למה אני אוהבת את נטע למרות שאני בכלל לא מכירה אותה? - שפת האכילה - הארץ

למה אני אוהבת את נטע למרות שאני בכלל לא מכירה אותה?

הרבה תכונות הופכות את נטע ברזילי לכזאת שאי אפשר שלא לאהוב. ברור למה היא הרעידה לי את הלב וברור למה כל העולם חיבק אותה. ברור גם למה היא, מכל האנשים, היתה זו שהניפה את הגביע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נטע ברזילי וחברים מהמשלחת הישראלית ברגע הזכייה באירוויזיון
נטע ברזילי וחברים מהמשלחת הישראלית ברגע הזכייה באירוויזיון. ברור למה היא הפכה להיות מודל נפלא לכךקרדיט: פדרו נונס / רויטרס
איילת קלטר
איילת קלטר

למה אני אוהבת את נטע למרות שאני בכלל לא מכירה אותה? כי היא כובשת, מלאת קסם ואותנטיות. היא לא מנסה להיות מה שהיא לא, היא ישירה, אמיתית, מצחיקה, מוכשרת. והיא שרה יפה.

כל כך הרבה חלקים שהופכים אותה לכזאת שאי אפשר שלא לאהוב. אז ברור למה היא הרעידה לי את הלב וברור למה כל העולם חיבק אותה. ברור גם למה היא, מכל האנשים, היתה זו שהניפה את הגביע. והכי ברור למה בפשטות שבה, היא הפכה להיות מודל נפלא לכך, שמה שמגדיר את האדם כאדם, הוא רק מה שהוא. לא משקל, לא צבע עור, לא נטייה מינית, לא מגדר, לא דת. אלא רק מי ומה שהוא.

ולמה אני נדרשת לנטע בשורות אלה? כי במובנים רבים היא ניצחה את ה"שיטה". במובנים רבים, הייחוד שלה הרים אותה מעלה מעלה. לא כי ניסו לשנות אותה (אולי ניסו ולא הצליחו) ולהתאים אותה לאיזו נורמליות חברתית, אלא כי אפשרו לה לגדול לתוך העצמי האותנטי שלה. אפשרו לאני הזה לצמוח, לשגשג, להמריא הכי גבוה שאפשר. אפשרו לאני הזה להיות מרוצה מעצמו, גאה בעצמו.

נטע יוצאת דופן. היא מרימה את דגל השונות הטבעית והכה לגיטימית שאנחנו במובנים רבים בורחים ממנה, מבלי משים. כי אנחנו עסוקים בלנרמל את הילדים שלנו לתוך קודים החברתיים. עסוקים בלמשטר אותם לאיזה תו תקן בלתי אפשרי.

האזינו לשיחה של אילנה דיין עם ברזילי מיום חמישי האחרון בגל"צ:

האזינו לראין עם נטע ברזילי

עסוקים בלבחון אותם, להעיר להם, לבקר אותם, לשפוט אותם ובעיקר להפוך אותם למה, שנדמה לנו המודל הכי הכי, כפי שנראה לנו. אבל אנחנו חוטאים יום יום שעה שעה. אנחנו שמזעיפים פנינו אליהם, אנחנו שמקמרים את הגבות שלנו במבט שאינו משתמע לשתי פנים, אנחנו שחוסכים מהם את המבט המתפעל, אנחנו שצופים בהם מלאי צפייה שיממשו את מה שאנחנו כל כך רוצים עבורם אבל בעצם בעיקר רוצים עבורנו. ואנחנו מפסידים. מפסידים אותם. את הקסם הטבעי שלהם, את האותנטיות שלהם, את הייחוד שלהם.

כי מי קבע מהי הנורמליות בה צריך להיות. המשקל התקין, הנטייה המינית התקינה, הצבע התקין? מה אלו תווי התקן אם לא אזיקים אותם אנחנו שמים על ילדנו מגיל צעיר. מי קבע שהמילים שהם צריכים לשמוע מגיל רך הן אסור ומותר, חייב, צריך,  משמין/מרזה, מוכרח, תזהר, אם..., למה, תראי אותה... מילים מלאות נוקשות, משטר, אשם והפחדה. מילים מלאות ציפייה להשתנות. שיח זה נלווה למה שנקרא "הורות דורשנית" הורות שנשענת על שליטה חזקה. דרישות גבוהות. וציפיות מהילדים להיענות לדרישותיהם. הורות זו שמה את הדגש על

האני של ההורה, על מימוש צרכיו. הצורך לשלוט בילדים עלול לשבש אותם, את אכילתם, לפגוע בבקרה העצמית שלהם ובביטחון שלהם בעצמם ובגופם. הורות זו  מאופיינת בצורך של הילד להתאים עצמו לצרכי הסביבה, לצרכי הוריו. הילד הגדל כך אינו לומד להכיר את מצביו הרגשיים האותנטיים, את צרכיו ורצונותיו. נפשו מוסטת למסלול התפתחות של עצמי כוזב המתאים את צרכיו לאלו של האחר. כך אט אט נכחד העצמי האמיתי שלו.

אבל יש גם הורות אחרת. הורות קשובה. הורות ששמה את האני של הילד במרכז. הורות שיודעת להקשיב לו ולמי ומה שהוא. הורות כזו נעזרת בשפה אחרת. שפה בה חוגגות מילים כמו מותר, אפשר, רוצה, מענג, טעים, שווה, מה יעשה לך טוב, מה יעשה אותך מאושר?,  מה מדויק לך? שפה בה קיימות מילים מאפשרות, פותחות, מגדלות. שפה זו מלווה הורות המעניקה לילד, סביבה מחזיקה, המותאמת ואמפתית לצרכיו הפיסיים והרגשיים שלו. מאפשרת לו לממש את הפוטנציאל האישי הגלום בו ולפתח עצמי אמיתי עצמי חזק, הבטוח במי שהוא.

אז נטע המריאה כי אפשרו לה. נתנו לה להיות מי שהיא. לא ניסו לשנות אותה, למשטר אותה לאסור אותה לכבלי ה"נורמליות" החברתית המסרסת. היא המריאה הכי גבוה שאפשר כי כבדו אותה ואת מה שהיא מביאה. ובעיני זה פלא שכדאי לנו להציץ אליו ולראות מה יכול לקרות לילד שנותנים לו פשוט להיות מי שהוא.

כמה פשוט וכמה מסובך.

איילת קלטר
איילת קלטר |שפת האכילה

משקל, זהות, שמנופוביה,  שפה, שפת האכילה, שליטה, פחד, אשמה, חירות פנימית, בחירה, התנהגויות אכילה, הורים ילדים, מדיניות ציבורית, השמנה, רזון, דימוי עצמי, דימוי גוף ודיאטה. אלו רק מקצת מהנושאים בהם אעסוק כמנהלת מרכז "שפת האכילה" – ללימוד וטיפול בהתנהגויות אכילה ותפישת הגוף, כמייסדת "אדם ומלואו"- הארגון הישראלי למניעת אפליה על רקע משקע (חל"צ) וכמנהלת תכנית הלימודים הדו שנתית "טיפול בהתנהגויות אכילה ותפישת הגוף" המתקיימת בפקולטה לחקלאות ברחובות (המדור ללימודי חוץ).

אכתוב כאשת מקצוע, החיה בחברה הישראלית, הסובלת משמנופוביה עמוקה ומהפרעות אכילה. אכתוב כאמא המגדלת ילדים ונכדה קטנה. אכתוב כאדם שערכי החופש, שוויון הזכויות והפלורליזם הם נר לרגליו. 

לאתר שפת האכילה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ