בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

הומואים וערבים - הטלוויזיה לא מעוניינת בכם

מיעוטים בישראל זה נהדר לטלוויזיה - כל עוד הערבים מצחיקולים כאלה וההומואים מוחצנים. אבל בלי שאיפות מוגזמות

9תגובות
מצעד הגאווה בתל אביב
מוטי מילרוד

ייתכן שלא ידעתם שאנחנו חיים בארץ נהדרת. יש בה דגש חזק על זכויות אדם ואין בה ערבים או הומואים שעומדים על זכותם לשוויון. הכל אחלה, בתנאי שלא ישודר סרטון קצרצר אחד, תשדיר פרסומת כלשון כללי הרשות השניה, שהפיקה האגודה לזכויות האזרח. מה יש בו שגרם לפסילתו, שבעקבותיה עתרה האגודה לבג"צ?

ובכן, בדיוק מה שלא רוצים ברשות שתראו: ערביה, מירה עוואד, שחושבת כי זכותה לדבר ערבית במרחב הציבורי באין מפריע זהה, נגיד, לזכותכם לדבר עברית. והומו, אדיר שטיינר, שאומר "גם אם אני הומו", כשמדובר בזכות לאהוב ולהינשא.

משתתפי התוכנית "עבודה ערבית"
אלדד רפאלי

המלים הנפיצות האלה החרידו את הרשות השניה, משום שיש בהן, לטעמה, מסר פוליטי או חברתי שנוי במחלוקת ועל פי כלל 11 לכללי האתיקה של הרשות - לא משדרים דבר כזה. אבל מאחורי החלטת הפסילה לא ניצבת המחלוקת, או החשש מפני הבערת אש ציבורית, אלא תמונת עולם מאד ברורה ומסודרת, בה יש לערבים ולהומואים תפקיד מוגדר על מסך הטלויזיה: מודרים, מוחרגים, מייצרים קוריוז במקרה הטוב ומגוייסים לדברר את אותו מקטע צר של המציאות אליו הם נאלצים להידחף, או שלא יגיעט בכלל למסך.

נתחיל בערבים: ברור לגמרי שהם לא יכולים להופיע ולדבר בערבית בטלויזיה. למה? הרי הערבית היא שפה רשמית, מעמדה החוקי זהה לעברית ולאנגלית, אבל תמונת העולם הישראלית-יהודית לא סובלת אותה, וכל אימת שמיקרופון מוצב בפני ערבי, או שהלה מוזמן לאולפן טלויזיה, צריך להתיישר עם תמונת העולם. אלא אם כן המשדר מסומן מראש וקוראים לו "עבודה ערבית", או איזה מיזם של החינוכית שמשלם מס שפתיים לרעיון הדו קיום ומצוות את מירה עוואד ויובל כספין בטיולים בארצנו היפה, השוויונית כל כך.

הפגנה של ערבים ויהודים נגד גזענות
תומר אפלבאום

בארץ הזו, ייצוגם הטלוויזיוני של ערבים מוגבל בעיקר ל"צרות שהערבים עושים": חברי הכנסת הערבים נדרשים תדיר לגנות פיגועים, ובוחריהם מגיעים למסך כקורבנות או מעוולים בארועי אלימות, וזה נראה טבעי לגמרי לצופה המנומנם: פחות טבעית, הרבה יותר נדירה, היא נוכחותם של ערביות וערבים מומחים בתחומים שונים, משוק ההון ועד ארכיטקטורה, כפנליסטים בתוכניות הצעקות למיניהם: ומתי בפעם האחרונה ראיתם משאל רחוב, הטריק הטלוויזיוני  החבוט ליצירת "צבע" באמצעות ראיונות בשווקים, שבו יש ערבים המדברים אל המצלמה בערבית ומביעים דעה בנושא אזרחי-ציבורי-כללי?

מירה עווד
דניאל צ'צ'יק

גם הומואים הם בעיה: כיוון שהם נתפסים כחורגים מתבנית חברתית של הרוב, הם מושכים תשומת לב, וכדי לתחזק אותה יש להם ייצוגים מאד מוגדרים על המסך: הם מגיעים אליו תמיד כהומואים, רצוי מוחצנים מאד, ורצוי עוד יותר שיסתדרו בתבנית ההומו מחמד של התוכנית. הציבור המנומנם מתעורר: הנה חריג. מותר לו להופיע בתפקיד ההומו, אבל לדרוש שוויון זכויות? זה כבר "מעורר מחלוקת", כשמדובר בתשדיר: זה כבר מוציא את ההומו מן הטייפקאסט ועושה ממנו משהו שונה: אדם. אזרח. כמוני וכמוכם.  קצת יותר מדי עבור הרשות השניה.

והעיקר שאף אחד לא יעלה בדעתו חלילה, שזכויות אדם לא נשמרות בישראל, על המסך או מחוצה לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו