"גומורה" היא הסדרה הכי טובה על המסך שלכם

בזכות ריאליזם נוקשה ואפל ודרמה מצמיתה, "גומורה" היא לא רק סדרת פשע מטרידה שגורמת ל"סופרנוס" להיראות כמו קומדיה רומנטית, אלא הזדמנות לפתח קצת מצפון אנושי

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך הסדרת הטלוויזיה האיטלקית גומורה
מתוך סדרת הטלוויזיה האיטלקית גומורה
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

האב ג'וזפה דיאנה, כומר של קהילה קטנה לא רחוק מנאפולי, הוא שנתן לסדרה הזאת את שמה: "הגיע הזמן שנפסיק להיות כעמורה", אמר: עמורה היא "גומורה" באיטלקית, וזה כמובן משחק מלים צלילי על "קאמורה", המאפיה הנאפוליטנית: לאנשיה אין חוש הומור. האב ג'וזפה שהעז לדבר, נרצח ב 1994.

בערך באותה עת החל עיתונאי צעיר, רוברטו סביאנו, להתעניין בהליכותיו ובאנשיו של ארגון פשע מקומי עם הסתעפויות בינלאומיות, שפעל בנאפולי וסביבותיה והטיל את חיתתו על שכונות עוני ושועי המדינה כאחד. הקאמורה נולדה בסמטאות הצפופות והציוריות של העיר כבר במאה ה-18, כתוצאה מניהול הימורים לא חוקיים, אבל עד מהרה עברו משפחות הפשע, שמיד החלו במלחמות טריטוריה והשפעה, לעיסוקים רווחיים לא פחות: זנות וסמים, דמי חסות וסחיטה ואפילו - בימינו - שינוע פסולת רעילה, באופן שהעלה את שיעורי התמותה מסרטן באזור נאפולי באורח מבהיל.

לא לזה התכוונו תיירים מוקסמים שטבעו את הביטוי "לראות את נפולי ולמות", ולא לסדרת פשע כזאת ציפיתם אם כבר הגעתם ל"גומורה" בהוט וי או די. אם טרם צפיתם, הנה המלצה גורפת: זו הסדרה הכי טובה על המסך שלכם, וזה לא בדיוק בידור. "גומורה" גורמת לסופרנוס להיראות כמו סיפור הפרברים: אין בה שום דבר שיהפוך את הגיבורים למושאי חיבה והזדהות כמו טוני וכרמלה. אין בה נסיון לצייר פושעים כשכנים הנחמדים שלנו, עם סטיה קלה שגורמת להם לחנוק מישהו מפעם לפעם, ורק כשממש חייבים. אין בה פסטורליה מנחמת של פרברים אמידים או הבנה שהחלום האמריקאי מאפשר לצאת מכל זה ולהפוך לאזרח הגון. יוצריה, ורוברטו סביאנו ביניהם, מבקשים שתבינו: רצח הוא ברירת המחדל, הפחדה היא אמצעי השליטה היעיל ביותר, ובסמטאות הציוריות מסתובבים מאות, אם לא אלפים, של בני אדם שחושבים שככה החיים צריכים להיראות. ואם אנחנו צופים ומקטלגים את החוויה כ"בידור", אנחנו חלק מהבעיה.

אחרי תחקיר מקיף שנמשך שלוש שנים ויותר, כתב סביאנו ספר תיעודי שכבר ראה אור ב- 55 מדינות, כולל ישראל (בעברית הוא נקרא 'קאמורה', הוצאת אריה ניר), והיה לרב מכר ענק וגם לסיבה שבגללה אין לסביאנו חיים. מזה עשור כמעט הוא נע ונד באיטליה תחת שמירה כבדה שהצמידו לו שרי הפנים, ופעם הוא לן במלון חמישה כוכבים ופעם בתחנת משטרה, ללא יכולת אמיתית לחוות רגע של חירות אישית. מחכים לו בכל פינה, וגזר הדין הצפוי לו בידי הקאמורה מוחשי ומסוכן בהרבה מן הפתווה שקראה להרוג את סלמן רושדי בשעתו. ואין מחילה באופק, וסביאנו כבר לא מצפה לחיים אחרים.

צילום: Emanuela Scarpa

אחרי שהספר היה רב מכר באיטליה הוא עובד לסרט עטור שבחים שהיה גם מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר, ולסדרת טלוויזיה שגרפה שיאי רייטינג, ולראשונה בתולדות הטלוויזיה האיטלקית, יוצאה בהצלחה לארצות הברית. גם שם מתפעלים, ובצדק.

אל התחקיר המדוקדק של סביאנו חברה ההכרה שרק ריאליזם נוקשה, גרעיני, אפל בבחירת הלוקיישנים והתאורה, יכול להוביל לתוצאה מצמיתה ומרתקת. ברשותכם, אמנע מספוילרים: מבלי להיכנס לפרטי העלילה המושתתת  בעיקר על מאבקי משפחות, צריך לומר שהאפקטיביות המצמררת שלה לא נובעת מיצירת מתח אלא מפריטה מושכלת, חכמה ומניפולטיבית על מנגנוני הפחד במוחו של הצופה. כמובן, פחד מיד שנייה, פחד רגעי משחרר אדרנלין, אבל יעיל ומוצלח עד כדי כך שיש עונה שלישית, ואולי יהיו עוד כמה אחריה.

למה לא, בעצם? הרי חלק מן ההצלחה של הסדרה נובע מהמשך קיומה המלבלב של הקאמורה, ארגון לא מאד היררכי של כנופיות רצח יריבות, שזוכה לגיבוי בשתיקה מצד פוליטיקאים, שמפחיד חוקרים ושופטים  שמקיים סדר כלכלי שחור ועברייני הרבה מעבר לתחום השליטה הגיאוגרפי שלו.

השבוע, בנאפולי האמיתית, שופט אמיץ אחד שלח 43  קאמוריסטאס צעירים לכלא, תוך שהוא מנסה להסביר כי מדובר בדאעש איטלקי. מתברר שתאוות הרצח של אנשי דאעש היא מודל להערצה וחיקוי בסמטאות נאפולי, בה קאמוריסטאס החלו לערוף ראשים בסכיני קצבים, לגדל זקנים איסלמיים ולקעקע את שמו של מוחמד על זרועותיהם. זה לא היה קורה לילדים של טוני סופרנו.

ממקומות מחבואו, רוברטו סביאנו מתקשר כמעט מידי יום עם העולם בפייסבוק. מיליוני הלייקים לעמוד הציבורי שלו לא יצילו אותו. כמעט בעל כורחו הפך למצפון ההומניסטי של איטליה: נלחם במילותיו בגזענות נגד מהגרים, בשחיתות ממשלתית, בפרוטו-פאשיזם של הליגה הצפונית, בצביעות הממוסדת של חברה שעדיין מדכאת נשים, באיומים על חופש הביטוי. לו היה חי בינינו, היו מתייגים אותו כשמאלן, יפה נפש. אז מה הוא רוצה מאיתנו, הצופים? נדמה לי שהיה שמח אם נחשוב מעט אחרי עוד פרק מטריד ומצמרר של "גומורה". יכול להיות שהוא, והצופים שלו כבר לא ישנו את העולם. עם זאת, לא מוכרחים לוותר על האפשרות לפיתוח מצפון אנושי, גם אם זו מגיעה מהטלוויזיה במסווה של סדרה בדיונית. מצפון נולד מתוך זעזוע. "גומורה" היא זעזוע גדול, מטלטל, מחכים ופסימי מאוד באשר לטבעו של האדם, ובאשר ליכולת למגר את הרוע באיזור אחד באיטליה, שאיננו אלא משל לרוע בעולם כולו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ