שבע שנים למחאה שהוכשלה - הסמן השמאלי - הארץ

שבע שנים למחאה שהוכשלה

התקשורת הכתירה את התל אביבים מרוטשילד כמובילי המחאה ההיא מ-2011, והחיבור לאג'נדות של קהלים מוחלשים בהרבה נדחקו כלא רלוונטיות. המוסדות הדמוקרטיים יותר של המחאה נדחקו הצידה, לטובת רבע שעת התהילה התקשורתית, שגרסה את המחאה ומיסגרה אותה בנוסח ריאליטי

אבי דבוש
אבי דבוש
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רגב קונטס, דפני ליף וסתיו שפיר במסיבת עיתונאים בספטמבר 2011
אבי דבוש
אבי דבוש

התסריט של רגב קונטס, "ממובילי מחאת 2011", היה ברור: צעדת המליון, שהתקיימה בספטמבר 2011, היתה צריכה להסתיים בהכרזה על הקמת מפלגה חדשה, מפלגת המחאה החברתית. הרעיון היה לנצל את השיא האזרחי של המחאה להתארגנות מפלגתית ולשינוי פוליטי עמוק. ההתנגדות במעגל הקרוב ובמעגלים הרחבים יותר מנעה את התכנית, יש שיאמרו מלהיבה ויש שיאמרו ילדותית, הזו.

שבע שנים לאחר מחאת קיץ 2011 ועדיין מרחפת השאלה המאוסה: "האם המחאה נכשלה?". אחרי שניקינו את הקלישאות הנכונות על מרחק הפרספקטיבה, על הטווח הארוך של שינויים חברתיים, ועל שינוי השיח, מעניין להתעסק במה נכשלה המחאה ההיא ומדוע.

קפיצה אל העולם: בספרד, שהקדימה את ישראל במספר חודשים, והיוותה השראה מרכזית למחאה הישראלית, הוקמה מפלגה, שניקזה אליה רבים מהפעילים ומההתארגנויות שנוצרו בעקבות המחאה. "פודמוס" מחזיקה כיום 47 מושבים בקונגרס הספרדי וכבשה את ראשות הערים ברצלונה ומדריד, תוך קידום אג'נדה שמאלית- כלכלית מובהקת, של קידום דיור ציבורי ודיור בר השגה, תחבורה ציבורית ותמיכה באוכלוסיות מוחלשות.

מאות אלפי מפגינים בכיכר רבין בתל אביב כחלק מהפגנות המיליון, ספטמבר 2011

גם בארה"ב ובבריטניה, במידה רבה, השמאל הכלכלי הפוליטי נשען על התארגנויות המחאה. ברני סנדרס במפלגה הדמוקרטית וג'רמי קורבין בלייבור הבריטי, מחברים מחדש רבים ממובילי המחאה וההתארגנויות העממיות והמקומיות שנבנו ממנה.

בישראל? אווירת המחאה הביאה להישג חסר תקדים של "יש עתיד" ויאיר לפיד ("אחי העבדים"), הכניסה שני חברי כנסת שהיו מהפנים של המחאה והותירה סימנים בחקיקה (חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 וחוק הריכוזיות) ובשיח יוקר המחיה (שבמידה רבה יצר את מפלגת "כולנו"). מהפך פוליטי? שמאל כלכלי מחודד? לא בבית ספרנו. עדיין.

למה זה קרה? תשובות אפשריות הן פעולה פוליטית חכמה של השלטון בראשות נתניהו (של ממשלת נתניהו השנייה), המבנה הפוליטי הסקטוריאלי ופעולה מגומגמת ומטושטשת של מנהיגים במחאה הישראלית.

בנימין נתניהו מקבל את דו"ח ועדת מנואל טרכטנברג

נתניהו הצליח לייצר מסך עשן עם הקמת ועדת טרכטנברג. הוא השכיל להשתמש בפרופסור מנואל טרכטנברג, איש בעל כריזמה מלבבת וחיבה בלתי מוסתרת למחאה. טרכטנברג הרכיב ועדה נמרצת שהגיע למאהלים והתיימרה לשאוב משיח המחאה, לטובת שינוי עמוק בכלכלה הישראלית. הוועדה יצרה פיצול בין המפגינים "המוסדיים" (אגודות הסטודנטים, בראשות איציק שמולי) וה"עממיים" (שהקימו ועדה נגדית), איפשרה זמן בלימה לנתניהו ובסופו של דבר גם המסקנות המשמעותיות שהביאה, מוסמסו.

המפלגות בישראל הבנויות על "שבטים" היו מרכיב משמעותי בשימור הסדר הקיים. לכולם היה אינטרס להכיל את הזעזוע, אבל לא ללכת מעבר לשינויים קוסמטיים. יחימוביץ אימצה את המחאה לקמפיין שלה, אבל טישטשה לחלוטין את עמדותיה המדיניות של מפלגת העבודה. הליכוד ביצר שלטון בחיבור עם "ישראל ביתנו" הניאו-שמרנית וש"ס החזירה את דרעי להנהגה. הבשורה היחידה, שהתבררה כבשורת שווא, היתה "יש עתיד". השיח החדש שהיא יצרה, בחיבור עם "הבית היהודי" המתחדש החזיק לרגע. בנט חזר למחוזותיו הלאומניים ולפיד להתבצרות במעמד הבינוני-גבוה הישראלי.

ולסיום, המחאה עצמה בחרה בנתיב עמום ולא מחייב. התקשורת הכתירה את התל אביבים מרוטשילד (דימוי או אמת, זה לא משנה) כמובילי המחאה, והחיבור לאג'נדות של קהלים מוחלשים בהרבה, לדיור ציבורי, שכר, חינוך ורווחה, נדחקו כלא רלוונטיות. המוסדות הדמוקרטיים יותר של המחאה נדחקו הצידה, לטובת רבע שעת התהילה התקשורתית, שגרסה את המחאה ומיסגרה אותה בנוסח ריאליטי.

הבשורות הטובות הן שחברה ישראלית אחרת אפשרית. אין קיצורי דרך. הבנייה חייבת לעבור דרך התחנות הישראליות כולן. דרך קרית שמונה, מעלות, נצרת, נתניה, טייבה, לוד, שדרות, רהט ודימונה. הבנייה חייבת להיות עם כוח פוליטי. עם חידוד עמדות ולא טשטושן. עם שיח כלכלי פוליטי שמאלי עמוק. עם דיבור, חיבור ושכנוע. למאבקי עובדים, לועדי הורים ומועצות תלמידים, להתארגנויות תרבות וגם לאזורי ספר, הנאבקים במציאות בטחונית קשה. זה האתגר, גם שבע שנים אחרי מחאת 2011. האם נצליח לעמוד בו?

אבי דבוש
אבי דבוש |הסמן השמאלי

שדרותי. אב לשני בנים. מנהיג כבר עשור וחצי פרויקטים ומאבקים חברתיים-כלכליים, סביבתיים ומדיניים, בפריפריות. ממייסדי מועצת הנגב ותנועת הפריפריות. ראש מטה הפריפריות במרצ. התמודד ב-2018 בבחירות לראשות המפלגה. גבאי בית כנסת. יועץ ארגוני. חושב שהגיע הזמן שמבנות ומבני עניים תצא תורה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ