מזפזפת |

גיא זהר לא מתעקש שתבכו: כך נראית טלוויזיה שנעשתה בתבונה

ב"מוות ללא תשובה" ויתר זהר על בכי נרגש של הצופים. זה מתכון להתרסקות ברייטינג, אבל גם פיסת טלוויזיה אחראית, בוגרת, נבונה וענווה

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

סודות גדולים לא התגלו בסרט ההגון והעצוב הזה. זעקת שבר של מוכי טרגדיה לא נשמעה. הפרטים הגרפיים הקשים, כמו מראה הגופות בעת המוות והדיווחים הפרטניים של פרמדיקים ושוטרים מזועזעים, נחסכו מהצופה. גם בהספדים הצפויים לא טיפלו כאן בדרך המקובלת בטלוויזיה המסחרית שלנו בשנים האחרונות: בני המשפחה הקרובים ביותר של המתים בחרו שלא להשתתף במלאכת הסרט, ומי שהיו שם, עד הסוף, התחלקו לשני מחנות: אלה שמאמינים כי ברוך אינדיג ואודליה בכר התאבדו, והם מקורביו של אינדיג - ואלה שבטוחים כי הוא רצח אותה והתאבד. כך שגם הסצנה המבויימת הכי דרמטית בסרטו של גיא זהר, "מוות ללא תשובה", כשלה כשהוא ביקש לכנס את כל מכריהם ליד הקברים. מקורביה של בכר סירבו להעניק את הכבוד הזה למי שבעיניהם הוא הרוצח שלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ