טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים יבין - הממזרות לא שינו את הכללים

עליהום? התנפלות? כל עוד מסתובבים במסדרונות האולפנים מוטרדות ומוטרדות פוטנציאליות, השיימינג הוא חובה

תגובות
חיים יבין מניף את ידיו
הדר כהן

בוקר טוב, מר טלוויזיה. סביר להניח שהיום לא תצבוט איזה ישבן צעיר ועסיסי, לא תלטף ולא תחבק ולא תשלח ידיים לחלקי גוף אחרים של אישה שגם אז, בימים היפים בהם הכל היה חופשי ומותר, היתה לרוב צעירה ממך בשנות דור ונכונה לסור למרותך, מפני שככה זה בטלוויזיה, עוד יקום סגור בו הילה של כוח, סמכות ויכולת לחרוץ גורלות מתקיימת סביב קומץ של גברים בעמדות בכירות. 

נכון שזה אף פעם לא עבד הפוך? נכון, מר טלויזיה, שאף פעם, לאורך הקריירה המפוארת שלך, לא חשת בצביטה פתאומית ולבבית בעכוזך מאיזו גברת מאפרת? ושום מרת תחקירנית מזדמנת ומתחילה בדוקו שלך, שעליו עמלה בשכר רעב ובתקוות גדולות לקידום זעיר, לא הופיעה לך ככה פתאום בפריים הפרטי, במרחב האישי שלך, ותחבה את לשונה לפיך באות של ידידות חופשית שכזאת? ואף לא נערת מים אחת וגם לא ההיא ממחלקת הפרופס שאיש אינו יודע מה שמה ולכן קוראים לה, "מותק בואי רגע" לא שרקה לך בחן שובבי כשעברת במסדרון, גם אם חמדה מאד לחפון לך משהו שנחבא מתחת למעטה האיפור או בתוך החליפה המהוגנת?

מימין- חיים יבין אוחז בידה של יוספה אישתו
חגי פריד

איך, איך חלפו הימים ההם: הבוקר ובכל הבקרים האחרים שיבואו אחריו, יהיה קשה יותר להטריד מינית בערוצי הברודקסט והנישה הישראלים. לא שאני רומזת שאתה הטרדת אי פעם, אפילו לא לכאורה, מה פתאום. אתה הרי המהוגנות בהתגלמותה, כמו שהמסך לימד אותנו, צופים מנומנמים בסלון, להאמין בכל ליבנו. וחוץ מזה, אתה כבר לא שם. גם אינני רומזת, חלילה, שמפאת גילך פחת עניינך הלכאורי בזולת, בתנאי שהיא צעירה, "חופשית" ואין לה עורך דין צמוד. מהיכרות קרובה (מדי) עם עולמה של הספרות הישראלית, אני יכולה ללחוש לך בסוד שגם משוררים גדולים בערוב יומם חשבו פעם שמותר, וסופרים אדירים האמינו שצריך ואפשר לתרגם את החרמנות הגברית הבסיסית לחדר משלהם  שבו מתקיימים יחסי צביטה-ליטוף-חיבוק ודיבור חופשי שכזה על גופה של אישה ועל מה שהיו רוצים לעשות בו.

חיים יבין מודיע על פרישתו
דניאל בר און / ג'ינ

אף פעם, בעשורים בהם אני מסתובבת בביצה הזאת, לא שמעתי שמשוררת צעירה ומתחילה עשתה כך לעורך ראשי רב כוח של הוצאה ספרותית, למרות שאולי היה בה רצון עז  לפעול בדיוק כך. או שמשורר, לעורכת בעמדה מקבילה. רגע; אם אני חושבת על זה, אין יותר מדי נשים בעמדות הכוח הבכירות ביותר בעולמה של הספרות שלנו, אין מנכ"ליות-על שמפטירות למזכיר שלהן "תשיג לי את זה וזה ואיפה האספרסו שביקשתי" , בדיוק כמו בטלוויזיה, שבה יש מר טלוויזיה, הרבה מגישות מצוינות על המסך, אבל אפילו לא גברת טלוויזיה אחת בראש ההיררכיה הניהולית או זו שעל המסך. ככה גם במקומות אחרים, מה לעשות. עדיין לא היתה לנו נשיאה, אבל כשתהיה, אפילו התסריטאי/ת הכי מוכשרים שיש יתקשו לעצב את דמותה הבדיונית כאנסת מורשעת. ובכלל, איך אומרים בעברית, אנסת או אנסית?

חיים יבין
תומר אפלבאום

עד שתיעלם היררכיה פירמידלית גברית מן המרחב הציבורי שלנו, עד שיושג שוויון מגדרי גם בה, הממזרות לא באמת ישנו את הכללים. כי ה"כללים" לא מתחילים ונגמרים בהתגייסות של התקשורת לחטט בפרטי פרשה שבה מצד אחד יש עמנואל רוזן ומצד שני כל מיני אל"פיות מפוקסלות, או מתי מעט שהעזו להגיד "הוטרדתי וזה לא היה לבבי בכלל" און קאמרה. הכללים הם מערך אדיר של ניואנסים חברתיים וכלכליים שמתקיימים במערכות כאלה, ואפשר לחוקק ולהעניש, לפרסם ולבייש ולחנך לשוויון מגדרי ולזכות לא להיות מוטרדת או מוטרד עד שייצא עשן מהאזניים, אבל כל עוד לא מתקיים שוויון כזה בעולם האמיתי, להבדיל מעולם האידאלים, יסתובבו באולפנים ובמסדרונות הערוצים יותר מדי נשים שהוטרדו ועוד יוטרדו לעייפה. הן (והם, אם כי במספרים מוחלטים ובשיעטרים קטנים בהרבה) יוטרדו בשקט, מתוך הבנה שעכשיו מטרידים משלמים מחיר, פחות מאשר בימים החופשיים, אבל עדיין, זה יקרה מתחת לאפנו ובלי שנדע.

ולכן חשוב כל כך העליהום שעושים לך כעת, כי להיות "מר טלויזיה" פירושו לסמל לא רק הצלחה אלא גם נאותות חברתית. גם זו תלויה במערך של ניואנסים זעירים שכולם הופיעו על המסך, אבל כשצופים בטלוויזיה פשוט לא חושבים עליהם: דמות גברית באמצע הסלון בחליפה ועניבה שאף אחד לא רואה את הכרס שלה, או את הג'ינס שמתחת לעמדת המגיש ולא נראה בפריים, או את הקמטים המאופרים יפה. הדמות הזאת לעולם מדברת בשפה תקינה וגבוהה ונאה. אין להעלות על הדעת שהדמות תחטט באף, או תקלל או תצרח און קאמרה.

הדימוי לא מרשה והדמות מתנהגת בהתאם, כמובן, אבל האדם שמעבר לדמות ולדימוי, זה שאינו נראה לעין, זה שאחרי השידור ייצר טנטרום מהגהינום כי הוא יכול, כי מותר לו - האדם הזה ימשיך להטריד, ומעשיו ימשיכו לעניין אותנו באורח בלתי סביר כרכילות, כי רובנו לא באמת יודעים מה נעשה מאחורי הקלעים ומחוץ לפריים, ורובנו סקרנים נורא. העליהום עליך מבהיר את זה יפה: מעטה המהוגנות נסדק. הובהר שגם אתה, כמו רבים לפניך, מאמין בזכותו של בעל הכוח ללטף את זו שיש לה, בעולמך, רק ישבן להציע. הובהר שאתה חושב שזה בסדר גמור. לא לעיני המצלמה, כמובן. ואתה יודע מה? אתה לגמרי לא לבד במחשבה הזאת. כלומר, עדיין לא: אנחנו עובדות על זה, עד שהכללים באמת ישתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות