החירות כפי שרוזוולט הסביר לכם, לא פייגלין - הסמן השמאלי - הארץ

החירות כפי שרוזוולט הסביר לכם, לא פייגלין

בישראל מוכת העוני ואי-השוויון, חירות קיימת בעיקר עבור בעלי ממון וכוח. במונחים ימניים, יש גם חירות ליהנות מפירות הכיבוש באופן "חופשי". על השמאל לטעון בשם החירות ממש כמו בשם השוויון

אבי דבוש
אבי דבוש
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה פייגלין בסיור במרכז ירושלים, לפני הבחירות
משה פייגלין בסיור במרכז ירושלים, לפני הבחירותקרדיט: אוליבייה פיטוסי
אבי דבוש
אבי דבוש

הדהירה של משה פייגלין ומפלגת "זהות" ללב השיח הפוליטי הישראלי, נשענה על מושג חשוב - "חירות". פייגלין ניסח באופן קולע שאיפה אנושית בסיסית שהלהיבה בעיקר צעירים. בעיניו ובעיני אנשיו, המדינה איננה הפתרון אלא הבעיה, כפי שסברו רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר בשנות השמונים. חירות היא שוק ללא הגבלות, ללא רשתות רווחה חברתיות וללא מחויבות לפריפריות. חירות היא סילוק המדינה מהכלכלה של הישראלים.

אלא שהפייגליניזם חותר לחירות למעטים - יהודים, עשירים ובריאים. מאידך, הוא מבקש מעורבות מקסימלית של המדינה בסיפוח, החלת ריבונות על השטחים הכבושים והר הבית. כל זה ייעשה במחיר דמים נורא וויתור על דמוקרטיה לכלל אזרחי המדינה על ידי צבא מקצועי, שיישען על בני עניים. לצד אלה, מעורבות מינימלית בכלכלה. אנשי ימין המדברים בשם החירות נשענים על פרשנות שטחית מאד של המושג, ומרבים לדבר באופן מחשיד בעיקר נגד ההסדרים החברתיים שנועדו להגן על החלקים הפגיעים יותר בחברה. מבחינת הימין, חירות היא אך ורק אי-התערבות המדינה בענייניהם של האזרחים, ולא משנה מה תהיה התוצאה שלה.

רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר בפסגת ג'י-7 בטורונטו, יוני 1988
רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר בפסגת ג'י-7 בטורונטו, יוני 1988צילום: Gary Hershorn/רויטרס

כך למשל, אי-התערבות המדינה בהנגשת תשתיות לאנשים בעלי מוגבלויות גורמת להפחתה ניכרת בחירותם לקחת חלק פעיל והוגן בחיים החברתיים, בעבודה ובפנאי. אי-התערבות המדינה לטובת חינוך ילדים בפריפריות מונע מהם את החירות לממש את הפוטנציאל האנושי הגלום בהם ולחיות את החיים שהם יכולים ורוצים לחיות. אי התערבות בתחבורה, בדיור ובבריאות מביאה לתוצאות קשות ולפערים אדירים במדינות עם פרקטיקה "חירותנית" מעוותת כזו. אי התערבות בשוק העבודה גורם לפגיעה אנושה בחירות להתאגד ולהשתכר באופן הוגן. אי-התערבות הובילה למשבר הכלכלי העמוק בהיסטוריה האמריקאית, בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, שנפתר רק הודות למעורבות עמוקה של מדינה שחרטה על דגלה "חירות לכל". 

ההמצאה הימנית שיש התנגשות בין שוויון לחופש שגויה מיסודה ותוביל לעולם עם פחות חופש לרוב האנשים. בתוך הסוס הטרויאני ששמו חירות מתחבאת בעיקר החיבה לשימור והעמקת הסטטוס קוו של חלוקת משאבים קיצונית בין מתי מעט, עשירים כקורח, לבין כמעט כל שאר בני האדם. באידיאולוגיה זו ריכוזו הקיצוני של כמעט כל הכוח והכסף בידי מספר מצומצם מאד של אנשים, היא בגדר עיקר אמונה שאין להתבלבל מעובדות החיים לגביה.

לסוכני החירות לא מפריעה למשל העובדה שבמקומות עבודה מנהלים ובעלים מרשים לעצמם לנהוג בהתעמרות, פיקוח, הצקה ואף הטרדה מינית במספרים מפחידים, תחת האצטלה שזכות הבעלים לעשות בקניינו כרצונו. הגבלת התנועה, הפיקוח הטכנולוגי וההתעמרות מונעות מרוב האנשים לחיות את חייהם כרצונם מחשש למצבם הכלכלי. קשה מאד לטעון ברצינות שמצב בו רוב האנשים מוגבלים ונתונים להפעלת כוח בשם הקניין הפרטי הוא מצב אופטימלי מנקודת מבט שתומכת בחירות. באותו אופן, החירות במונחים ישראליים-ימניים היא ליהודים בלבד. החירות לכבוש וליהנות מפירות הכיבוש באופן "חופשי".

רוזוולט חותם על חוק זכויות חיילים משוחררים, 22 ביוני 1944
רוזוולט חותם על חוק זכויות חיילים משוחררים, 22 ביוני 1944צילום: AP

אסור לאנשי שמאל להפקיר את ערך החירות לימין ולטעון רק בשם השוויון. חירות ראויה משמעה היכולת לחיות את החיים לפי כשרוננו ולפי רצוננו. חירות משמעה להיות משוחררים מהפחד ממצוקה חומרית, המאפשר לבעלי אינטרסים לגרום לאנשים לעשות דברים בעל כורחם. חירות משמעה מתן אפשרות הוגנת לכל ילד להתפתח לפי כישוריו ונטייתו, ולא רק לפי עומק הכיס של משפחתו. חירות היא אפשרות השגשוג ללא הבדל דת, לאום ומין. חירות היא הזכות הפוליטית לבחור ולהיבחר ולממש זהות לאומית.

בנאומו המפורסם מתקופת מלחמת העולם השנייה טבע הנשיא האמריקני הגדול פרנקלין רוזוולט את ארבעת החירויות בבסיס השקפת עולמו. אחת מהן היא החירות ממחסור, חירות שמטרתה להבטיח לכל אדם קיום כלכלי וחומרי מכבד. בישראל בה העוני ואי-השוויון הם מהגבוהים במדינות המפותחות, חירות קיימת בעיקר עבור בעלי ממון וכוח. למחוסרי הדיור, ילדי הפריפריות, בעלי המוגבלויות ועובדים עניים יש חירות מעטה מאד. אי-התערבות המדינה נכונה לעניינים כגון חופש הביטוי וההתארגנות הפוליטית, אבל חברה שבה החירות היא נחלת הכלל חייבת להיות שוויונית והוגנת במידה גבוהה. או בניסוחו הקולע של מרטין לותר קינג: "מה שווה הזכות לשבת במסעדה אם אין לך כסף לאכול בה?"

אבי דבוש
אבי דבוש |הסמן השמאלי

שדרותי. אב לשני בנים. מנהיג כבר עשור וחצי פרויקטים ומאבקים חברתיים-כלכליים, סביבתיים ומדיניים, בפריפריות. ממייסדי מועצת הנגב ותנועת הפריפריות. ראש מטה הפריפריות במרצ. התמודד ב-2018 בבחירות לראשות המפלגה. גבאי בית כנסת. יועץ ארגוני. חושב שהגיע הזמן שמבנות ומבני עניים תצא תורה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ