בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

השמלה של ריטה - מפגן כוח של שליטה ותעתוע

זוהי עדות לכוחו של השלטון לעשות ככל העולה על רוחו בקוד תרבותי מוסכם ומעוגן בהיסטוריה, בזכרון ציבורי, בבני אדם

318תגובות
ריטה בטקס יום העצמאות
אוליבייה פיטוסי

זו לא שמלה. זה מפגן כוח של שליטה ותעתוע, כיסוי ודיכוי. 200 מטרים של בד, 5,000 נוריות לד  רקומות לתוכו,  כולאים את גופה של ריטה וכופים עליה שלא לנוע כלל כשהיא מבצעת שיר לא-לה. השמלה היא מופת של הגזמה והעדר קשר למציאות שלכבודה נתפרה, ובטקס הכי ממלכתי של לוח השנה הישראלי, השמלה מאפילה על הכל. היא תחפושת של עוצמה ראוותנית, מנותקת לגמרי מן האשה הלובשת אותה והקול שאמור לתווך ענווה אישית, מינורית בפני הודה והדרה של ירושלים. השמלה היא עדות לכוחו של השלטון לעשות ככל העולה על רוחו בקוד תרבותי מוסכם ומעוגן בהיסטוריה, בזכרון ציבורי, בבני אדם.

בראשית היה שיר שלידתו במיתוס רב עוצמה, בחלום על ירושלים יהודית, וכל עוד לא היתה כזאת, אפשר היה לציירה בשיר (בגרסתו הראשונה לפני מלחמת ששת הימים) כביטוי רב עוצמה של קינה, "איכה יבשו בורות המים", התפעמות מן הזהב, הנחושת והאור, וענווה בהצהרה של האני-השר, שבסך הכל רוצה להיות כלי הנגינה לשירים על העיר. את כל זה נשאה בחן עלמה צעירה עם קול גבוה ופעמוני, שולי נתן, שלא היתה צריכה הרבה יותר מגיטרה כדי להפוך את השיר להמנון לא רשמי. אחרי המלחמה, נפטרנו מן הקינה, חגגנו את שיבתנו אל בורות המים, ו-50 שנה של מערכת חינוך עמלנית וטקסים לרוב הנכיחו את השיר  בחייהם של שלושה דורות. כל זה נעשה בדרך הידועה בה נבנה כאן  זכרון לאומי: וכל זה נמחק מפני שמלה אחת.

שולי נתן, שלא היתה צריכה הרבה יותר מגיטרה כדי להפוך את השיר להמנון לא רשמי

קדמה לזה, כמובן, ההחלטה ששולי נתן לא תשיר בטקס הזה. כמה ימים לפניו חלקה שרת התרבות עם צופי ערוץ 2 את געגועיה הנוסטלגיים לצפייה בטקס הדלקת המשואות בילדותה, והנה,  עכשיו ראינו שהיא יכולה לעצבו ברוחה ובדמותה, דמות השלטון. ראשית, מעקרים ומנכסים: את השיר מן המבצעת האיקונית שלו ומזכרונה של ישראל שונה מאד, צעירה ורווית חרדה אמיתית. שנית, מטשטשים את המלים, בעייתיות אבל איקוניות, לטובת ערימה של דימויים ויזואליים חסרי פשר, רווי עוצמה טכנולוגית, המוקרנים על תחפושת מפלצתית.

ולבסוף, תרצו או לא, השמלה שאי אפשר ללבוש או להתנועע בה, שאי אפשר אפילו לצלם את הזמרת עולה או יורדת בה מן הבמה, שצבא של עוזרים עמלניים נחוץ כדי לייצר אותה ואת המופע שלה על הבמה - השמלה הזאת הופכת לדימוי המדויק ביותר לשקר הגדול של "ירושלים המאוחדת": מטרופולין עם 28 כפרים מסופחים מכוח חוק שעוצמתו של כובש מאפשרת, לא עיר שצמחה מתוך היסטוריה של קיום משותף.  עיר שכדי לתחזק את הדימוי שלה, צריך צבא ומחסומים, חומות  וגדרות ושקרים, מופע רב רושם וראוותני, מחובר למציאות רק בכוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו