בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

צלפים יורים על אזרחים, וכולם צועקים "ישששש!"

מישהו נתן פקודה לירות, אז ירו. אף אחד לא נתן פקודה לשמוח. השמחה הספונטנית, המתפרצת, היא פרי של תרגול קרבי מוצלח וארוך טווח בצבא המוסרי ביותר בעולם. היא הצדק הצבאי בהתגלמותו המזוקקת, או, במילותיו של חייל צוהל, "קחו, יא בני זונות"

78תגובות
צילום מסך מתוך תיעוד הירי בפלסטיני

"יש", צועק החייל, הילד החדש של כולנו, כשהאיש בחולצה האדומה מעבר לגדר נופל. "יש", צועקים השחקנים שנבחרו מטעם משרד התרבות להלל את הישגיה של מדינת ישראל לכבוד יום העצמאות ה-70. הנה עוד הישג, ואולי כדאי להוסיף אותו לסרטון הרשמי. למה לא, בעצם. למה לא להראות בגאווה את חיילי הצבא המוסרי ביותר בעולם יורים ופוגעים באיש לא חמוש, שאינו נראה כאיום מיידי על אף אחד. 

הם ישראלים גאים ושמחים. שמחים נורא. 1:21 דקות של שמחה. אולי גם גאווה, כי כשצועקים "יש" כשאדם לא חמוש נורה בראשו. "וואי, פגעו למישהו בראש", נשמע קול אחד אומר – ברור שיש במה להתגאות. בפגיעה וגם בתיעוד, כמובן, כי מה שווה פגיעה באיש עם חולצה אדומה אם לא נוכל להראות לחבר'ה. "וואי, איזה סרטון, יש!" צועק בהתרגשות מישהו, עוד ילד של כולנו, ועוד אחד אומר, "ואיי, איזה סרטון, אחי, הוא עף באויר עם הרגל כזה", ו"איזה סרטון, אגדה". וגם "בן של זונה. איזה סרטון".

תיעוד הירי בפלסטיני - דלג

לאן מוליכים את החרפה? הסרטון פתח את כל מהדורות החדשות המרכזיות אמש. כשרואים אדם נופל בעקבות יריה מדוייקת של צלף, בדרך כלל מזהירים בחדשות שמדובר ב"תמונות קשות". אבל לא הפעם. אלה לא תמונות קשות, אלה תמונות צפויות, כמעט ידועות מראש, אחרי 50 שנות כיבוש. והילדים של כולנו שבסרטון הזה, כל עוד לא יוכח אחרת, רק מבצעים פקודות. מישהו נתן פקודה לירות, אז ירו. אף אחד לא נתן פקודה לשמוח. לא צריך פקודות כאלה. השמחה הספונטנית, המתפרצת, היא פרי של תרגול קרבי מוצלח וארוך טווח בצבא המוסרי ביותר בעולם. היא הצדק הצבאי בהתגלמותו המזוקקת, או, במילותיו של חייל צוהל, "קחו, יא בני זונות".

אחר כך הגיעו התגובות. בדובר צה"ל בחרו בגמגום של עמימות. מה שהיה חשוב במיוחד למערכת ההסברה הרשמית הוא, שהאיש בחולצה האדומה לא נורה ממש עכשיו, כשמאשימים את צה"ל בירי לא מידתי כלפי אזרחים סביב ארועי הגדר. מתי נורה? לפני שלושה חדשים, בערך. ולא ברור שנהרג. מי ירה? מדוע? לא ידעו לומר, עדיין לא יודעים. רק הפוליטיקאים יודעים: שר החינוך "מסרב להתלהם" בערוץ 10. השר לבטחון פנים, ב"כאן", אומר: "אני באמת לא מצליח להבין מה בסרטון הזה לא בסדר". עובדה, החיילים נמנעים תחילה מירי כי "יש שם ילד קטן", כפי שאחד אומר. אם הכל כל כך בסדר, בעוד כמה שנים הילד הקטן ילבש חולצה אדומה, יצעד לגדר, ומישהו שהוא כעת ילד קטן אחר יירה בו, ומישהו יעלה את הסרטון בתוספת עיטור מוסיקלי לאינסטוש שלו, וכולנו נוכל לקרוא בקול רם, כמו שמירי רגב אוהבת, "יש!".

סרטון יום העצמאות של משרד התרבות - דלג

15 פעמים ראיתי את הסרטון הזה. פריים אחרי פריים, כדי לא להתלהם. כדי להשתכנע שהאיש בחולצה האדומה הוא אויב שמסכן את עצם קיומי בעצם פסיעותיו מעבר לגדר והירי מוצדק להפליא ובנפול אויבך מותר לך לשמוח, למה לא. זה לא הסתייע. גם השר בנט וגם השר ארדן חזרו כמנטרה על כך שאסור לשפוט את הדברים "כשיושבים בתל אביב", כלומר – כאזרחים. לארדן הפריעה העובדה שהסרטון הופץ, לא עצם קיומו, לא תיעוד ההתרחשויות שבו. "לא חשבתי שום דבר", ענה כשנשאל מה חלף במוחו כשראה את הסרטון. מי שחושב, מי שרואה ושומע את הדברים וחושב על חיות אדם, ואיך גידלו אותם להיות כאלה בשני צידי הגדר, צריך לשתוק על פי כבוד השר, או להצטרף לקריאת "יש". אפשר גם לשיר הללויה, בתנאי שכו-לם שרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו