בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

לו היו יודעים מה מצפה להם - האם האתיופים היו בכלל מגיעים לישראל?

"ירוסלם", סדרה תיעודית משובחת שמסתתרת בערוץ הראשון, מנסה לעשות תיקון, ובכך חושפת עד כמה אכזרית המציאות לה זוכים יהודי אתיופיה

55תגובות
ילד אתיופי עם דגל ישראל
ניר קידר

לו היתה כאן מדינה קצת יותר מתוקנת, שמו של פרדה אקלום היה שגור בפי בוגריה של מערכת החינוך כגיבור היסטורי של המאבק לעליית היהודים מאתיופיה. האיש הזה, שנמלט מאתיופיה אחרי הפיכת הקצינים והעויינות השלטונית ורדיפת הפעילים לעלייה היה הראשון שעשה את הדרך לסודן ברגל ומצא שם את האפשרות הדחוקה, המסוכנת, להגיע לישראל: מחנך, אקטיביסט, איש מצפון. הוא הצליח להפעיל את המוסד (אחרי שמנחם בגין הטיל על הארגון להעלות יהודים מאתיופיה) לתמיכה בתכנית שהתחילה את המסע המפרך הזה, אבל  היה מוכן לסכן תחילה רק את בני משפחתו: כשאלה הגיעו לישראל, הצליח לשכנע אלפי יהודים לצאת לדרך.

והוא נשכח, כמו גיבורים אחרים בסיפור המופלא, הטעון והכואב של יהודי אתיופיה, שם וכאן. "ירוסלם", סדרה תיעודית בערוץ הראשון שפרדה אקלום וסיפורו נחשפו בה אתמול, בפרק השלישי, מנסה להיות סוג של תיקון: "עמוד האש של יהודי אתיופיה", קראו לה במחלקת יחסי הציבור של רוממה, אבל שום דבר לא יכול להציל אותה מתהום הנשייה של תכנים מצויינים בשידור הציבורי, כי הרי רובנו לא צפינו בה.

לו היתה כאן מדינה קצת יותר מתוקנת, שמו של פרדה אקלום היה שגור בפי בוגריה של מערכת החינוך כגיבור היסטורי של המאבק לעליית היהודים מאתיופיה

חבל, כי נעשתה בה עבודה שניכר בה הפסיון והלהט של היוצרים, בראשותו של לוי זיני. ניכר בה הרצון להנכיח סיפור עתיק של אמונה עזה ועיקשות, של אהבה בלתי נתפסת כמעט לדימוי של ישראל - כשהקהילה היתה מנותקת משאר יהדות העולם, ישראל היתה פשוט "ירוסלם" בעיני האתיופים - וגבורה. כן, המילה הגדולה הזאת, המשומשת, שמאבדת את הציניות שדבקה בה בשיח הישראלי כאשר מתבוננים במי שהצליחו להגיע.

כשמתבוננים בבגידה הממוסדת של ישראל הרשמית, מוסדותיה הדתיים והפוליטיקאים שלה בקהילה, כפי שנעשה בסדרה הזאת בעדינות יתרה, אי אפשר שלא להתקומם שוב, ואי אפשר שלא לחשוב: לו ידעו יהודי אתיופיה כי כאן לא יתקבלו בברכה, כי בירוסלם שלהם ירעיפו עליהם מלים חמות ויחשפו אותם למציאות מתמשכת של דיכוי גזעני, שלילת חופש פולחן, סימון כ"אחרים" - מגיור כפוי לחומרה, זלזול תהומי בתרבות שליכדה אותם כקהילה,  עד לחשד ה"טבעי" שהם מעוררים בשוטרים על פי מפכ"ל במשטרה - האם גם אז היו באים?

עד כה, הסדרה לא העלתה את השאלה הזאת, אבל היא מתבקשת לאורה. עוד מתבקש, שמשרד החינוך ירחיב קצת את מסקנות ועדת ביטון ויקצה לסדרה מקום בין שלל התכניות החדשות שלו. אולי כך לא יישכח פרדה אקלום. אולי כך יהפוך, אחרי מותו, לגיבור ישראלי.
בינתיים, בהנחה שכמה מקוראי הטור הזה עדיין מזפזפים מדי פעם לערוץ הראשון, רגע לפני הסגירה: "ירוסלם" היא סדרה מצוינת.  ימי רביעי אחרי "מבט". שלא תגידו שלא ידעתם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו