בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

זְקֵנִים? תם אהרון חושב שזה הורס מצחוק

תם אהרון מנסה לייצר משהו שליבתו היא מונולוג בנוסח ג'ון אוליבר פינת סטיבן קולבר, אבל הוא מתאמץ מדי. והבדיחה המתמשכת על קשישים לא מחמיאה לכל העסק

105תגובות
תום אהרון
מוטי מילרוד

הוא מדבר בקול רם במיוחד, כדי שנשמע. אנחנו כבר לא שומעים היטב, זה ידוע. הוא מדבר לאט-לאט, כדי שנבין, כי אנחנו איטיים כאלה, וכולנו מאותגרים קוגניטיבית בגילנו המופלג. שוכחים, מה לעשות. כשזה מעצבן אותנו, ברור שאנחנו שוכחים כי העולם שייך לצעירים. הוא מדבר במלים קטנות במיוחד, כי אם ירעיף עלינו מלהטוטנותו הוורבאלית האינסופית, נלך לאיבוד. והוא חוזר על הדברים - שמו, שם התוכנית שלו, כי הרי זכרוננו ניטל מאיתנו לגמרי ואנחנו אבודים בתוך השטיון. בפרומו ל"פעם בשבוע', מיזם הסאטירה של תם אהרון ב"כאן", בחרו - לא באופן חד פעמי אלא בשלושה קדימונים שונים - ללעוג למי שמזוהה כקהל העכשוי של התאגיד. במילה אחת: קשישים.

אם אתם צופים בקדימון הזה כנראה שאתם מעל לגיל 60, אומר תם אהרון, באיטיות מרגיזה ועל סף הצעקה, וחובט פעם אחר פעם בקהלו. בפרומו הראשון, זה נדמה כעוד דאחקה מאגף ההומור עצמי, כזו שנפוצה בקדימוני התאגיד. הומור של מובסים, צריך לומר, כאלה שמגרדים 3% רייטינג מלמטה ("פעם בשבוע" לא מגיעה אפילו למספרים האלה). הנה, פרומו שמשבח בעיקר את הרדיו של התאגיד ובו מתברר שצופה אחת לא יודעת מי זה אריה גולן, או פרומו של יצרן הסרטונים החרדי הנלבב, מלך זילברשלג, שמגלה שהוא לא מעניין אף אחד למרות שהוא מלך הדיגיטל, או הפינה הקבועה ב"עד כאן", תוכנית הסאטירה שמחלקת את העולם לשמאל ולימין, ובה מיכאל הנגבי לעולם לא שוכח להתבדח על חשבון נידחותו ועליבותו היחסית של התאגיד.

תום אהרון - דלג

אבל כשלפרומו הראשון, שבחר בהעלבת הקהל הפוטנציאלי, מצטרף עוד אחד ועוד אחד, ויש גם הלעגות על זקנים שכל מעייניהם נתונים לביקור בקופת חולים, זה הופך למופע מזוקק של גילנות (אייג'יזם) רווית שנאה, ושנאה מזוקקת, כפי שתם אהרון יודע היטב, מאד לא מצחיקה.

העלבון אינו אישי. בעוד שבועיים ימלאו לי 60. ילדיי טוענים שאני שומעת זבובים מפהקים באוסטרליה ומצרים על פענוח ההתלחשויות החרישיות שלהם. לצערי, אני עדיין זוכרת דברים מיותרים לגמרי כמו מאמר של תם אהרון ב"ליברל" בגנות ברית המילה שמוחזר והפך למונולוג מרכזי בתוכניתו בתאגיד. בגילו - 27, לפי ויקיפדיה - מוזר לגלות עייפות חומר כבר בשלב כה מוקדם בתוכנית. תודה לאל, עדיין אפשר לדבר אלי בקצב הרגיל של אהרון - צרורות של עובדות ונתונים מתוחקרים היטב שנורים אל ועל הצופים בקריאה רהוטה ומתורגלת בטלפרומפטר - ולהניח שאבין.

מתוך מודעות לעידן הפוליטיקה של הזהויות, ברור לי שהעובדות הביולוגיות מסמנות אותי כקשישה, שלא לומר - זקנה שצריך לעזור לה לעבור כביש, ועל כן הכעס שלי על הפרומו יכול להתפרש כטרחנות של זקנים. שיהיה: מישהו הרי צריך לדבר גם בשמם של אלה. לטעמי, סימון של זקנים - או כל צופי התאגיד - כחרשים חולי שיטיון, מטומטמים וחסרי מעש לא אמור להצחיק אותם, כפי ש"יש כאן מישהו מבת ים" לא בהכרח יצחיק את תושבי העיר, וכפי שמה שמכונה אצלנו בטעות "הומור עדתי" הוא מופע של גזענות סטראוטיפית.

זה מעליב, כי זו התעלקות על חולשות אנושיות והעצמתן, ואם כבר למדנו להימנע מהגחכת אנשים עם מוגבלויות, אפשר בהחלט להימנע גם מהגחכת זקנים - אלא אם כן, כמובן, המגחיך קשיש בעצמו. כשתם אהרון מלעיג על הדימוי הפיזי שלו עצמו כאדם נמוך קומה, או כמזרחי שמאס בשלל התיוגים שהודבקו לו, הוא באמת מצחיק.

לצערי, היכולת להצחיק הולכת לאיבוד לא רק בקדימונים אלא גם בתוכנית שלו. הבעיה היא המרכז: תם אהרון מנסה לייצר משהו שליבתו היא מונולוג בנוסח ג'ון אוליבר פינת סטיבן קולבר, והוא מתאמץ מדי. האיפור יכול להסתיר זיעה, אבל לא גיבוב של נתונים ועובדות המוגשים לצופה בתיווך אגרסיבי מדי ומונוטוני מדי: גם אם הנושאים עליהם הוא מהגג, כמו עוולות הפיס וההימורים, גזענות כלפי פליטים כהי עור או ברית מילה הם ראויים, חשובים ולפעמים אפילו הרי גורל, תמהיל הרצינות התהומית והיכולת להצחיק (וכך לגרום לקהל שלו לחשוב - אבל רגע, אולי הקהל כבר לא יכול לחשוב. זקנים, אתם יודעים) לא עובד היטב.

בינתיים, ונוכחותו של אהרון כמעט לבדו על המסך במונולוג הזה אינה מיטיבה עם הנושא או עם חשיבותו. לא נורא: הוא מוכשר כשד, וברגע שיבין כי הוא לא חייב לשכנע אותנו בעליונותו האינטלקטואלית על כל מה שזז, הוא יהפוך - אט אט, כי אין קיצורי דרך - לסאטיריקן חשוב, כמו שהוא רוצה להיות. בדרך, כדאי גם שינסה לייצר פרומואים קצת פחות מעליבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו