אברום בורג
אברום בורג

העשור ההוא היה מהאיומים בתולדות המין האנושי ומהרעים ביותר בהיסטוריה היהודית. במהלכו עוצבו הזיכרון, התודעות והדרכים בהן אנחנו מתקשרים את מרבית אירועי חיינו. השואה באופן טבעי הפכה לשפה העיקרית שלנו שהרי אי אפשר לעבור בבת אחת מטראומה טוטלית לשגרת יום יומית. ובינתיים הדורות מתחלפים וכל מאמצי ממסד השואה להקפיא את הזמן ולשמר את התחושה שדבר לא השתנה והשואה עדיין כאן נועדו לכשלון.

זמנה של שפת השואה המדוברת המורכבת עדיין מתחביר פנימי מצומצם של קֹרְבָּנוּת – קצוב. אוצר המילים והמושגים המוגבל לפחדים, חומות, פתולוגיה של אלימות ורגשות אשם, לא יאריך ימים כי הזיכרון משנה פניו. העדים החיים הולכים בדרכי כל בשר והשואה מתחלפת מהתנסות אישית של ניצולים לזיכרון היסטורי המתחיל את תהליכי ההתרחקות הטיבעיים שלו. עם השחרור מהממד האישי משתנה גם שפת השואה. בכל מיני מקומות בארץ ובעולם, היא מתרחבת לקראת עולם מונחים, מנהגים ומעשים שמעבר לאסון ולטראומה. מתחת לפני השטח כבר מתחילה לבלוט ולבצבץ שפת ההחלמה.

לגטו של ונציה מקום חשוב בהיסטוריה. שם נולד הגטו הראשון. ונציה של המאה ה- 14 החליטה להתחזק  על ידי יבוא כח אדם איכותי; סוחרים, בנקאים, רופאים וסטודנטים יהודים. תחילה מגרמניה ושאר איטליה ומאוחר יותר נוספו עליהם מהלבנט וממגורשי ספרד ופורטוגל. הם הורשו לגור בשכונה מיוחדת, ב״גטו״ שמקור שמו לא ברור. חמישים שנה לאחר מכן הפך הגטו למדיניות שיכון יהודים בשכונות מובדלות. עם השנים השתרש המושג בלשונות רבות ככינוי לשכונות מיעוטים מסוגרות. בשנה הבאה – 2016 – יציינו בוונציה את יום ההולדת ה-500 לגטו הראשון והמקורי. לו אירועי הזיכרון היו מעוצבים בישראל הדגש היה על בידוד, שנאת הגויים ואנטישמיות. ונציה מסמלת הרבה יותר מכך ופורצת גדרות גם בתחום הזה. ונציה היא אחד מן המקומות בהם שפת השואה מתחדשת לכלל משהו כלל אנושי, פתוח וסובלני.

מתחת לפני השטח מתחילה לצוץ ההחלמה

המבקר בגטו יזכה לחשיפה לעולם מושגים רחב בהרבה מאשר פרקי האומללות היהודיים. הדגשים החדשים של הגטו  אינם רק המצאי הקיים שם היום; אנדרטה לשואה על קירות החצר הפנימית, תחנת משטרה צורמת במרכזה  ובית חב״ד על כל המשמעויות הבעיתייות שלו. במרכז הרחבה תעלה ההצגה ״הסוחר מוונציה״ של שייקספיר. בתי הכנסת יפתחו לציבור ויחשפו את הפלורליזם המיוחד לגטו; אשכנזים וספרדים, חילונים מוקדמים ודתיים אדוקים, בקיום משותף ומכיל. וברחוב המעבר בין הגטו הישן לחדש יפתח ׳בית ונציה׳. מרחב אינטלקטאולי וערכי התורם ומשרת את כלל האנושות. יהיו בו מורים ותלמידים, מבקרים ושוכני קבע שיעסקו במכלול האנושי. יוצרים מגטאות אנושיים שונים, אנשי מוסר המחוייבים להפצת ה׳לעולם לא עוד׳ אל מעבר לגורל היהודי – לכל בן אנוש באשר הוא.

התשתית תבנה על תרבות יהודית השונה מזו המוכרת לנו, נראה כאן את ״היהדות הוונציאנית״ במיטבה. ונציה כמרכז של ידע יהודי, המשלב יצירתיות ושיחה בין תרבויות שונות. כל מי שיבא לבקר יוכל לפגוש דווקא כאן את מיטב הסופרים, האמנים, היוצרים והחושבים של זמננו. הם יהיו שם למשכי זמן ארוכים, יתערו בחיי העיר ותרבותה, ישוחחו עם השונים מהם, יעשירו את מקורותיהם וייצרו יחד. ככה, איתם ובכוחם יהפוך הגטו ממושג סגור, אפל וטראומטי ללקסיקון של פתיחות, סובלנות וקבלת האחר.

במרכז אמסטרדם פועל מרכז של אקטיביזם חברתי ותרבותי בשם ״קאסטרום פרגריני״ – מבצרם של עולי הרגל. בימי האימים של מלחמת העולם השניה גרה במקום ציירת הולנדית בשם ג׳יזל. היא וחברה המשורר הגרמני וולפגאנג פְרוֹמֶל החביאו בדירה נרדפים יהודים. את שנות המחבוא והכיבוש הם העבירו בלימודי אמנות וספרות. עם תום המלחמה הם נותרו כקבוצה שפעלה לתיקון חברתי באמצעות הערכים שחיברו בינהם: ידידות, חופש ואמנות. לפני כשנה הלכה ג׳יזל לעולמה והיא בת מאה. ממשיכיה לוקחים את מורשתה אל השלב הבא. בית חייה וגבורתה הוא מרכז ״הגיבורים השקטים״, מקום שינציח לְעולם ויזכיר לָעולם את חסידי אומות העולם, שבגבורתם הצילו לא רק נפשות חיות אלא בעיקר את האנושות והאנושיות עצמן. ״המבצר״ הוא אחד המקומות הפתוחים ביותר בעיר המשוחררת הזו. נקודת מפגש של אקטיביסטים חברתיים, שפניהם אל ״האחר״. דתיים וחילונים מכל האמונות, סטרייטים והומואים, נשים וגברים, מהגרים וותיקים, קרבנות הקולוניאליזם וצאצאי הכובשים פועלים יחדיו למענה של חברה אנושית טובה יותר בנקודת השיא של רוח האדם של ימי השואה.

בווינה, בביתו של הקנצלר ברונו קרייסקי, פועל כבר הרבה שנים מרכז לדיאלוגים בינלאומיים. בשנים האחרונות מתחוללים שם ניסים של ממש. אירופאים ושכניהם, אינטלקטואלים ואקטיביסטים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, חילונים ושמרנים, פלסטינים וישראלים, איראנים, סעודים ולבנונים, שותפים לכמה תהליכים עמוקים, יסודיים ומאד קשובים ופתוחים. גם שם, באחד ממוקדי הבעירה הגדולה של המאה הקודמת נובטים זרעים של שפה חדשה. העולם הישן דיבר בשפה של הפרדות, אבחנות, אפליות והדרות. השפה הזאת לא נשכחה לצערנו וחלקה עדיין משמש לתקשורת רעה ואכזרית בין אנשים. למזלנו רבים הרבה יותר, כבר לא מוכנים לשוחח כך ולמענם מפתחים בוינה את התחביר האנושי החדש. והכל מתוך רגישות אין סופית לערכים, מוסר וזכויות המהווים מסכת הגנה שלמה כחלופה לכל מה שהיה.

בוונציה, אמסטרדם, וינה ובהמון מקומות נוספים מתפתחת שפת הזכויות והחירויות כרשת בטחון תחת רגליהם של כל מי שסובל עדיין מהשפה הישנה של הדיכוי, הגזענות וההתנשאות. השפה הנובטת מתוך זרעי הפורענות של המאה הקודמת היא שפה של שותפות בלי מחיצות. לאיש אין בה מונופול על הסבל לכולם יש אמפטיה עם הסובלים. דוברים בה כל חברי הקואליציה הכלל אנושית נגד שינאה וגזענות. זאת שפה שבה צאצאים של המקריבים והקרבנות – יהודים וגרמנים, קולוניאליסטים ומהגרים לוחצים ידיים ויוצרים שרשרת אנושית שעקרונות היסוד שלה הם שיוויון וצדק. שרשרת המנסה להקיף את כל החוויה האנושית ולתקן אותה. שרשרת של אופטימיות ואימון המחליפה את הכבלים, הפסימיות והחשדנות שקדמו לה.

בימים האלה אני לומד את השפה החדשה הזו. היא לא קלה אבל אני חושב שרק באמצעותה אוכל לשוחח עם נכדי וחבריהם, ילדי המאה הזו, ילדי העתיד והתקוות.

אברום בורג | |מחשב מסלול מחדש

הדרכים של אברום בורג מהפוליטיקה והמגבלות של הציבוריות הישראלית אל החופש המוחלט של המחשבה, הרעיונות והאמת הפנימית. 

חופשי מהמרדף אחרי הפופולריות, הולך במסע הארוך שיצא מהיהדות, עובר בישראליות ורוצה להגיע אל האנושיות האוניברסלית.

כבר כמעט ולא מפחד, מחפש ולא מוצא הגדרה שתגדיר את כל היהודים שמגדירים את עצמם כיהודים.

אוהב את הפולמוס ומאמין שהמחלוקת ואי ההסכמה הם המכנים המשותפים היחידים של כל היהודים באשר הם.

ישראלי שמאמין שהדמוקרטיה המקומית שייכת לכל אזרחיה. שמאמין שבין הירדן לבין הים לכל אזרח יש הזכות לאותן זכויות. ולא מוכן לסבול שום אפליה על שום רקע.

מקיים בכל לב את ציווי חז״ל ״אהב את המלאכה ושנא את הרבנות״, אוהב שלום ורודף שלום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ