מזפזפת

המלחמה נגמרה, הטלוויזיה הכריעה: הדתיים ניצחו

אם היתה כאן אי פעם מלחמת תרבות בין דתיים לחילונים, היא כבר הסתיימה בכניעה רופסת של התקשורת. תחת איצטלת הפלורליזם והשאיפה לייצוג הדעות הרווחות בציבור, נולדים כאן עוד ועוד מופעי הדתה

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פורים במאה שערים.דמות חייל ישראלי תלוי. מכבי אש מורידים אותו
דמות החייל התלוי במאה שערים. כשלונה של החילוניות הישראלית ליצור זהות מובחנת לתמונת עולמה וערכיה, מעבר לאנטגוניזםצילום: אוליבייה פיטוסי
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

כשנגמור להתווכח על תקשורת-ישראלית-שמאלנית-או-לא", כדאי יהיה לשים לב לכך שהתקשורת כבר מזמן מזמן לא חילונית. לא בנושאים שעולים לדיון, לא בסדר היום ולא בהתייחסות למושאי הסיקור. הנה מקבץ מקרי מן השבוע האחרון. בתכנית אירוח דלוחה ("מחר שבת", צביקה הדר), עוסקים בין היתר ביחסה של משפחה מסורתית לבת שלה, דוגמנית שתמונותיה החושפניות בהלבשה תחתונה חביבות על הציבור (שיר אלמליח), מנסים לברר מדוע תורת הקבלה חשובה לאושיית טלויזיה שהגיעה לקדם עונה חדשה של תכנית (צופית גרנט), מבררים עם זמר פופולרי מתי נראה אותו חבוש כיפה (עידן עמדי) ומקנחים באיחוד של "שמש" - מאבני הבנין של ההומור הוולגרי הישראלי - דרך השוס האמיתי: אחד משחקניה חזר בתשובה, וסוף סוף יש הצדקה לאייטם.

שיר אלמליח
בתכנית אירוח דלוחה ("מחר שבת", צביקה הדר), עוסקים בין היתר ביחסה של משפחה מסורתית לבת שלה, הדוגמנית שיר אלמליח שתמונותיה החושפניות בהלבשה תחתונה חביבות על הציבור צילום: רועי ברקוביץ

למחרת, בשבת, ליאור שליין בעוד מונולוג נוקב נגד אלוהים, צאן מרעיתו וברית מילה. למחרת, ראש הממשלה מלמד את ילדי הגן שכמו בימי אחשוורוש, גם עתה שואפים הפרסים לכלותנו, וב"אנשים" בערוץ 2 תוהים על גבולות דתיותו של כתב חרדי, יאיר שרקי, שפורץ גדרות בפאותיו המסולסלות ובחולצת הג'ינס שלו. למחרת, ב"ארץ נהדרת", במערכון מצוין בעלילות שאולי החולה, הרב ראובן מסביר לאירנה את הלכות הייבום, וב"אנשים" מתוודה רוסלנה רודינה שאייל גולן גוזר לה את המכנסונים, כי כאמא חלה עליה חובת צניעות.

עידן עמדי
אצל צביקה הדר ממשיכים ומבררים מתי עידן עמדי- זמן פופולארי יחבוש כיפהצילום: אוהד רומנו

המתינו עם שקיות ההקאה. הרב לוינשטיין, גיבור השבוע, גרר לאולפני טלוויזיה ורדיו מספר לא מבוטל של רבנים עימם ניסו שדרים להתעמת בשאלה המיותרת, "עד כמה דבריו משקפים את עמדת ההלכה". מיותרת, כי בתקשורת חילונית, עמדת ההלכה בנושא גיוס נשים רלוונטית כקליפת השום לעקרון השוויון ולזכויות נשים, אבל אצלנו היא מתקבלת בהבנה ובהזמנה של עוד ועוד רבנים, מתומכי לוינשטיין וגם מהמגנים (בעיקר את ה"סגנון", כאילו שההלעגה הבוטה היא הבעיה ולא תפיסת העולם).

ובתווך, פורים. כלומר, עוד עילה לדיונים תיאולוגיים ארכניים (בעיקר ברדיו) על פרשנויות המגילה כטקסט היסטורי ולא כאגדה חביבה, שידורי קריאת מגילה, עוד רבנים, פרשנויות פמיניסטיות למגילה, הגחכה די גרועה למגילה ב"ארץ נהדרת": לא, זה לא נגמר. וזה לא ייגמר.

אם היתה כאן אי פעם מלחמת תרבות בין דתיים לחילונים, היא כבר הסתיימה בכניעה רופסת של התקשורת. תחת איצטלת הפלורליזם והשאיפה לייצוג הדעות הרווחות בציבור (והפחד לאבד רייטינג בקרב דתיים), נולדים כאן עוד ועוד מופעי הדתה של התוכן וגם של נקודת המבט. אף אחד לא מרים גבה ספקנית ולא משווה את חגיגות פורים לקרנבלים הנוצריים באירופה, אף אחד לא מסביר שרק בתיאוקרטיות חשוכות עוסקים ברצינות ובמהדורות החדשות באמירה של כהן דת קיצוני, וכן במיתולוגיה, במיזוגניה קלריקלית או - הנה עוד אייטם - בבובות של חיילים שחרדים תלו על עץ, או משהו, כעדות להסתה.

מתחת לכניעה מרצון רובצת הסיבה האמיתית לסוף התקשורת החילונית: כשלונה של החילוניות הישראלית ליצור זהות מובחנת לתמונת עולמה וערכיה, מעבר לאנטגוניזם, שמתפרש בעידן הזה כ"פילוג בעם", ומעבר להפנמת הכלימה המוטחת בחילוניות על ידי מתנגדיה. "עגלה ריקה", הם קוראים לעולם החילוני, ובישראל, היא הולכת ומתמלאת בתכנים דתיים שיוצרי התוכן גוררים בצייתנות חמורית. דקה לפני שתכני חג הפסח ממלאים מסכים וערוצי רדיו,  כדאי לחשוב על זה מעט. אולי אפילו ליזום דיון באיזו תוכנית אקטואליה רכה, שצולמה ביום חול.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ