"אַךְ, מַה קָּרָה? הָרוֹכְסָן כִּמְעַט נִקְרַע": שמנופוביה, גם בספרות ילדים - שפת האכילה - הבלוג של איילת קלטר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אַךְ, מַה קָּרָה? הָרוֹכְסָן כִּמְעַט נִקְרַע": שמנופוביה, גם בספרות ילדים

החינוך להשמנה כאל חולשה ועליבות ומבט על השמנים כמי שלא מגיעה להם בחירה וקיום - מתחיל כבר בגיל צעיר. דוגמאות בולטות על המדף לאינדוקטרינציה של שנאת הגוף

תגובות
ילדה קוראת ספר. שנאת הגוף בולטת גם בספרות ילדים
גטי אימג'ס ישראל

"אֲנִי בֻּבָּה וּשְׁמִי יְמִימָה-מָה
בּוֹכָה אֲנִי שָׁנָה תְּמִימָה-מָה
כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי כִּי אֲנִי יָפָה
רַק רַגְלַי הֵן עֲקֻמּוֹת נוֹרָא"

(בלהה יפה)

"רק". זאת אולי תמצית חווית הילדות של רבים מאתנו. רק תרדי כמה קילוגרמים במשקל ותהיי יפה; רק תעשי ספורט ותהיי רזה. כל הזמן משהו בנו חייב תיקון. כל הזמן השלמות שלנו היא על תנאי: רק.

זהו בעצם השיח הגלוי והנסתר המלווה אותנו מהיותנו ילדים קטנים, אם בשירי הילדים ואם בספרים. וכשזה נוגע לשמנופוביה החברתית נדמה לי ששם השיח תופס פנים אלימות במיוחד.

"מעשה בבוהן" המככב בספר מאה סיפורים ראשונים לגיל הרך מדגים זאת באופן עגום במיוחד.

"והבוהן הרעה והאיומה
זללה את כל תפוחי האדמה.
היא גמרה הכל לבד לבד
ולא השאירה טיפה לאף אחד.
מאז הבוהן שמנה כזאת
וכל האצבעות רזות רזות"

הילד התמים, שמקשיב למילות השיר מפנים מסר אחד, שמן הוא זללן, ואם לא די בזה הוא גם נורא ואיום. והמסר הזה חובר לשיח החברתי, הפולש כמעט לכל פינה בחייו ומפגיש את הילד עם ההבנה שהיות שמן זה דבר לא מוסרי. אז כן, גם ספרות הילדים בישראל היא ספרות, שבלי משים, חברה למדילקיזציה, שהבנתה את השיח הרפואי והחברתי והמחברת בין רזון, יופי בריאות, ערכיות ומוסריות בעוד שלשומן היא מנכסת עצלנות, אופי רע, חולי, חוסר שליטה ועוד תכונות אופי שאיש לא רוצה בהן. כך גדלים הילדים תוך הפנמת אמונות המעצבות את כל תפיסת עולמם: רזה זה טוב, שמן זה רע. הכוח הממשטר והממשמע שמבנה את עולם המבוגרים אינו פוסח גם עליהם והם סופגים דרך סיפורי הילדים את אותם ערכים שיבנו את תפיסת עולמם הבוגרת. גם סיפור הילדים המקסים של של דן פגיס מספר לנו על הביצה שהתחפשה לפטרייה "אמנם שמנמונת אבל נחמדה מאוד".

עטיפת הספר "יפית ילדה שמנה"
הוצאת גוונים / איור: מריה גיבנר

המסרים עוברים גם דרך הציורים המלווים את המילים הכתובות. הציורים הצבעוניים וכובשי העין צורבים בתודעה שלנו מסר דומה על המקום השווה בחברה שייך לרזים. כך גם בספר "יפית ילדה שמנה" (מאת דורה קטנוב, הוצאת גוונים). זהו ספר העוסק בהשמנת יתר. ספר המנסה לעודד ילדים לתזונה נכונה, לפעילות גופנית, למשמעת עצמית ולכוח רצון, באמצעות תיאור עולמה של יפית, המושא ללעג ולצחוק בחברה, וביטוי תחושותיה הפנימיות והכואבות.

דפדוף זריז בין דפי הספר מסביר לנו שהשמנה היא דבר "נוראי" שבהכרח מחייב לעג, דחייה ובדידות. רק משמעת וכוח רצון הם הכלים החשובים לשינוי המצב. החיבור המידי הנוצר בראש הקורא הצעיר הוא חיבור בין משקל חרדה, פחד, ותחושת כישלון. הבנייה זו של סולם ערכים ואמונות חורצת את נפש הילד ומקבעת בתוכו דפוסי מחשבה שלאחר מכן ינהלו גם את חייו.

וכמו להרחיב את רוח הדברים פוגש אותנו ספר ילדים נוסף "אופי טופי מלכת היופי". שתי הכותבות הן פסיכולוגיות מה שמקנה לספר לכאורה סמכות מקצועית. הספר מתאר את המעבר של טופי (די לראות את שמה כדי להבין את הרמיזה השיפוטית לילדה, שכנראה שמנה מאכילת ממתקים "אסורים" וכל הווייתה מוגדרת דרך משקלה) מילדה עגלגלה לילדה רזה באמצעות אכילה בריאה. מילדה עגלגלה עצובה לילדה מאושרת רזה. כי רק ילדים רזים הם מאושרים. וכך נפתח הספר:

עטיפת הספר "אופי וטופי מלכת היופי"
הוצאת "פרופיל" / איור: מיכל גליק

טוֹפִי הִתְעוֹרְרָה בַּבֹּקֶר עִם חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם,
לָבְשָׁה אֶת הַשִּׂמְלָה הַפִּרְחוֹנִית וְהִתְאִימָה לָהּ גַּרְבַּיִם.
אַךְ פִּתְאֹם רָאֲתָה כִּי נִפְגָּשׁוֹת לָהֶן הַבִּרְכַּיִם.
פָּשְׁטָה טוֹפִי אֶת הַשִּׂמְלָה.

לָבְשָׁה אֶת מִכְנְסֵי הַגִּ'ינְס וְהַחֻלְצָה הַסְּגֻלָּה.
אַךְ, מַה קָּרָה?
הָרוֹכְסָן כִּמְעַט נִקְרַע.
הַמִּכְנָסַיִם לְהִסָּגֵר לֹא רוֹצִים
וְאֶת הַבֶּטֶן מַמָּשׁ לוֹחֲצִים.
טוֹפִי כְּבָר הִתְעַיְּפָה מהחלפת הַבְּגָדִים,
בַּסּוֹף לָבְשָׁה מִכְנָסַיִם לְבָנִים וְחֻלְצָה עִם פַּסִּים ורודים.

לאורך כל הספר לומדת טופי שהיא חייבת שינוי והוא יגיע בתנאי שתאכל מאכלים בריאים. רק אז תרד במשקל ורק אז תוכתר כמלכת יופי. כשרונה, אישיותה, רגשותיה נדמים שוליים לנוכח ממדי גופה החייבים תיקון.

על מדף השמנופוביה ניתן למצוא גם את "אמא ונטע עושות דיאטה". על פניו הספר מצויד בפירמידת המזון וכותבת אותו אשת חינוך, מה שנותן לו משנה תוקף. אבל הספר מנציח אף הוא את החיבור בין דיאטה, בריאות ושנאת הגוף כדבר נורמטיבי. גם ספר זה עסוק מאד  בנראות החיצונית, כמגדירה את הילד ומראה לנו באופן ברור איך לומדת נטע להעתיק מאמא את הסכסוך עם הגוף ואת הצורך הכמעט קיומי לשנות אותו. זאת הנורמה וכך נדמה שהעולם צריך להתנהל. וכשהמורה לבלט מסבירה לאמא של נטע שלנטע יתאים יותר חוג ג'ודו, נטע מיד מסכימה כי היא מרגישה קצת כבדה. כלומר היא כבר הפנימה לגמרי את הסטיגמה השלטת, למה היא ראויה ולמה היא לא. וכמו לא די באלו שמות החיבה שלה מותאמים לתפיסת העולם לתוכו היא גדלה "דובשנית שלי" "סופגנייה שלי". גם בספר זה אין מקום לנטע כילדה עם רגשות וצרכים. היא גם לא נשמעת. היא צייתנית ומבינה שהיקום שלה מוגדר בעיקר דרך משקלה ואותו חייבים לשנות. סופו של ספר זה דומה לקודמו. נטע מנצחת את הגוף שלה. היא רזה. ואז כמובן היא מקבלת את תפקיד הרזים הנחשק. היא הופכת סולנית בבלט.

עטיפת הספר "אמא ונטע עושות דיאטה"
הוצאת דיאלוג-הפצה / איור: חלי

גם כשספרי הילדים מנסים לצאת מבועת השמנופוביה הם נופלים לאותו שיח מדיקלי ושיפוטי. כמו  בספר "סיפור קטן על ילד גדול". הסיפור מתחיל באופן נוגע ללב, עם הסבר על הקושי בלהיות ילד שמן; תחושות הבושה, הפחד וחוסר הביטחון. אבל אז כשכבר נדמה לנו שסוף סוף יש ספר ילדים אחר, הנוגע בכאב האמיתי, ספר שלא דורש מהילד להשתנות - גולש הספר לשפה הכה שגורה ונחרצת.

הילד אפרים כל כך בודד, אז מנסים לשלב אתו בתזמורת שהוקמה. אך אבוי, כל הילדים מקבלים, כינור, חצוצרה, תוף או מנענעים, אבל אפרים, אוי אפרים מקבל את "המצילתיים המסכנים, שנותרו בצד יתומים" (כמו אפרים) "כי מי רוצה להכות בכלי מחריש אוזניים" רק אפרים. וכך אמר מנצח התזמורת: "לבקש מאפרים זה הפתרון. אפרים הסכים, כי לסרב לא ידע". לשמנים אין זכות להגיד לא. רק לרזים. שוב ילדים שמנים הם פשוט לא שווים, לא ראויים, לא קיימים. להם אין בחירה, להם אין זכות.

זאת השפה, החודרת בגלוי ובסמוי לספרות הילדים, המעצבת את תפיסת עולמם של הילדים הגדלים לעולם בו המשקל מגדיר את שהותם ואת מקומם במדרג החברתי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#