מזפזפת

בחנו את עצמכם: כמה קצינים דרוזים במיל' ראיתם בטלוויזיה בשבוע האחרון?

שוויון אזרחי – אם המחאה הדרוזית באמת רוצה בו – לא יכול להתבסס על שותפות לשירות צבאי. במדינה שמאמינה בשוויון לכל אזרחיה אין מקום לפריבילגיות בשל לאום, דת או מדים

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

"קואליציה ישראלית חדשה, לפחות למראית עין", כותב חמי שלו ב"הארץ" בעקבות עצרת הדרוזים בכיכר רבין. גם דן מרגלית מתלהב. הדרוזים משמשים פה לא רק למיעוטים אלא גם ל"ציונות המקורית", כך הוא סבור, ואפילו רון חולדאי שנשא דברים בעצרת אמר,  שזו בעצם מחאה על שוויון לכל, נשים מודרות, לה"טבים וערבים.

לפני שמצטרפים להתלהבות ולתחושה שנולדה פה מחאה אזרחית אמיתית חדשה ומפתיעה ומלהיבה בצבעי הדגל הדרוזי, צריך לשחזר את ההיסטוריה הקצרה שלה, כפי שהיא משתקפת בתקשורת. בחנו את עצמכם: כמה קצינים דרוזים במיל' ראיתם בטלוויזיה בשבוע האחרון? כמה שמעתם ברדיו? מאמל אסעד, תא"ל במיל' וראשון הדוברים אחרי חוק הלאום ועד אנואר סעב, אל"מ במיל' ומרואיין ב"הבוקר הזה" בתאגיד, ממש היום: דובריה של המחאה, אלה שהתנדבו לדבר ואלה שנמצאו ראויים לראיון על ידי עורכים וכתבים, הצביעו על הפער העצום בין "ברית הדמים" המילולית לחיים עצמם ולמשמעותו של הקרבן שהדרוזים הקריבו בהגנה על מדינת ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ