לא לצמצום זכות השביתה, גם לא ברכבת - הסמן השמאלי - הבלוג של אבי דבוש - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לצמצום זכות השביתה, גם לא ברכבת

את הניצחון בבחירות ינצלו בנימין נתניהו וישראל כ״ץ למימוש אחד מיעדי הממשלה הבאה: שבירת העבודה המאורגנת בישראל. המשבר ברכבת והקטסטרופה בתחבורה הציבורית ישמשו ככלי

תגובות
נסיעת בכורה בקו הרכבת המהיר לירושלים
אוליבייה פיטוסי

הזכרון הקצר שלנו דורש רענון: מחדלי התחבורה, וספציפית אלה הנוגעים לרכבת, הפכו את ישראל למדינה הפקוקה מבין המדינות המפותחות, גרמו לאובדן של 40 מיליארד שקל בשנה, וליותר מ-2,000 מתים בשנה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר. בדו"ח שפרסם באחרונה מצביע מבקר המדינה יוסף שפירא על איחור של שנים בהצטיידות הרכבת בקרונות חדשים בשל התעקשות משרד האוצר, על התפטרותו/פיטוריו של המנכ״ל שחר איילון ועל ההשקעה הנמוכה בכל קנה מידה בינלאומי בתשתיות הרכבת. 

אך היכן שאנחנו רואים פקקים, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כ"ץ רואים מחלפים. או במלים אחרות - הזדמנות. הזדמנות לא רק להתנקות מאחריות על ידי הטלת האשמה על העובדים, השעיר לעזאזל התורן, אלא גם להחליש עוד יותר את החברה האזרחית ואת מתנגדי המדיניות הכלכלית-חברתית. במקום לקבל אחריות על הנזק האדיר וחוסר האחריות המשווע, עובדי הרכבת הם שאשמים ועל גבם יממש נתניהו את מה שלא הצליח לעשות בהסכמים הקואליציוניים הקודמים (בגלל התנגדות משה כחלון): העברת חוק בוררות חובה וצמצום זכות השביתה.

מגד גוזני

הנה כמה עובדות: היקף ומשך השביתות בישראל נמצא במגמת ירידה משמעותית לאורך העשור האחרון. עד פקיעת ההסכם הקיבוצי ברכבת, לא היו בה שביתות, או אם להיות מדויקים: בשבע השנים האחרונות היו בה רק שני ימי שביתה וגם הם באופן חלקי. כל זה לא הפריע לשר כץ להאשים את העובדים במחדלי ההנהלה. הרשתות סוערות בכל פעם שיש תקלות ואי סדרים, יו"ר הוועד גילה אדרעי סופגת הערות גזעניות ואיחולים קשים, אך הציבור שוכח שיש לו שר תחבורה שהוא האחראי המרכזי לקטסטרופה במערכי הסעת ההמונים.

כבר היום זכות השביתה בישראל מצומצמת ביחס למדינות מפותחות אחרות. בית הדין הארצי לעבודה לא מרבה לאשר שביתות ומטיל מגבלות על אלה שהוא כן מאפשר. אלא שזכות ההתאגדות והשביתה היא זכות אוניברסלית שקיבלה מעמד בינלאומי בהכרזה בדבר זכויות האדם, המסמך המכונן של האו״ם, ובאמנה הבינלאומית לזכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות שהוכרה ואושררה על ידי ישראל. שביתות הן אלה ששמו סוף לעבודת ילדים, שהובילו להנהגת יום עבודה של שמונה שעות, לשכר מינימום ואפילו לזכות הצבעה לכלל האזרחים. 

כתבת "כאן" על המשבר הקשה בתחבורה הציבורית

בישראל השתרש מנהג של בוז ולעג להסתדרות ול"וועדים החזקים״. אלא שבפועל, בזכות אותם ועדים, הוגשמו רק בשנים האחרונות כמה מטרות חשובות ביותר, כגון: צמצום מספר עובדי הקבלן ומעבר להעסקה ישירה, הסכם בטיחות בענף הבנייה והעלאת שכר המינימום. יש לא מעט בעיות בהתנהלות ההסתדרות. חשוב שהיא תהיה דמוקרטית ושקופה יותר. אך פירוק הכוח המאורגן של העובדים מול הנהלות וממשלות הוא רעיון רע מאוד. התקפה על זכות ההתאגדות וזכות השביתה היא לא פחות מהתקפה על הדמוקרטיה ועל זכויות האדם.

ופה בדיוק קבור הכלב. ממשלת נתניהו החמישית תשעט קדימה בתכניותיה לניהול כלכלה שמפירותיה נהנים בעיקר החזקים. אי השוויון והעוני בישראל הם הרי ממילא מהגבוהים שבמדינות המפותחות. נתניהו יודע שרק עבודה מאורגנת תוכל להתנגד למדיניותו הכלכלית-חברתית. לכן, חשוב לו כל כך לתקוע טריז בין הציבור בכובעו הצרכני לבין הציבור בכובעו האזרחי. הגבלת זכות השביתה נמצאת במצען של כמה מפלגות ימין ונראה שבמשא ומתן הקואליציוני ייעשה ניסיון לממש זאת. ליוזמה הזאת צריך להתנגד ובנחישות. חברה שבה לאזרחים אין לה כלים להתארגן ולשפר באופן אפקטיבי את מצבם היא חברה שריכוז הכוח בה מסוכן, ולזה אסור להסכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#