הבשורה לשמאל בשנה החדשה: פוליטיקה ישנה - הסמן השמאלי - הבלוג של אבי דבוש - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבשורה לשמאל בשנה החדשה: פוליטיקה ישנה

ייאוש הוא לא תכנית עבודה, אבל גם אופטימיות לבדה לא מספיקה כדי שבנימין נתניהו יפסיד בבחירות. כדי לנצחו, צריך להיזכר בקיץ 2011 ולהבין שאין קיצורי דרך

תגובות
הפגנה נגד יוקר המחיה ב-2011
אלון רון

השנה העברית החדשה היא צומת דרכים פוליטי. בנימין נתניהו סוגר בקרוב עשור לכהונתו הרצופה ויעמוד לבחירה נוספת במהלך השנה. הסקרים מחמיאים לליכוד ועדיין לא מצביעים על איום אלקטורלי בולט. לא מהמרכז ולא מהקטר של השמאל, מפלגת "העבודה".

ייאוש הוא לא תכנית עבודה, אבל גם אופטימיות לבדה לא מספיקה. הפנטזיה לקיצורי דרך אלקטורליים, נוסח הגנרל התורן (או הוותיק), הם דבר אחד שניתן לעשות. ספק גדול אם יועיל, לבד מפיצול הכוחות הקיימים והמלכת אטד בראש המחנה. הדבר הנחוץ, שנמצא בהישג יד, ועוד יד ועוד יד, היא פוליטיקה ישנה.

גנץ ונתניהו, ב-2015
עמוס בן גרשום לע"מ

גדלתי על הסיפורים על מנחם בגין העובר משכונה לשכונה ונושא נאומים חוצבי להבות על גבי ארגז מאולתר. מחברי במרצ, אני שומע על סניפי מפ"ם בעיירות הפיתוח ועל מועצות הפועלים שנכבשו בפעילות שטח מתמשכת. כך בונים מהפך. מהרחוב. מהמפגש במתנ"ס המקומי, במרכז המסחרי, בבית הכנסת או במסגד, בחוגי בית ובגינות.

בקיץ 2011 התחוללה בישראל המחאה החברתית הגדולה בתולדותיה. במונחים עולמיים יחסיים - ישראל היתה פלא. ב"צעדת המיליון" לא יצאו מיליון איש לרחובות, אבל כל ישראלי עשירי השתתף בה. בתל אביב ובירושלים, אבל גם בקרית שמונה, עפולה, נצרת, לוד, קרית גת ואילת.

ההפגנות היו מופע ציבורי עצום אבל היסודות של המחאה החברתית היו המאהלים. כאשר קם בבאר שבע מאהל שכלל סטודנטים, ותיקים ובדואים, הוא היה הבסיס לפעולות עתידיות משותפות. המאהל בירושלים הוליד יוזמות של מחוסרי דיור, כמו "המעברה". המאהלים בדרום תל אביב היו חיזוק לפעולת השטח של תנועת "אחותי". המאהל בקרית שמונה הביא להקמת בית הקפה החברתי "חברותא", שקיים עד היום כקואופרטיב. ואלו דוגמאות ספורות.

מנחם בגין נואם בתל חי, 1981. נאומיו שאבו ממקורות היסטוריים רבים
חנניה הרמן / לע"מ

כשנפגשתי בשדרות עם קבוצת צעירים וותיקים שהשתתפו במחאה, קמה אחת המבוגרות בקהל ואמרה: "כשהתחילו להפגין על מחירי הקוטג', לא הבנתי. כשהגעתי למאהל והיה לי עם מי לשוחח על העתיד של ישראל, נסחפתי". אין מהפכה ללא שיחה חדשה עם מי שמחוץ לאזורי הנוחות הבונה כח של שינוי. מרטין בובר הגדיר זאת "שיחה כהוויתה". שיחה המחוללת שינוי בשני הצדדים. שיחה בה אחד רואה את חברו.

זו המהות של הפעולה שלנו בחודשים האחרונים. פתיחת סניפים וקבוצות פעולה של מרצ בשדרות, רהט, אופקים, עפולה, באר שבע ועוד, המחברים מזרחים, ערבים, קיבוצניקים ודוברי רוסית בפריפריות. זו בשורה היסטורית. לא בגלל שהצעדים הללו יכולים לחולל מהפך לבדם כמובן, אלא, משום שהם מסמנים דרך. ועל מנת לחולל מהפך צריך מטרה ודרך. שהרי אם אין מטרה - לא משנה באיזו דרך נבחר, כדברי החתול לאליס. ואם אין דרך - אז נוכל עד סוף השנה להתווכח ולחדד את המטרה, ללא הועיל.

אין קיצורי דרך ואין מתכון אחר. בשנה הקרובה צריך כל מי שרוצה שלום, צדק וחופש, לשוחח עם כמה שיותר חברים, שכנים ובני משפחה. להאזין היטב לבטן המלאה וגם לשביעות הרצון. להתחבר ולחבר לשינוי. ולהתארגן יחד. רוצים שינוי? צאו מהמרפסת לרחוב. שוחחו. התארגנו. בנו שמאל עממי מנצח.

שנה טובה!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#