טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנקשות מצולמת: לצפות בסנאף עם הילדים בסלון

התנקשות מצולמת בשגריר רוסיה באנקרה, חדשות ערוץ 1: ככה נראה עולמו של בני

תגובות
היורה ליד גופת שגריר רוסיה באנקרה
STRINGER/רויטרס

"אז ככה זה נראה כשמתים", הוא אומר, מיד אחרי ששלח יד לשלט וכיבה את מהדורת החדשות בערוץ הראשון בה שודרו חמישים השניות האלה, עם הגלריה המבהיקה בלובנה האלגנטי, המנוכר ושגריר רוסיה אנדרי קרלוב אומר משהו ופתאום צלילי יריות והוא לופת את ליבו ונופל, דומם כשק תפוחי אדמה, לא רואים דם בכלל, והמתנקש בחליפה המהוגנת עם החולצה הצחורה והעניבה צועק בטורקית שלא נשכח את חאלב, והנער בן  ה-16 שצופה איתי בחדשות לא יכול יותר: "אז ככה מתים", הוא חוזר ואומר ומביט בי בארשת הזאת שמוכרת לי מזמן אחר, ממקום אחר, מהיום שבו החלו להתעופף הקטיושות מעל לראשינו בשלום הגליל 2, לפני עשור וקצת והוא היה פיצפון והסברתי לו בשלווה ובסמכותיות, כמו שצריך, מה קורה פה, והוא הביט בי לא מבוהל, רק חסר אונים לגמרי, עם תוכחה עמוקה בעיניים, והלב נלפת בצער שמוכר לכל הורה: לא, אני לא יכולה להעניק לו עולם טוב מזה.

כן,  הוא היה מזועזע מן המראה, ואני חיפשתי בזכרון ולא מצאתי עוד התנקשות כזאת בשידור חי חוץ מרצח קנדי, והסרטון העמום ההוא של רצח רבין שערוץ 2 קנה מאזרח שצילם במקרה, וחשבתי שגם אם יש מאות סרטונים  ביוטיוב של אנשי דאעש עורפים ראשים, כאן שודר לנו משהו שונה לגמרי: במהירות עצומה ובלי צנזורה, כשהרוצח לא רוצה להימלט אלא יודע שימות בעצמו עוד מעט ביריה, כשהוא צועק את משנתו שאולי היא מוצדקת מאין כמוה, אבל לרגליו יש איש שעומד למות  שהוא אינו מעיף בו אפילו מבט אחד, הישר למצלמה הוא מתבונן וצועק, רק מוות יוציא אותי מפה, והעין והמוח מתקשים לתפוס את כל זה:  חולצתו הצחורה והחליפה, זה שהוא בכלל לא נראה כמו רוצח, זה שאי אפשר לדעת איך נראה רוצח, זה שבתוך הבית החמים והבטוח הבן שלי נחשף לראשונה לסרטון סנאף פוליטי, והידיעה הברורה שיהיו עוד, המון כאלה, בחיים הבוגרים שהוא מתחיל עכשיו, בהיסוס ובצעדים קטנים.

המשאית הדורסת בברלין
Markus Schreiber/אי־פי

בינתיים, המאה לתוכה  נולד בני היא לא האלימה ביותר בהיסטוריה האנושית, אבל האלימות הפוליטית שלה מתאפיינת בשני מרכיבים שעדיין אי אפשר לדעת איך מתמודדים איתם. הראשון הוא כמובן הטרור, על הספורדיות והפתאומיות הבלתי נתפסת שלו, לא כמו פעם כשהיו הכרזות מלחמה מסודרות של מדינות שידענו איפה הן על המפה,  ואפשר היה להצטייד בשימורים וטרנזיסטור ולחכות שזה יעבור, ולקוות שלא יגיע עד לפתח ביתנו :  ושלא כמו פעם, במאה הזאת נמשיך וניחשף  לשידור הגלובאלי והמיידי, לעדויות המצולמות לרצח, טבח,  מטוסים שהופכים לפצצה שפוגעת בגורד שחקים,  ואלה יילכו ויתרבו ככל שהעולם יהפוך לרשת מצלמות גדולה אחת בלי עורך וידאו שיעשה איזשהו סדר בכאוס.

פצועים באמבולנס אחרי נפילת קטיושות בחיפה

אתם מוזמנים ללעוג לי על ההתחסדות, כי מן הכתוב כאן עולה שאכפת לי מייצוגי האלימות יותר מאשר מן האלימות עצמה, אבל זה כמובן לא נכון: הייצוגים, אני חושבת, יוצרים תודעה קולקטיבית חדשה, והריבוי שלהם יוביל לבסוף לאדישות קולקטיבית חדשה, למשיכת כתפיים של אזרחים טובים בעולם המערבי, כי מה כבר אפשר לעשות נוכח הפורנוגרפיה של המוות שמתיישבת בסלון בהפתעה; מתישהו אפקט ההפתעה יפוג. מתישהו, המוח שאזורים רבים שלו מצויים בגרייה מקסימלית לנוכח התמונות האלה, יתרגל וישתעמם. ויזפזף.

אבא מחזיק את גופת ביו שנהרגה בהתקפה של דעאש במוסול
Hussein Malla/אי־פי

רוצה לראות סרט ביחד? אני מציעה לו. לא, הוא אומר, איזה חרא העולם, רוצה לישון. אני נשארתי שם, לא שקועה במחשבות, קטטונית לגמרי, מול הטלויזיה הכבויה. כשהדלקתי שוב, התברר שאיש עם משאית רצח תשעה בני אנוש, או 12, עוד לא ידעו בדיוק, בשוק חג המולד בברלין. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות