שבו היא משמשת נשק קטלני שאינו מסוגל עדיין לשמור על זכויות המאשימים והמואשמים כאחד
אין ציניות גדולה יותר מאשר להלל ישראלי שנרצח בפיגוע מכיוון ש"לא הלך כצאן לטבח". בתפישת העולם המעוותת של שר החינוך מי ש"נרצח ללא מאבק" - כמו קורבנות פיגועים אחרים או קורבנות השואה - שווה פחות
"שווה בדיקה" אינה מצביעה על סדר יום כלשהו למעט השאלה "מה נקנה עכשיו?". הורוביץ מטפח צופים שבדיוק כמוהו מתנהלים ב-100% צריכה ו-0% צרכנות. יאללה לגהץ!
תמיהות וסימני שאלה התעוררו סביב המועמדת בבחירות לסנאט בניו יורק, עוד הרבה לפני שחשפה כי נפלה קורבן לתקיפה מינית מצד דוברו של בנימין נתניהו. בדקנו כמה מטענותיה
לקראת כניסתה של תשע"ט חובה עלינו לעצור ולהודות על 13 רגעי הקסם מתוקשרים, הצצות נדירות לחיים בבלפור ומיטב התגובות והחידודים שסיפקה לנו משפחת ראש הממשלה
הניסיון לעורר שוב את מסחטת הרייטינג העדתית המוכחת לא צלח בריאליטי-שירה המוזר הזה, מפני שבין גפן לגולן אין תחרות אמיתית. ביתר הזמן, המועמדים נדחקו הצדה ועל המוזיקה ויתרו לטובת דליחות
"קולונל מורד" הוא בדיחה קצת יותר מדי מורכבת ליכולות של שר הביטחון. הוא הודבק אליו כמו מסטיק לנעל. הבעיה היא שהסאטירה על פטריוטיות מזויפת של מצ'ואיסט דביל מתנהלת מעל לראשו וראשנו. העיקר - שנה טובה וכל הכבוד לצה"ל
התנצלותו של הבישוף צ'רלס אליס על כך שחפן את קימורי החזה של אריאנה גרנדה בטקס האשכבה לאריתה פרנקלין היא בדיוק מסוג ההצטדקויות שאינן יכולות להישמע עוד. כך גם במקרים של ניסן סלומיאנסקי, משה איבגי, ארי שביט ורבים אחרים
כל אחת מהתוכניות שעסקה אתמול בגזר הדין של נוחי דנקנר נכשלה בדיוק באותו עניין, בהכרעה בין "מעניין" לבין "חשוב"; בין "דרמטי ומניב רייטינג" לבין "ההשלכות הרוחביות והמהותיות של גזר הדין"
לינץ', במדינת הלאום היהודי, היא מילה המיוחדת לפשע שנאה מסוג מסוים בלבד. גם המילה הזאת נצבעת באורח שאי אפשר לטעות בו: מבצעי לינץ' הם רק ערבים
לאבן-סער דרוש שיעור בלוגיקה, כי האמירה המקוממת הזו מאמש היא גם מופת של כשל לוגי גם טיעון דמגוגי מחפיר וגם טמטום טהור
גם אם יש לתגובה שלי ב"הארץ" חלק בהחלטה של "קשת", קשה לי לשמוח. אני עדיין לא מבינה כיצד ערוץ טלוויזיה במדינה מערבית מרשה לעצמו להעלות לאויר תכנים גזעניים כאלה, שהוקלטו מראש ומישהו אישר לשדרם
"זה לא מקטע של גזענות, הם פשוט שונאי ישראל. הם פשוט מחבלים שיושבים לנו בכנסת", אמר ברקו בתוכנית שנערכה מראש ושודרה ב"טלוויזיה של ישראל". אז עד שהדברים האלה יהפכו לקונצנזוס לאומי, עוד אפשר להגיש קובלנה פלילית פרטית
שם האירוע | מקום | תאריך ושעה |
---|---|---|