בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

מבט אחרון על "מבט"

"מבט" היתה צריכה ללכת, כיוון שהישגה העיקרי בשנים האחרונות היה עצם קיומה. אבל לא ככה, באלימות, באכזריות של פטרונים

67תגובות
מהדורת מבט האחרונה
צילום מסך ערוץ 1

"אתם רואים", יכול היה הצופה בנימין נתניהו לחכך כפותיו בהנאה בעודו מביט בגאולה אבן מתייפחת עם ההודעה על מותה של " מבט", "אתם רואים? ככה זה נראה כשיש לנו שליטה".

קבורת החמור, כפי שקרא לה יעקב אחימאיר, האקורד האחרון בזמר נוגה, התנהל בדיוק כמו כל הטרפת סביב התאגיד מרגע שפטרונו מאס בו. תמוה וצורם, לא הכרחי וכוחני עד קבס, האקורד הזה קבר 49 שנות טלויזיה רצופות (למעט עיצומים) של המהדורה: כן, היא היתה צריכה ללכת, כי בשנים האחרונות הישגה היחיד היה היכולת להישאר על המסך. אבל לא ככה, במחילה. אפשר היה לעשות את זה קצת פחות ברוטלי.

אלא שהברוטליות, כמובן משרתת את השלטון. היא אות אזהרה מצמית גם  למי ששרד בחסדיו ועבר לתאגיד. לכו תעשו עיתונות משובחת ורלוונטית כשבכל רגע נתון השלטון נושף בעורפיכם. או פשוט יורק עליכם.

אני זוכרת את המהדורה הראשונה של "מבט" בסלון של השכנים, בוקעת מתוך מקלט עטור פורמייקה דמוית עץ. אצלנו בבית עדיין לא החליטו אז אם הטלוויזיה תשחית את נפש הנוער אם לאו. הייתי בת 10. איש לא חשב שיש לי, או לבני גילי, "זכות" לצפות בטלוויזיה. אבל כבר באותו ערב התרוקנו הרחובות באזור ו' באשדוד לצלילי הדינג-דונג של השעון הטפשי והגולמי כל כך, ומן הבתים שבהם היתה טלוויזיה, והם לא היו הרוב בעת ההיא, בקע אור אפרפר תכלכל. אומה שלמה התחברה לסדר יום מוכתב בהגשת ה"שיין ינגעלע", כפי שסבתי המאוהבת קראה לחיים יבין.

שנותיה הראשונות של המהדורה לא חרגו בהרבה מ"יומני כרמל", אבל לא יכולנו לדעת שאפשר אחרת, וגם לא ידענו שכל ראשי הממשלה שנאו את המהדורה וביקשו לעצמם את זמן האוויר שלה גם יחד. אנחנו סתם חשבנו שההבעות הזועפות של גולדה ורבין ובגין ושמיר הן תוצאה של משא הצרות והאחריות. לא ידענו שצריך ללמוד להופיע בפני מצלמה באופן משכנע: בספר "מכירת הליכוד" גילה אלכס אנסקי לראשונה כיצד הודרכו ראשי הליכוד החפים מידע שעליהם לשאת חן בעיני הצופים,  וכמה בגין שנא את זה כמו כל הבאים לפניו.

עד כמה פשה בה כבר אז הסיאוב הפוליטי, לא נדע לעולם: הלחצים תמיד היו שם, אבל לפעמים התמסרו אליהם בחמדה וברצון גם כשלא היה בצידם שוט. כך, כשבנימין נתניהו, בעודו מתחרה על ראשות הליכוד ב-1993, זרק במהדורה את סיפור ה"קלטת הלוהטת" שלא נמצאו לו תימוכין עד היום. כבר אפשר היה שפוליטיקאי ירקח דיל עם עורך חדשות (רפיק חלבי) ולפיו עיתונאי (אורי כהן אהרונוב המנוח) יקבל דף עם שאלות כתובות מראש שיש לשאול את המרואיין, כי ככה סוכם, והעיתונאי לא ידע כלום. מעטים מדי ידעו בזמן אמת שכך היה. ובכלל, טרם המציאו אז את ה"פייק ניוז".

ב-1993 נשברה המונוליטיות והחלה הגסיסה. היא היתה איטית ולא אסתטית. ערוץ 2 החל לשדר חדשות, אבל התקבע כמדורת השבט רק עם רצח רבין וכשהערוץ רקד על הדם, קנה (במליון שקל, כך ריננו) תיעוד וידאו מטושטש של הרגעים האחרונים בחיי רבין, כולל ההתנקשות. מה שהיה מעורר מחלוקת בשעתו הפך ללחם חוקנו הטלויזיוני עד היום. אנחנו מצפים ממהדורות החדשות שלנו שיהיו המצלמה הנסתרת שתחשוף הכל, מנכלוליות של פוליטיקאי ועד התעללות בזקנים. בערוץ 1 מעולם לא ידעו לעבוד כך, בקצב, ברעב ובחדשנות שאפיינו את 2 בשנים הראשונות, בטרם ניכס לעצמו ממלכתיות דביקה, ואת 10 עד היום.

רצח רבין ופרישתו של חיים יבין דירדרו את המהדורה לרייטינג חד ספרתי ולחוסר עניין מתמשך של הציבור. כל השינויים והחידושים ומתיחות הפנים וחילופי המגישים לא סייעו עוד. לולא בחרו ב-2 לשדר את בכייה של גאולה אבן, שאמורה להשיק את מהדורת החדשות של התאגיד ממש בשבוע הבא, רובם הגדול של צופי הטלוויזיה בארץ בכלל לא היו יודעים שזהו, נגמר. הרבה אחרי הזמן הנכון, ומאוד מאוד מכוער. אבל בבלפור 6 בירושלים, צופה אחד יכול היה לגחך בסיפוק ולהדליק סיגר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו