נתניהו בוחר בחמאס. לשמאל אסור לפספס את עזה - הסמן השמאלי - הבלוג של אבי דבוש - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו בוחר בחמאס. לשמאל אסור לפספס את עזה

נתניהו בוחר בחמאס. הוא מעדיף ריסון צבאי, העברת מזומנים וסולר קטארי, והסדרה לא חתומה, מאשר הסדרה אמיתית

תגובות
מפגינים ליד הגבול  בורחים מאש צה"ל בעזה
Felipe Dana/אי־פי

צריך להתחיל בהתנצלות. טעינו. כשיצאנו למאבק כנגד מדיניות ממשלת נתניהו, תוך כדי ואחרי "צוק איתן", ודיברנו על חוסר האסטרטגיה ו"אין מדיניות" של ביבי בעזה, שגינו. כשקראנו לגיבוש אסטרטגיה כזו, ולהצגתה לנו, תושבי שדרות ועוטף עזה, פיספסנו. יש מדיניות ברורה ועקבית. היא לא מוצגת. לא לנו, שתחת אש כבר 18 שנים, וגם לא לציבור הישראלי כולו.

מה המדיניות של נתניהו בעזה? בחירה בחמאס. נתניהו חזר לפני כעשר שנים ללשכת ראש הממשלה. לאחר עשור של הפסקה. ההבטחה שלו היתה: למוטט את שלטון חמאס. מאז עברו אלפי רקטות, הצתות, מנהרות וחדירות, בין ארז לכרם שלום. מאז המצב בעזה הדרדר ואלפי עזתים נהרגו. גם בישראל נהרגו למעלה מ- 100 חיילים ואזרחים. ועדיין, שלטון החמאס על כנו.

חשוב להבין מדוע. יש מי שיגיד שהחמאס טוב לימין, כי הוא עושה מה שצריך כדי להוכיח ש"אין פרטנר". קל יותר להוביל מדיניות של חידלון מדיני והמשך כיבוש ומצור, עם אויב כמו חמאס. זה נכון, אבל כנראה שזה רק הבונוס. האמת היא שהמדיניות של נתניהו מכוונת לאיזון מאוד מדויק: חמאס מוחלש בעזה וכיבוש וסיפוח בגדה.

מה היתרונות של מצב כזה, בראיית ביבי? מצב כזה משרת פיצול בעם הפלסטיני. גורמים בינלאומיים ואזוריים שעמלים על פיוס בין הפתח לחמאס, מציינים שישראל היא גורם מסכל לחיבור. ההתבטאויות היוצאות מלשכת ראש ההמשלה בעניין, לא משאירות מקום לספק: נתניהו בעד פיצול בין הפתח והחמאס, ובין הגדה לעזה.

מנהיג חמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר בהפגנה
Khalil Hamra / AP

החמאס המוחלש מאפשר גם המשך מדיניות של מצור, ללא לקיחת אחריות. ישראל לא שולטת בשטח הרצועה, ובשני מליון עזתים רעבים, צמאים, מובטלים וללא תשתיות מינימליות.

לכן, נתניהו בוחר בחמאס. הוא מעדיף ריסון צבאי, העברת מזומנים וסולר קטארי, והסדרה לא חתומה, מאשר הסדרה אמיתית. הסדרה אמיתית, הכוללת כניסה של הרשות הפלסטינית לניהול מחודש של הרצועה, תשבור את הפיצול ותייצר לחץ כבד בהרבה להנעת תהליך מדיני.

נתניהו מעדיף בשבילנו, בשדרות ובעוטף, את העימות הממושך, על פני סיכוי הסכם ויציבות אמיתית באיזור, באופן שיחזק מחדש את הזרם המתון בעם הפלסטיני. נתניהו בוחר בחמאס. על חשבון הילדים שלי, בשדרות. על חשבון הילדים של כולנו, בטווח היותר ארוך.

איך הדברים יכולים להשתנות? בשתי דרכים. הראשונה היא לחץ מבחוץ. טראמפ עם "עסקת המאה", או התגייסות בינלאומית אחרת. הסיכויים קלושים ולא תלויים בנו. הדרך השנייה היא לראות בעזה הזדמנות. עזה תחילה. אם מסביב להבנה של הדברים בעזה תיווצר מודעות ציבורית וכח פוליטי, יכולה להיות לכך השפעה אמיתית בבחירות.

בניינים בעזה אחרי התקפה ישראלית
SUHAIB SALEM/רויטרס

עזה ידועה כנטל. הרצועה נוצרה ממלחמת 1948, עם הפינוי והגירוש. היא נכבשה ב- 1956 והוחזרה ואחר כך ב1967, ומצרים סירבה לקבל אותה בחזרה. במובנים פוליטיים, עזה יכולה להיות נכס לשמאל. המקום בו הכשל של מדיניות נתניהו, ברור ונוקב. המקום בו לחץ ציבורי עממי אמיתי, יכול לדחוף למהלך מדיני מחודש, כזה שלא היה כמותו באמת מערב חזרתו של נתניהו לשלטון.

איך עושים את זה? מעלים את עזה על ראש שמחתנו. מקימים סניפים ולשכות באזור. מעצבים ומקדמים תכנית פוליטית ברורה לשינוי. הופכים את הנושא לסוגייה מרכזית בסדר היום הציבורי, ובסדר היום של הבחירות הקרובות. שינוי מגיע רק ממקומות של רעב וצורך.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#