בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

האח הגדול: תרגילים בסיסיים בדיקטטורה

לירון ויצמן שמובילה את ההנחיה לא תצליח לשחזר את הציניות הקרירה של ארז טל, שהיתה משב רוח מרענן על התלהבותם חסרת הביקורת של אסי עזר וקורין גדעון. והאחות הגדולה, העורכת רוית ליאור-מנדל, לא תמצא בשום תוכנת סאונד את הכישוף והקסם שיורם זק פיזר בכל פעם שקולו נשמע בתוכנית

23תגובות
שכטר, ישראלוף וויצמן בפתיחת העונה החדשה של "האח הגדול" ב"רשת"
רשת 13

רק שני שחקנים בשוק הפריים טיים יכולים לעשות את זה: להפקיע את לוח השידורים לצרכי הישרדות, ליצור דרמה עילאית מחדשות ישנות, לשכנע את הצופים שזה חשוב, חיוני ונחוץ – ולצאת נשכרים. בנימין נתניהו יכול לנאום כאוות נפשו על רקע קלסרים ריקים, ו"אנדמול" – בעליה של "האח הגדול" ושליש מ"רשת" - יכולים להעלים מצופים שהתיישבו מול המסך את העובדה שבחרו למתוח את "אירוע הפתיחה" של העונה על פני שני ערבים רצופים, רק כדי לקושש עוד קצת רייטינג עבור "רשת" ההולכת ונחלשת.

באיחור גדול ואחרי הצגת עשרה מועמדים, הודיעו שזהו, נגמר, ממשיכים מחר. מאוכזבים? בשני המקרים, לשחקנים הראשיים לא אכפת: בשניהם, יתרצו את המהלך כאילו היה לטובתכם. בשניהם, מדובר בתרגילים בסיסיים בדיקטטורה.

הפיצול מ"קשת" היתה כרוכה בוויתור על כמה מותגים שמזוהים עם ה"אח הגדול", ובמאמץ מיוזע ולא משכנע למכור לצופים את ההיעדרויות כחידושים מרעננים עד מרעישים. ראשית, המנחים: בתפקיד טוידלדי וטוידלדם הוצבו עפר שכטר ואסי ישראלוף, שכבר ב"ישראל גוט טאלנט" הוכיחו חוסר כישרון במאוחד ובנפרד, וכאן, בדקלמם את הטקסטים החגיגיים והריקים שהושמו בפיהם, לא הצליחו לייצר ולו רגע אחד של הומור, אלא אם כן "יש אחות גדולה ומנחה קטן" מפי שכטר נחשב בעיניכם לדחקה ראויה.

לירון ויצמן מציגה את העיצוב החדש של בית "האח הגדול"
רשת 13

היומרות, עם זאת, מרקיעות שחקים. המנצח "יצטרך לאחד סביבו את העם". ו"כל המדינה על הקצה" היו יכולות בקלות להיות סיסמאות של מפלגת ימין-מרכז עם חיבה לריטואלים דתיים (היו הפעם יותר דיירים שנישקו מזוזות בהיכנסם ללוע הארי), ובשני המקרים, השאיפה להתחבב על המכנה המשותף הרחב ככל האפשר היא התנאי לעצם הקיום.

לירון ויצמן שמובילה את ההנחיה, גם אחרי שתיפטר מהצורך לפסוע על הבמה ותפתח מעט נינוחות בהגשה, לא תצליח לשחזר את הציניות הקרירה של ארז טל, שהיתה משב רוח מרענן על התלהבותם חסרת הביקורת של אסי עזר וקורין גדעון. והאחות הגדולה, העורכת רוית ליאור-מנדל, לא תמצא בשום תוכנת סאונד את הכישוף והקסם שיורם זק פיזר בכל פעם שקולו נשמע בתוכנית. והרייטינג? ימים יגידו, אבל אפשר להמר בביטחון ש"רשת" לא תצליח לשחזר את שיאי הצפיה של "קשת", ולו בגלל שעל "רשת" רובצת קללה עתיקה שמונעת ממנה לנצח את "קשת" בגזרת הריאליטי.

תעודת הזהות של אליאב רחמים מקרית גת
"האח הגדול" / רשת 13

החידוש המרענן ביותר הוא עיצוב מחנה העבודה שבו יתגוררו דיירי "האח". צבעים חמים, הומור שחסר מאוד בטקסטים ותחושה שהושקעו כאן עשרה טון פנסים, לבד מ–60 המצלמות ו–180 המיקרופונים ההכרחיים. חדר כושר, גינת תבלינים, לוח דיגיטלי-בריאותי-סופר קלוריות במטבח, והצהרות על הגבלת העישון של הדיירים הם מחוות ריקות מתוכן על רקע שלל הפרסומות לתפוצ'יפס, שוקולד השחר, פסטה ופיצה וופלים כלשהם שהתברגו בין הצגת דייר אחד למשנהו.

והדיירים? אלה חומרי הגלם המתחלפים של "האח הגדול", ובערב הפתיחה הם זניחים למדי: רק האינטרקציה ביניהם תיצור את המתח – הצופים ימתינו בסבלנות, או שלא, לסקס הראשון, לגילויי הגזענות הראשונים, למריבות העדתיות והפוליטיות שצפויות מתמהיל המשתתפים. שניים מכמירי לב מתוך העשיריה: אליאב מקרית גת, על תקן המזרחי-דתי ("טכנו גורם לי לדבר עם בורא עולם") עני ("אתם לא קולטים, מונית חיכתה לי עשר דקות") ובור ("הפרח שאני אוהב? נענע"). הוא גם מעריץ של ביבי, על פי הגדרתו, וגם מעיד על עצמו שהוא לא "העיפרון הכי חד בקלמר, אבל אפשר לקשקש איתו". 

המתמודדת שמס מגיעה לבית "האח הגדול" - דלג
המתמודדת שמס מגיעה לבית "האח הגדול"

אני מניחה שההפקה תשמח לעימות חזיתי בינו לבין שמס, מטפלת באמנות, מוסלמית עם חיג'אב שתעודת הזהות שלה נפתחת ב"כשאני נכנסת לתחנת אוטובוס, במקרה הטוב זזים, אבל אם יש לי תיק גדול, בורחים". בהמשך אמרה שהיתה שמחה להגדיר את עצמה כפלסטינית-ישראלית, אבל "שלא יהיה צד אחד מקופח, מדוכא", וסיפרה על הילד שלה, שכעת הוא הערבי היחיד בחוג ברייקדאנס, אבל כשיהיה בן 18 יעמוד אולי בהפגנה עם דגל פלסטין ומולו יעמדו בוגרי חוג אחרים עם רובים. היא לא רוצה שזה יקרה והיא רוצה דו קיום והיא אומרת "אם תרצו – אין זו אגדה", אבל היא לא תמצא את מבוקשה בבית המעוצב לתפארת. דו קיום, כבר למדנו, לא מתפרש כעניין שיכול להעלות את את שיעורי הרייטינג – לא של האח הגדול, ולא של נתניהו. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו