בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המציאות הבדויה של אור הלר משתלטת על החדשות

המוח האנושי לא מוכן לקבל תמונות שאין להן משמעות ברורה, ובהעדר תיווך מילולי שמסביר את הסיטואציה - הכתבים מנסים ליצור מציאות. אז מה אם היא בדויה?

206תגובות
זרית הפיגוע
אמיל סלמן

לפני שננצח את הטרור, כמו שהבטיח ראש הממשלה בביקורו בזירת הפיגוע, צריך לנצח את הטמטום. גם כאן, ככל הנראה, ניכשל: בכל אולפני החדשות אתמול, ועימם בכל אתר, דף ואופצית ציוץ הידועה לאדם הדיגיטלי, נפוץ כמעט מיד אחרי הפיגוע סרטון אילם בצבעים החיוורים של מצלמת אבטחה, וכיוון שאין חומר מזעזע או מרתק יותר מאסון "חי", אי אפשר היה להימלט ממנו. בשלב כלשהו של שידור אינסופי, הציעו בערוץ 2 שנצפה בו שוב. ושוב, בלופ.

כשצפיתם, מה ראיתם? פחות מ-50 שניות מזווית שבה כלום לא ברור, בלי קול, בלי דמויות מובחנות. משאית לבנה מגיחה פתאום לתוך הפריים במה שנראה כמהירות גבוהה מדי, וחיילים נפוצים לכל עבר. היו יריות, אבל לא שומעים. חיילות וחיילים  נרצחו, אבל לא רואים את זה בסרטון.  בעיקר יש בו  אנשים רצים, משתטחים, כמה מהם דורכים נשק, אחרים ממשיכים לרוץ אל מחוץ לפריים.

הפיגוע בארמון הנציב .אמבולנס מפנה פצועים
אוליבייה פיטוסי

המוח האנושי לא מוכן לקבל תמונות שאין להן משמעות ברורה, ובהעדר תיווך מילולי שמסביר את הסיטואציה, הוא אנוס להמציא לעצמו סיפור מסגרת שמבהיר מה אירע. אור הלר, הכתב הצבאי של  חדשות 10, היה "הראשון לזהות": החיילים לא ירו. הם היו אמורים לנטרל את המפגע. הלר ו"הצל" יכולים להתחרות ביניהם על "זיהוי" של מה ששניהם ראו בו "אפקט אלאור אזריה".  לא ברור מי ינצח בתחרות  ויזכה במדליה של חוסר אחריות משווע. הההבדל בין שניהם הוא, שלהלר אמורה להיות אחריות של עיתונאי, כלומר, מי שמברר את העובדות לפני שהוא מחווה דעה.

אבל מהי "עובדה" באירוע כזה? עדות ראיה, כמובן, והנה נמצא הגיבור. אזרח עם אקדח שירה, שלא ניטרל, וגם הוא כבר מלין על החיילים שלא ירו, והוא משודר בכל הערוצים, ובדיוק בשלב שבו צריך היה להפנות לגיבור הזה שתיים שלוש שאלות חיוניות, כבר הפך הדיון בכל האולפנים לקרקס איוולת, עד שצה"ל ודובריו הצליחו להתארגן על העובדות: באירוע שנמשך פחות מדקה, שהיו בו צוערים שככל הנראה מעולם לא הוכשרו ללוחמה נגד משאית דוהרת לעברם במהירות של 100 קמ"ש, קצינה הורתה לפקודיה לתפוס מחסה אחרי שוידאה כי יש חיילים שחותרים למגע.

אלאור עזריה
תומר אפלבאום

ואלאור אזריה? תרגיעו, הוא מסרט אחר. סרט הפוך. סרט שבו חייל קרבי מגיע לזירת אירוע ומבלי שנשקפת כל סכנה לחייו או חיי חבריו יורה במחבל פצוע.
לסרט ההוא, שראינו יותר מדי פעמים, נדרש תיווך נרחב, משפט צבאי שלם, לבירור העובדות, הגם שלכאורה הוא נהיר יותר למוח מסרטון הפיגוע. אבל בשניהם, כל אחד רואה מה שהוא רוצה. בשניהם, מה שאנשים רואים אינו תלוי בתמונות  האילמות והמטושטשות אלא בהשקפת עולמם המוקדמת לרגע הצפיה, בכלים שיש בידיהם כדי לפרש את המציאות. ליושבי האולפנים אמורים להיות כלים טובים יותר ומקצועים יותר מאשר לצופה המזדמן, אבל אלה כשלו לגמרי בשידורי הפיגוע, מן המניעים הכי מטומטמים שיש: התחרות על הראשוניות.

נתניהו בזירת הפיגוע
אוליבייה פיטוסי

כשמתרחש פיגוע, אין "סיפור בלעדי". העובדות, או מה שמתחזה לעובדות בלהט הארועים, מתנקזות אל האולפן הנדרש לטוות את העלילה סביבן במהירות גדולה מזאת של האולפן המתחרה. החומרים המצולמים בדרך כלל מעטים מכדי להחזיק שידור, ואיש אינו מתווכח על הצורך (צורך?) להישאר שם בלייב לברברת אינסופית, עד שיישטפו כתמי הדם האחרונים מן הכביש. אין לערוץ כלשהו האופציה להכריז, וכאן מסתיימים שידורינו בהמתנה לבירור שצה"ל עורך, כל עוד מנגד המתחרים לא יעשו זאת. ולמה שיעשו, אם פיגועים הם יצרני רייטינג מצויינים?

אור הלר באולפן חדשות ערוץ 10 משוחח בנייד
תומר אפלבאום

כך נולד הדיון חסר האחריות, המטוטמם להפליא סביב "אפקט אזריה" שהוא דמיוני לחלוטין ולא שייך לענין כפי שהבהיר דובר צה"ל. כך נולד סיפור מסגרת שקרי לגמרי לאירוע.

את השאלות הגדולות סביב הפיגוע אמש, כרגיל, לא שאלו. ראש הממשלה לא עונה. דובר צה"ל לא נדרש להבהיר אם תורת הלחימה המעודכנת מעדיפה ששמונים חיילים לא מיומנים יסתערו על משאית רצחנית שדוהרת אליהם במהירות של 100 קמ"ש או שמא כללי הפזצט"א עדיין תקפים, וטוב עשו שרצו לתפוס מחסה ושלא ירו כולם ביחד. וערוצי הטלוויזיה, חמושים ברוח ההמון בלבד, ימשיכו להתחרות מי הראשון גם בפיגוע הבא. הימור: במציאות כמו באולפנים, לא יהיו כאן מנצחים.

היום, כשכולם יתחרו על שידורי ההלוויות של הנרצחים, אולי כדאי ליצרני התכנים המבהילים והמרתקים של חיינו לחשוב קצת על תיעוד הפיגוע הבא, ואיך יתווכו בין אילוצי הרייטינג לבין העובדות, ובין אלה לבין הגינות עיתונאית: כלפי הנרצחים, וכלפי הציבור שמבקש קצת יוצר מידע בדוק, קצת פחות סרטונים אלמים בלופ. 

ובהנחה שיחשבו, מתבקשים יצרני החדשות גם לערוך לעצמם תרגיל בדמיון מודרך: תעצמו עיניים, חברים, ותארו לעצמכם 300 צוערים יורים לכל הכיוונים בלהט האירוע. ואת התוצאות. ועכשיו, לכו לדובר צה"ל, תשיגו אישור לראיין את הצוערת שכתבה בפייסבוק בדיוק כיצד התרחש האירוע, שהיתה בו מפקדת אחראית אם כי לא מיומנת, שוידאה כי מתקיימת חתירה למגע ושאר החיילים תופסים מחסה להגנה מפני משאית ואש דו צדדית גם יחד. תביאו אותה לאולפנים, ותבקשו סליחה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו