אף הורה לא רוצה ילד שמן - שפת האכילה - הבלוג של איילת קלטר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אף הורה לא רוצה ילד שמן

אפליה על רקע משקל בילדים היא בעצם התעללות רגשית

תגובות
תלמידים אמריקאים משתתפים בשיעור התעמלות בית ספרי למניעת השמנה בקרב ילדים
מייק דרר / אי-פי

"אמא" אמרה מיכל (שם בדוי) בת הארבע לאמה. "אני מבקשת שתחליפי את המטפלת החדשה". האם המופתעת ענתה "אבל מיכלי היא מטפלת מעולה ואמרת שאת אוהבת אותה. מה קרה? "אמא", אמרה מיכל, "המטפלת שלי שמנה".
(סיפור אמיתי מחדר הטיפולים)

ומה הפלא? אם בחברה שלנו בה הרזון הוא ערך המקושר להצלחה, אושר ולבריאות תהיה השמנה ממילא עדות לכישלון, לחוסר האהדה ולחולי.

מיכל משקפת את המציאות בישראל. וכאשר מדובר בילדים המצב נעשה חמור עוד יותר. הילד עם עודף המשקל הוא הילד השנוא ביותר על ידי חבריו, כך הראה סקר  שנערך ב-2012 בקרב תלמידי כיתות א' בעשרים ותשעה בתי ספר באוקלהומה.

בישראל 2018 קרוב ל-30% מהילדים ובני הנוער נמצאים בעודף משקל או השמנה. להיות ילד עם עודף משקל בישראל 2018 זאת חוויה קשה במיוחד. והקשיים פוגשים את הילדים מול קבוצת השווים, מול המורים והנורא מכל בבית במקום שאמור הכי להגן עליה – מול ההורים.

ילדים בעלי משקל עודף משתתפים בשיעור ספורט במרכז רפואת ילדים בדאלאס, ארה"ב
מאט סלוקום / אי-פי

במציאות חיינו אף הורה לא רוצה ילד שמן. ואף ילד לא רוצה חבר שמן. כי מי ירצה חבר שמחוברים להווייתו, לכלוך, עצלנות, כישלון, חולי ונחשלות?

כך מתוך רצון ל"תקן" את הילדים עם עודף המשקל ומתוך רצון "לעזור" להם להשתנות, הם נכלאים בתוך התעללות רגשית מתמשכת, שראשיתה אולי רק טוב והמשכה זה כאב גדול. התעללות רגשית בילדות מוגדרת כדפוס מתמשך של התנהגות הורית, שמעבירה לילד מסר לפיו הוא חסר ערך, לא אהוב, לא רצוי או שהוא רצוי רק כשהוא מספק את צרכי ההורה.

ובהשמנה תופשת ההתעללות פנים מתעתעות, לעתים היא גלויה, לעתים נסתרת.  בקבוצת השווים זוכים הילדים האלה ליחס פוגע מתמשך שמתקיים בדרכים שונות כמו: עושים מהם צחוק, קורים בשמות גנאי, מעירים הערות מרושעות, מעירים בזמן פעילות גופנית, מתעלמים מהם, נמנעים מחברתם, מציקים להם בקפיטריה, הופכים אותם מטרה להפצת שמועות שליליות, מתעללים בם פיסית.

משקל הגוף לכשעצמו, כך מסתבר, אינו גורם לבעיות נפשיות בקרב הילדים אבל יחס הזלזול וההשפלה מקבוצת השווים על נושא המשקל דווקא כן.

ירקות מוגשים בקפיטריה בבית ספר. ילדים כמו מבוגרים מאשימים את הילד באחריות למשקלו
משרד החקלאות האמריקאי

ובבית אנחנו, שכל כך רוצים בטובתו של הילד שלנו,  שורטים אותו מדי יום. אנחנו:

- עוקבים אחריו
- סופרים לו (קלוריות, ממתקים)
- מסתכלים על מה הוא אוכל, לובש ואיך
- משווים אותו לילד של השכן
- משווים אותו לעצמנו
- משווים אותו למה שהכי היינו רוצים שהוא יהיה  ...
- בשם "הבריאות"...אנחנו מרשים לעצמנו להעיר, להגיד...
- "אם"....רק היית....
- "אתה בטוח"?
- צוחקים על אנשים אחרים עם השמנה
- מתייחסים למשקל הגוף כחזות הכל – כערך
- נותנים לאחרים להעיר לו (לסבא וסבתא למשל)
- מפחדים/מתביישים להגן עליו
- מנסים לשנות אותו

והילדים, שכל כך רוצים להרגיש אהובים בלי תנאי, גדלים תחת אווירת דיקטטורה שגם אם נעשית מתוך אמונה אמיתית של "אני רק רוצה בטובתך", חווים דה לגיטימציה על בסיס קבוע. נשלל מהם, החופש הפנימי והקשב האותנטי לגופם, לעצמם. מתערערת יכולתם להתוודע לצרכיהם ולהאמין ביכולותיהם. הם חווים תחושת חוסר מרוצות תמידית. מה שמוביל אותם לפגיעה בלתי הפיכה בעצמי שלהם. הסיכויים של ילדים אלו לגדול בריאים בנפשם ולהיות מסוגלים להתמודד עם אתגרי החיים הולכים ופוחתים.

מחקרים שבחנו את הסטיגמה כלפי ילדים עם עודף משקל מגילאי גן ועד ביה"ס היסודי  הראו שילדים כמו מבוגרים מאשימים את הילד באחריות למשקלו. הם משוכנעים שהוא זה האשם במצבו. וככל שמיוחסת לילד יותר שליטה במשקל כך הסטריאוטיפים והדעות הקדומות כלפיו הם שליליים יותר.

סקר עמדות בו נשאלו המשתתפים לגבי עמדתם לילדים שהופכים לקורבנות על רקע משקלם, הראה כי סוגיית המשקל היא הסוגיה הכי שכיחה להצקה ולפגיעה בילדים.

רבים מאיתנו טועים לחשוב שהפתרון הוא לשנות את משקל הילד. באופן הזה אנחנו מובילים את הילד שלנו למאבק אינסופי במשקל ולתחושה תמידית שרק שינוי המשקל יקנה לו מקום טוב בחיים.

טבלה

הגדרה עצמית דרך משקל הגוף כובלת את הילד שלנו לקרב מאסף שסופו לרוב עליית משקל מכאיבה וירידה ניכרת בתחושת המסוגלות העצמית שלו.

אפשר להמשיך ולטאטא את התופעה אבל נזקיה כבר כאן. הורות, המתנהלת מתוך המילים "אני דואג לך ולכן אני  שומר על מה אתה אוכל, מעיר לך..." או "אני יודע מה טוב לך" שוללת את קיום הילד כאוטוריטה עצמאית, פוגעת בזהות שלו ושוללת חלקים שלמים במי שהוא.

שינוי השיח בבית או בבית הספר כבר מזמן אינם בגדר "בואו נדבר על זה יפה".  שינוי זה גם אינו בגדר סוג של בחירה אלא קורח קיומי לילדים.

שינוי השיח טמון:

הורות שמתנהלת מתוך המילים "אני דואג לך ולכן אני מעיר על מה שאתה אוכל" שוללת את קיום הילד כאוטוריטה עצמאית
גווידו קריצקובסקי / בלומברג

- בהבנה שעלי לקבל את הילד שלי כפי שהוא גם אם הוא לא בדיוק מה שרציתי עבור עצמי או עבורו.

- בכך, שאני כמבוגר אתמודד עם סוגיית המשקל שלי. עם היות המשקל שלי רק חלק מחיי ולא תמונת חיי.

- ביצירת נפרדות מוחלטת בין משקל הילד לבין ההורות שלי.

- בהבנה המאוד כואבת שעלי לקבל את המציאות כפי שהיא (משקל הילד, נטייתו המינית, הפרעת הקשב שלו) לא כי אני אוהב אותה, אבל היא מה שהיא.

- בהבנה שהילד שלי צריך את החיבוק שלי. שהבית אמור להיות המקום המגן עליו באמת – בלא תנאי.

- בהכרה שכאשר אני מנסה לשנות אותו, את האכילה שלו, את הגוף שלו אני מערער על מי שהוא ואת מי שהוא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כרטיסים להופעות והצגות