מי שממתין שחמאס יתחנן כנראה לא חי פה

20 שנות לחימה לא ייפסקו בקרוב, לא כך. הכיוון הלאומני בלוד ובערים המעורבות מסוכן ובלתי נסבל, אך הדת בהקשר זה היא אינה הבעיה אלא רק התירוץ. כיסי ייאוש ועוני לעולם יתפוצצו לנו בפנים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
האוטובוס המפויח שנפגע מרקטה בחולון, הלילה
האוטובוס המפויח שנפגע מרקטה בחולון, הלילהקרדיט: תומר אפלבאום

1. 20 שנות הלחימה בדרום (מאז הקסאם הראשון בשדרות) לא ייפסקו בקרוב. לא כך. בנימין נתניהו נבחר ב-2009 לראשות הממשלה על אסטרטגיית "למוטט את חמאס" ובחר באסטרטגית "חמאס מוחלש". יש שיגידו שחמאס מוחלש ואפשר להכות בו מדי פעם - זה נוח לצרכיו הפוליטיים של נתניהו. יש שיגידו שזו תוצאה של גישה שמרנית הרואה סיכונים ומעדיפה "שב ואל תעשה". התוצאה זהה.

האסטרטגיה אותה מנסים לקדם כבר שנים מפקדי צה"ל וראשי מועצות בנגב המערבי, העוסקת בשיקום רצועת עזה, בניית פרויקטים כלכליים משותפים והסרת המצור לטובת עבודה בישראל, לימודים וצרכים נוספים - לא מקבלת גיבוי אמיתי מצד ממשלות נתניהו. במידה רבה, השקעת הכספים בעוטף עזה משמשת כדי לבלום את המאבק של ראשי הרשויות, ובעיקר שלנו, כתושבים, בתביעה לשינוי כיוון אמיתי.

2. אני שומע ישראלים שממתינים לרגע שבו חמאס יהיה "על הברכיים" ויתחנן להפסקת אש. אם זה לא היה עצוב, אז היה די משעשע. נראה שהאנשים הללו לא ממש חיו כאן ב-20 השנים האחרונות. הדרך היחידה לסיים את הטחת הכוח ההדדית הזו היא בהפסקת אש, כשכל צד טוען לניצחון, וחזרה לאותה הנקודה בדיוק. מכל זה ישארו בעיקר משפחות רבות של פצועים והרוגים, ומאות אלפי נפגעי טראומה משני צדי הגבול. במלחמות הצדק גם ילדים מתים...

סמוך לעיריית לוד, הלילה. תערובת נפיצה של ייאוש ועוניצילום: מוטי מילרוד

3. נתניהו היה גורם מרסן במשך שנים במצבים הללו. הזהירות שלו שימרה את המלחמה חסרת התוחלת הזו, אבל גם מנעה פיצוץ מוחלט. הפעם יש לו אינטרסים אחרים שמתחברים לאינטרסים של חמאס. הארגון מבקש לפגוע ברשות הפלסטינית על ביטול הבחירות ולקבע ניצחון סימבולי בעיני בני עמו. אנשי שדרות ועזה הם כלי משחק באינטרסים הללו, קורבנות של התסכול המזיז מנהיגים ששולטים על צבאות.

4. מי שנפגעים יותר מכולם הם, כרגיל, החלשים ביותר. בשכונה שבה נולדתי באשקלון, עתיקות, נותרו בעיקר יוצאי אתיופיה וקשישים דוברי רוסית. השיכונים של שנות השבעים מתפוררים וחסרי ממ"דים. אלו אנשים המופקרים ביום-יום, המלחמה רק חושפת את ההפקרות. כך גם בדהמש, כפר בלתי מוכר בלב ישראל, בצמוד ללוד. שנים של ניסיונות שלנו להביא להכרה ולתוכנית מתאר סבירה נתקלו בחוסר רצון ממסדי. אין אפוטרופוס לעלובי החיים, למי שחולשתם מנוצלת לרמיסתם.

5. כיסים של ייאוש לעולם יתפוצצו לנו בפנים. הכיוון הלאומני שהם תופסים בלוד ובערים מעורבות אחרות, כשאנשים מותקפים רק בשל יהדותם, הוא מסוכן ובלתי נסבל. אבל, חשוב להבין שזה לא שונה בהרבה ממהומות שאנחנו מכירים בפרברים בצרפת, ארה"ב ומקומות אחרים. ייאוש ועוני מייצרים תערובת נפיצה המאיימת להתפוצץ בפנים בכל רגע.

זירת הפגיעה בכפר דהמש, הבוקרצילום: עופר וקנין

6. הדת איננה הבעיה, היא רק התירוץ. אל-אקצה היא פתיל המחובר לחומר הנפץ המסוכן ביותר במזרח התיכון וכבר לפני מאה שנה ניצל אותו ח'אג אמין אל-חוסייני כדי להטיח יהודים וערבים אלה באלה. בצלאל סמוטריץ' משתמש בשם השם בדרך לחזונות גוג ומגוג והשמדת "עמי כנען". חכמי דת מוסלמים קיצוניים הם השותפים שלו. יותר ממאה רבנים ורבות החברים ב"רבנים לזכויות אדם" הרימו אתמול קריאה לשלום ולהפסקת המלחמה עכשיו. הדת יכולה להיות מחברת, גם לטובת שגשוג משותף. זה עניין של כוונה ובחירה.

משדרות אפשר לראות בבהירות הגדולה ביותר את הטירוף והייאוש, אך גם את התקווה. מנהיגות טובה פירושה טיפוח וחיזוק של התקווה הזו. עד שנביא את היום.

אבי דבוש

אבי דבוש | הסמן השמאלי

שדרותי. אב לשני בנים. מנהיג כבר כשני עשורים פרויקטים ומאבקים חברתיים-כלכליים, סביבתיים ומדיניים. ממייסדי מועצת הנגב ותנועת הפריפריות. התמודד ב-2018 בבחירות לראשות מרצ. גבאי בית כנסת. מנכ"ל "רבנים לזכויות אדם". חושב שהגיע הזמן שמבנות ומבני עניים תצא תורה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ