מצעד הספרים הגדולים על מלחמת העולם הראשונה - מדפדפת - הבלוג של אריאנה מלמד - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצעד הספרים הגדולים על מלחמת העולם הראשונה

100 שנים בדיוק חלפו מאז השתתקו התותחים והחיילים ששרדו הלכו לכתוב את כמה מהספרים הנפלאים על המלחמה הגדולה ההיא. כולם נכשלו - ספרות, טובה ככל שתהיה, לא תמנע את המלחמה הבאה

תגובות
דמויות חיילים בחופי פולקסטון, אנגליה. לזכר הרוגי מלחמת העולם הראשונה
Steve Parsons/אי־פי

"אני רואה עמים מוסתים לתקוף זה את זה וממיתים איש את רעהו בשתיקה, בבערות, באווילות, בצייתנות ובתמימות. אני רואה את טובי המוחות בעולם ממציאים כלי נשק ומלים כדי להאריך את כל המעשים האלה ולעשות אותם מתוחכמים יותר. ויחד איתי רואים את כל זה בני גילי, כאן ומעבר לקווים, בעולם כולו, ויחד איתי חווים את כל זה בני דורי. מה יעשו אבותינו אם נקום יום אחד, נתייצב לפניהם ונדרוש דין וחשבון? למה הם מצפים מאיתנו ביום שלא תהיה עוד מלחמה? שנים על שנים עסקנו במלאכת ההריגה - זה היה המקצוע הראשון שרכשנו בחיים. ידיעת החיים שלנו מצטמצמת לידיעת המוות. מה יבוא אחר כך? ומה יבוא עלינו?" (אריך מאריה רמארק, "במערב אין כל חדש", 1930)

100 השנים שחלפו מאז 11 בנובמבר 1918, היום בו השתתקו התותחים והחיילים ששרדו יצאו מן החפירות והלכו לכתוב את כמה מהספרים הנפלאים על המלחמה ההיא - מלחמת העולם הראשונה. כל הכותבים היטיבו לתאר את האימה וביקשו, כל אחד בדרכו, שנזכור כדי שלא תשוב. כולם נכשלו, כמובן: ספרות, טובה ככל שתהיה, לא תמנע את המלחמה הבאה. לעומת זאת, כפי שאנחנו יודעים מאז ה"איליאדה" ועד "אם יש גן עדן", מלחמות יכולות ליצור ספרות מצוינת, שבמיטבה, יכולה לעורר לרגעים את הזעם וההומניות של הקוראים. אחר כך מחזירים את הספר אל המדף וממשיכים לעבר המלחמה הבאה. למרות זאת, ובגלל שהם מצויינים  - הנה כמה מן הספרם הטובים ביותר שנכתבו על מלחמת העולם הראשונה.

אריך מאריה רמארק, במערב אין כל חדש

3

פאול בוימר, חייל פשוט שמדבר בגוף ראשון על הבוץ והחפירות, האיוולת והמחראות, הפלוגה ההולכת ומדלדלת ואדישותם המחפירה של הקודקודים והשליטים, נהרג בסוף הדברים: הספר האנטי-מלחמתי שעליו התחנך דור של פציפיסטים גרמנים נחשב לאחת היצירות החשובות ביותר בעקבות המלחמה. הריאליזם הנוקב שלו היה  אמצעי ספרותי רב עוצמה בשנים שבהן תרבות ההמונים לא היתה חשופה לתיעוד ויזואלי של זוועות. שמו של הספר מקאברי בפני עצמו. מכונת התעמולה הגרמנית שכנעה את האזרחים ש"במערב אין כל חדש" בעוד שהתחוללו שם קרבות ענקיים ועקובים מדם, כולל זה שבו נהרג בוימר. רמארק ביקש להשיב לחייל האלמוני את כבודו ואנושיותו האבודה, והפופולריות העצומה של הרומן בגרמניה ובתרגומים ללשונות אירופיות היוותה איזושהי תקווה שזעקתו ההומניסטית תצלח. שלוש שנים אחרי שיצא לאור, זה היה אחד הספרים הראשונים שהנאצים החרימו ושרפו. 

לספר שני תרגומים לעברית: זה של צבי ארד, בהוצאת זמורה ביתן 1982, וזה של גדי גולדברג, בהוצאת מחברות לספרות 2014

ארנסט המינגווי, הקץ לנשק

4

הוא היה עיתונאי רודף הרפתקאות ופטריוט רווי טסטוסטרון, אבל כשביקש להתגייס ב-1918 ולהגיע לחזית, מצאו הרופאים שאינו כשיר לשירות. המינגווי התנדב לחיל האמבולנסים של הצבא האדום, הפליג לאיטליה - וכבר ביום הראשון שלו במלחמה ליקט חלקי גופות של הרוגים בפיצוץ מפעל תחמושת במילאנו. אחר כך גם נפצע בעצמו,  ולמרות הדם והכאב, חילץ קצין איטלקי פצוע מן האש, זכה בעיטור גבורה של ממשלת איטליה ונשלח להחלמה בבית חולים. כל ההתנסויות האלה עשו את דרכן לרומן מינימליסטי, רווי תיאורים של קרבות וגיבור שנחלץ מכל צרה ופגע בעודו מפזר הגיגים (קצרצרים וגבריים) על האיוולת שבמלחמה. האקשן לעולם מאפיל על ההתבוננות העצמית, ועם זאת הספר נחשב לרומן המלחמה (ההיא) הטוב ביותר שנכתב בארה"ב.

לספר תרגום של יאיר בורלא, הוצאת מסדה, 1969; בתרגום של עמיהוד ארבל, הוצאת משרד הביטחון, 1983; בתרגום של יואב כ"ץ, הוצאת ספרי פן - ידיעות אחרונות, 2005.

דלטון טרמבו,  ג'וני שב משדה הקרב  

8

חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ראה אור הספר האנטי-מלחמתי החשוב ביותר בתולדות הספרות האמריקאית. ג'ון בונהאם, חייל פשוט בחיל הרגלים, הוא ההיפך הגמור של גיבוריו של המינגווי. ביום האחרון של המלחמה, פציעה קשה מעוורת אותו, כורתת את גפיו, הופכת אותו לחירש-אילם וכולאת אותו בתוך גוף גדום, אבל לא רק כדי שנזדעזע. טראמבו מחזיר את גיבורו לאנושיות ולרצון לחיות ולתקשר עם סביבתו, ולו בכך שהוא מטיח את גופו בקיר כדי שיידעו שהוא עדיין אדם עם רצונות, תחושות ומאוויים שהמלחמה ביקשה לשלול. הספר ראה אור ב-1939, חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, וזכה מיד להערכה ביקורתית עצומה - וגם נמכר היטב. אחרי שארה"ב הצטרפה למלחמה נגד הנאצים ובעקבות מבצע ברברוסה, ביקש טרמבו שיפסיקו להדפיס את הספר כדי לא לפגוע במוראל של המתגייסים. בישראל, הצגה שהועלתה על פי הספר והיתה חלק מ"תרבות יום א'", לא נשאה חן בעיני מי היה אז קצין חינוך ראשי, אלעזר שטרן, שהוריד אותה מן התוכנית, בעקבות תגובות קשות של צוערים בקורס קצינים.

ירוסלב האשק, החייל האמיץ שוויק

5

בשש אחרי המלחמה, בבית מרזח שוקק חיים - על מה דיברו שוויק וחבריו בני המזל שניצלו ממוות? לעולם לא נדע: ירוסלב האשק שהגחיך והלעיג את המלחמה ובעיקר את הקיסר, המלכים והגנרלים, מת לפני שהשלים את הספר. "שש אחר המלחמה" הוא ביטוי שלקוח ממנו ומתאר להפליא את אי הודאות האיומה של בשר התותחים, אלה שחשבו כי לעולם לא תיגמר. שוייק הנעבעך, האידיוט לכאורה, הוא כל-אדם מודרני שמעורר פרצי צחוק וגם משתיק את הקורא ומאפשר לו לחשוב על דמות מורכבת של שורד צייתן, שמקבל בהכנעה כל התעמרות מצד הממונים עליו, מן הטבח ועד לקיסר - ומצליח בעת ובעונה אחת להילחם בהם . הוא פטריוט שמשתדל מאד לא להגיע לחזית, גדול השלומיאלים במדים בספרות העולמית, דון קישוט בלי מטרה, אודיסאוס בלי בית לשוב אליו: דורות של אוהביו לועגים כמוהו וכמו יוצרו לאיוולת של המלחמה בעודם מצדיעים בהכנעה לשליטים חדשים. ירוסלב האשק ביקש שנבין כי במלחמה, כולנו שוויקים –חוץ מהגנרלים והמלכים, כמובן: עד היום לא קל לקרואים לראות את שוויק כבן דמותם במלחמה, בכל מלחמה, והדיסוננס בין תדמית הגיבור לדמותו של הנעבעך עדיין מעורר פרצי צחוק, לא כולם במקום הנכון. כך מובטח "המשך התבוסה המהוללת", בלשונו של שוויק.  

תרגומם של רות בונדי וחיים איזק לעברית שראה אור ב-1980 הוא היחיד שנעשה מן המקור הצ'כי.

אביגדור מאירי, השגעון הגדול והגהינום של מטה

6

דווקא את ה"השגעון הגדול" הנהדר, מופת של ריאליזם וממואר אנטי-מלחמתי גדול, העדיפה התרבות העברית לשכוח. מובן שאין בכך כדי להעיד על היצירה, רק על הלכי הרוח הלאומיים שהכתיבו את השיכחה. גם "הגהינום של מטה" שהוא המשכו הישיר הושלך לפח האשפה של תולדות התרבות המקומית כשטיפחה גזע גאון, נדיב ואכזר. המאירי היה קצין בצבא הקיסר באימפריה האוסטרו-הונגרית, נלחם בחזית המזרחית, נפצע ונלקח בשבי: המלחמה היא הגיבורה של הספר הראשון, הזכרונות נקראים כרומן חניכה - עד לתופת של הקרבות, והנפילה בשבי וההישרדות בתנאים לא אנושיים הם רק תוצאה טבעית לגמרי של מסלול החיים האכזרי שהותווה לבני דורו של המחבר. המאירי מבכה גם את גורלם של יהודים שנלחמו ביהודים משני עברי החזית, ומתעד גם את  את האנטישמיות שליוותה את החיילים היהודים באשר הם, למרות שהיו לא פחות פטריוטים ממתגייסים אחרים. מי שלא קרא וחושש מפני לשון ארכאית, יכול להירגע:

העברית של המאירי הקדימה את זמנה, כפי שאפשר להיווכח בסיפורי המלחמה שלו שקובצו בפרויקט בן יהודה, כמו למשל זה ב"סטירה להוד מלכותו". פרקים ראשונים של הספר פורסמו תחילה ב"הארץ" בשנת 1929.

פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסה דאג

10

השואה הארמנית, הערת שוליים היסטורית למלחמת העולם הראשונה, התאפשרה, התרחשה ולא נמנעה בדיוק בגלל שהעולם היה עסוק במלחמותיהם של צבאות סדירים של מדינות רבות עוצמה, ולא במיליון נתינים ויותר שהוגלו, עונו, נרצחו, הורעבו למוות, נאנסו, נבזזו ונטבחו בהמוניהם בחצר האחורית של האימפריה העותומנית הגוססת.  פרנץ ורפל פגש בניצולים ובסיפוריהם בעת שטייל בסוריה בראשית שנות העשרים, והזוועה לא נתנה לו מנוח עד שיצר סיפור אלגי יפיפה, רומן היסטורי שמבוסס על מאבק של מובסים שלא מוכנים להושיט צוואר למאכלת. הספר היה מקור השראה בגטו ורשה ובגטו ביאליסטוק, הצדקה למרד הירואי וחסר כל תכלית, מלבד הצורך להוכיח שרוח החירות עדיין מפעמת בהולכים למות.

תרגם: צבי ארד, עם עובד 1979

ברברה טוכמן, תותחי אוגוסט

1

דורות של קצינים במכללה לפיקוד ומטה קראו את הספר הזה, שאיננו היסטוריה צבאית במובן הצר, הגם שהוא מוקדש בעיקרו לחודש הראשון של הקרבות במלחמת העולם הראשונה ולתסבוכת הפוליטית-צבאית שנוצרה בעקבותיהם ושהאריכה את המלחמה באופן שכל השליטים לא רצו או לא היו יכולים לחזות מראש. גם כאשר המדף מלא במחקרים היסטוריים עדכניים יותר משל טוכמן, מי שמעונייין ברקע תמציתי ובהיר למלחמה, שבעצם לא החלה עם הירייה בארכי-דוכס פרדיננד אלא בתהליכים פוליטיים סמויים הרבה לפני כן, "תותחי אוגוסט" יספק עבורו גם את הסקרנות וגם את ההכרה שמעל ומעבר ל"תהליכים", תמיד ימצא מידה גדושה של איוולת שלטונית שתחולל את המלחמה הבאה.

תרגמה: שולמית הראבן, הוצאת מערכות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#