בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזפזפת

אמריקה זה לא אינסטלטור, סאנשיין

44תגובות
בין אריזונה לנס ציונה
צילום מסך ערוץ12/קשת/מאקו

"בין אריזונה לנס ציונה" של חיים הכט, משדר בן שלושה פרקים (השני שודר אמש ב"קשת"), מבקש לבחון את ההבדלים בין איכות החיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כולה, מבלי להתחשב במגוון העצום שלה - לבין מה שיש בעיר קטנה ומנומנמת בישראל. קל יותר להשוות בין קרנפים לתפוחי עץ, אבל זה לא מה שירתיע את חיים הכט. חמוש בצרור השטיקים המוכר (עיניים פקוחות לרווחה ננעצות במצלמה, ידיים מנפנפות אנה ואנה בדרמטיות ,שם החיבה "סאנשיין" שהוא מדביק לצופים וטונות של מלל מאנפף ומלהטט בעובדות), יצא הכט לבחון מדוע בנו השתקע לפני שמונה שנים בקליבלנד ואינו מראה סימני שיבה לישראל, ואיפה כדאי יותר לחיות.

"בין אריזונה לנס ציונה" מרפרר, כמובן, ל"בין כרכור לסינגפור" ו"לתקן את ישראל", שניהם מיזמים של הכט בהם שכלל תת-ז'אנר של דיווח טלוויזיוני נחות ודמגוגי. אם תרצו, אפשר לקרוא לזה "מחיר האבטיח בעולם". מדי פעם, בעיקר בעונת המלפפונים, מתבקשים כתבי החדשות ברחבי העולם לדווח על מחירו של פריט – מילקי, אבטיח, גבינות – ולהשוות לישראל. ספוילר, לפעם הבאה: ההשוואה לא אמורה להצביע על מחיר זול יותר בישראל, להיפך. כתבות כאלה הן חלק מטרוניה לא ממוקדת וחסרת קונטקסט על יוקר מחיה, שהוא תמיד תוצאה של תהליכים מסובכים. איש לא יתנדב לפרש אותם, חוץ משאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי של "כאן", שעדיין סבור שצריך להסביר לציבור מושגי יסוד בכלכלה ואיך אלה קשורים לחייו.

אז חיים הכט יצא לבדוק בפרק ראשון את מחירי הדיור. איפה, באריזונה? לא: בקליבלנד, אוהיו. אריזונה מופיעה רק בכותרת ורק לצורך החרוז. האמת, גם נס ציונה משמשת להשוואה רק חלק מן הזמן. למה להתמקד אם אפשר להרחיק לטבריה, למשל, בפרק על השוואת "החינוך באמריקה והחינוך כאן".

כצפוי, מצא הכט בתים נאים ומטופחים, רחבי ידיים ומאירי עיניים במחירי רצפה, בפרבריה של קליבלנד. אין בתים במחירים כאלה בישראל, אבל בעוד הצופה מרייר על הפרקט המבהיק והמדשאה המטופחת ב -130000 דולר, לעומת האמבטיה העבשה בנס ציונה במליון וחצי שקל, הכט מזהיר מפני מיסי הרכוש הגבוהים, שאותם הוא מקביל לארנונה המשולמת בישראל. הוא לא מיידע את צופיו שיש מנעד רחב של שיעורי מס בין פרפר לפרבר, עיר ועיר וודאי בין מדינה למדינה בארצות הברית. אפילו בקליבלנד רבתי, שיעור המס שהכט נקב בו – ארבעה אחוזים מערך הנכס – אופייני רק לפרברים היקרים ביותר.

בין אריזונה לנס ציונה
צילום מסך ערוץ 12 /

ואם זה לא משכנע, הכט כורך יחד את בעיות התעסוקה של קליבלנד עם הכורח לתחזק מדשאות מטופחות הנקוב בחוקי עזר עירוניים ארוכים ומסובכים, ולסלט הזה מוסיף תבלין של אלימות כדי להזהיר נדל"ניסטים ישראלים מהשקעות בניכר: הנה, מעשה נורא בבחור שחטף כדור מצעירים ששהו בבית שבא לבדוק לצרכי עסקים! נורא, באמת. כאילו שבישראל אין קורבנות של אלימות ספורדית, וכאילו שזו מוכיחה משהו בענין כדאיות ההשקעה, וכאילו שאפשר לבודד את פרמטר "מחיר הדיור" מכלל יוקר המחיה באיזור, ומן ההכנסה הממוצעת של תושביו ומן השירותים שהם מקבלים תמורת המיסוי המושת עליהם. אפשר רק בלהג האינסופי של הכט, שהקשר בינו לבין הנושא שלכאורה הוא מבקש לחקור הולך ומתרופף ככל שהמשדר נמשך.

הכט מתמחה בדיבור הקרוי בטעות "בגובה העיניים". ההנחה היחידה על גובה עיניו של הצופה צריכה להיות, שהן בדיוק בגובה העיניים של האיש העומד לפני המצלמה. ההבדל היחיד בינו לבין הצופה אמור להיות ביידע העודף שצבר איש הטלויזיה בתחקיר, ואת הידע הזה יש להנגיש לצופים. 

בפרק השני של "בין אריזונה לנס ציונה" הכט מדגים עד כמה כל זה לא מעניין אותו. הוא מתעכב על משחק פוטבול בין שני בתי ספר בקליבלנד, מלעיג את העיסוק בספורט קבוצתי ובחברות בתזמורת בתיכונים ושואל איך משלבים בין כל זה לבין "חוג מדעים". הוא לא מספר לצופיו שפוטבול, בייסבול וכו' הן פעילויות וולונטריות של תלמידים, לא הכרח, ושבדרך כלל מתנים בבתי הספר בארצות הברית את ההשתתפות בספורט קבוצתי בציונים גבוהים של המשתתף. והוא לא מספר להם שמערכת החינוך בישראל לא מממנת "חוג מדעים". הוא נבהל מנוכחותו של שוטר בבית ספר יסודי בקליבלנד, אבל לא נזכר בנוכחותו של מאבטח בשער בית הספר בנס ציונה או בכרכור. הוא קובע ש"כל בית ספר הוא שדה קרב", ומנמק באירוע ירי בבית ספר בקליבלנד לפני עשור: כן, יש ארועים כאלה בארצות הברית. לא, בישראל (בינתיים) אין, ודאי לא בתיכון דנציגר בקרית שמונה, אליו נודד הכט שוב ושוב לצורך השוואות מופרכות שביניהן מסתתרת אמת לא נעימה אחת: עם כל ההבדלים, השגי האמריקנים במבחני פיזה דומים להשגי הישראלים.

 אבל מכאן ועד לקביעה ש"כל בית ספר בארצות הברית היה, הווה ויהיה שטח אש", אפילו הטוב שבדמגוגים יתאמץ להגיע ולא יצליח. אף מילה על סיכויים של תלמידים להיפגע באירוע טרור בישראל, כמובן. זה מקלקל את ההשוואה.

הכט מלהטט במספרים כמו גדולי השרברבים שחשף ב"יצאת צדיק". הוא רוצה להפחיד הורים לילדים מפני פדופילים שמסתובבים שם בחוץ, וקובע ש"אם נס ציונה היתה באוהיו היו בה 96 עברייני מין מורשעים" שמסתובבים ברחובות. אבל הנה, ראש העיר נס ציונה אומר למצלמה: "היה לנו אחד, בסוף עזב". אחד בלבד? עבריין מין אחד? מתי? האם ההשוואה היא בין פדופילים שם וכאן או בין עברייני מין בכלל, או רק כאלה שפגעו בילדים? ובאיזו תקופה? –לא נדע.

בעיקר לא נדע, כי הכט לא מספר, שכל המורשעים בעבירת מין באוהיו, על פי חוק, מופיעים במרשם של המדינה בשמותיהם, תמונתם וכתובתם, וכי הם כפופים למרשם הזה 15 שנה לפחות, ולפעמים אפילו לכל חייהם. שמות, תמונות וכתבות של הללו אפשר למצוא בכל אתר אינטרנט של השריף המקומי, כמו בדוגמא כאן

בישראל, בה "ילדים מסתובבים בחופשיות בחוץ", אפשר רק לחלום על מרשם נגיש כזה.

טובי הדמגוגים יכולים לסקרן, לרתק ולהדביק את הצופים למסך, והכט גרף 15.9% רייטינג בפרק הראשון.האם היה יכול לעשות זאת גם במשדר הגון יותר, נאמן יותר למורכבות העצומה של הסיפור שהוא מנסה לספר? לעולם לא נדע. איש לא ביקש ממנו מורכבות, או תחקיר רציני, או משדר עם איכויות עיתונאיות מובהקות. בסך הכל רצו שיהיה חיים הכט, יגיד "סאנשיין" וינופף באצבע, ויסביר לצופה שאין כמו בארץ. מבחינה זאת, מדובר בהצלחה גדולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו