בלוגים

ניתוח פתוח / הבלוג של ברי דנינו

פמיניזם הלכה למעשה בימינה

הרשימה המאוחדת של הציונות הדתית לכנסת ה-23 כוללת חמש נשים בעשירייה הראשונה. מקור השינוי המבורך הזה בין היתר בחלחול האורתודוקסיות המודרנית של יהדות העולם לישראל

עם סגירת הרשימות לכנסת ה-23, נודע באופן מפתיע משהו כי המפלגה היחידה שבה מחצית מהמשובצים בעשירייה הראשונה הן משובצות - היא ימינה. בליכוד, כחול-לבן וברשימה המשותפת - שתי נשים בעשירייה הראשונה, בישראל ביתנו שלוש, בעבודה-גשר-מרצ – ארבע, ובש"ס ויהדות התורה כמובן אפס.

איך קרה שדווקא בימינה - איחוד כוחות של הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ואח"י - כולן מפלגות שהבייס שלהן הוא הציבור הדתי-לאומי והחרד"לי, מספר הנשים בעשרייה הראשונה הוא הגבוה ביותר? עיון בעיתוני הציבור הדתי-לאומי ועלוני השבת המופצים בבתי הכנסת מגלה את התשובה.

חגיגות סיום לימוד הש"ס של לומדות נשים בבנייני האומה, ביום ראשון. לפי הערכות המארגנות, מעמותת "הדרן", רק כמה מאות מתוך אלפי הנשים שהגיעו לאירוע השלימו באופן מלא את לימוד התלמוד
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

לא כל רופא צריך להיות חוקר

מה הקשר בין תואר אקדמי, המשקף את תרומת הרופא למדע, לבין הצטיינותו המקצועית? לרגל "יום הרופא" כדאי למערכת לאמץ קריטריונים נוספים להערכה וקידום רופאים. פרסומים אינם חזות הכל

"יום הרופא" מצוין בישראל מדי שנה ב-11 בינואר - יום יסודה של ההסתדרות הרפואית בישראל. בחלק מבתי החולים הוא צוין בחלוקת כריך (מפנק) ובקבוק מיץ ובחלק אחר עבר בקול דממה דקה. על כל פנים, יום הרופא הוא הזדמנות טובה לעצור רגע את העבודה השוטפת ולתהות בין השאר על הקריטריונים המקובלים בעולם בכלל, ובישראל בפרט, להערכת רופאים. מיהו "רופא טוב" ומה בעצם צריך רופא כדי להצטיין במקצועו.

רופאים בשירות המדינה מחויבים לעבור הערכה מעת לעת. עיון בחוברת העקרונות וההגדרות להערכה שבאתר נציבות שירות המדינה מלמד שתפקוד הרופא נמדד על פי הסעיפים הבאים: ידע, תפקוד מקצועי, התעדכנות מקצועית, מחקר, יחס למטופלים ובני משפחותיהם, קשרי עבודה ויחסי אנוש (עם הקולגות), משמעת ואתיקה ותפקוד במסגרת הארגונית.

חדר ניתוח בבית החולים לגליל שבנהריה
רמי שלוש
להמשך הפוסט

מזל טוב יהורם גאון, נשארת עם הפשט

הזמר שחגג 80 זכה לברכה חמה משרת התרבות שכינתה אותו "יקיר בירת הנצח שלנו". גאון גר שנים ברמה"ש והצהיר בעבר על תמיכתו בחלוקת ירושלים, הוא פשוט מייצג היטב את התזוזה ימינה בעם

"יהורם היקר והאהוב! חתן פרס ישראל, יקיר בירת הנצח שלנו, יקירה של התרבות הישראלית, מזל טוב בהגיעך לגיל גבורות. אני מאחלת לך להמשיך לעשות לנו 'מנגינות מחלומות וממיתרים' עוד שנים רבות וטובות. 'אלף נשיקות לך', אלוף זמירות חיינו" - כך צייצה לפני כעשרה ימים שרת התרבות, מירי רגב, לרגל יום הולדתו ה-80 של הזמר.

יקיר בירת הנצח שלנו, "הירושלמי הגאה", מתגורר זה שנים ברמת השרון. ממש כמו אמנים רבים אחרים בעלי תדמית ירושלמית, שבפועל חיים או חיו בגוש דן. הסופר חיים באר, המפליא לכתוב על ירושלים, מתהלך בכלל ברחובות רמת גן. יוסי בנאי המנוח היה "איש ירושלים" אך התגורר שנים בלב לבה התרבותי של תל אביב.

יהורם גאון
אייל טואג
להמשך הפוסט

שיעור בגימטריה מפי כבוד המשיח

נתניהו כיבד את חסידות חב"ד בחג הגאולה, זכה לחום א-פוליטי רב, ואז חשף את הפאנץ' שבשמו בא

אל ההתוועדות המרכזית שקיימה החודש חסידות חב"ד לרגל חג הגאולה (י"ט בכסלו), הגיע גם הנואם הכישרוני בנימין נתניהו. ביום שבו מציינת חב"ד את שחרורו מבית הסוהר של מייסדה, הרב שניאור זלמן מליאדי, שיתף ראש הממשלה את המאמינים במפגשו עם הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מלובביץ'), אי שם בשלהי שנות השמונים, ובתחושת השליחות שחש כשנכנס ל"בית השקר הנצחי" (האו"ם) והדליק בו את האור היהודי בזכות דברים שאמר לו הרב. נתניהו זכה למחיאות כפיים וחום רב, ואז חשף את הפאנץ' שבשמו בא לכפר חב"ד. "אני רוצה להגיד לכולכם... משיח חייב לבוא. אתם יודעים למה?" שאל ופלבל בעיניו כממתיק סוד, "זה נורא פשוט, תסתכלו על ראשי התיבות שלי – משיח. חייב. לבוא".

חב"ד מצהירה על עצמה כחסידות א-פוליטית, אך כשמדובר בנתניהו כנראה שיש מקום לשינויי הרגלים. אך סיים נתניהו, ולפתע הוגשה לידיו מפית מקומטת עליה שורבטו האותיות מחל. "אני לא יכול, אסור כאן פרסום פוליטי, אני לא יכול להמשיך בזה", אמר והחזיר את המפית לקול צחוקם של הנוכחים. הוא ודאי נזכר באותו רגע בריאיון שהעניקה רעייתו שרה לשבועון כפר חב"ד רק לפני מספר חודשים, ובסיומו הופיעה ההערה: "כידוע, על פי הוראת הרבי, חב"ד אינה מתערבת בפוליטיקה ואינה מזדהה עם רשימה או מועמדים כלשהם".

נתניהו בטנק המצוות של חב"ד, אשתקד
עמוס בן גרשום / לע"מ
להמשך הפוסט

היחס לחנוכה בארה"ב ובישראל משקף שוני בתפישת הדת

בניגוד לתפישה שיהדות העולם מייצגת עם אחד, כשבודקים את מיקומה בשתי הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מגלים הבדלים עמוקים. השאלה מניין זה נובע עולה מיד ולתשובה יש קשר לחג המולד

בישראל, חנוכה הוא עוד חג בשרשרת החגים והמועדים לאורך השנה, אך בארה"ב הוא אחד החגים היהודיים המשמעותיים ביותר מבחינות רבות. ההכנות אליו נעשות במקביל לחגי החורף הנוצריים. השנה הצטלבו שני החגים, ואל ההתקשטות בעצי האשוח וכל הירוק-אדום-לבן הזה, נוספו גם אינספור חנוכיות.

ב-2010 פרסמו רן אברמיצקי, לירן עינב ואורן רגבי, אז חוקרים באוניברסיטת סטנפורד, מאמר בכתב העת Economic Journal ובו השוו את חשיבותו של חנוכה ליהודים בישראל ובארה"ב. כשהתבקשו הנשאלים לענות איזה חג נחשב לאחד משלושת החגים היהודיים העיקריים, השיבו בישראל (סטודנטים יהודים לכלכלה באוניברסיטת תל אביב) - פסח (96.4%), ראש השנה (90.5%) וחנוכה (38.1%). לעומת זאת, סטודנטים יהודים בסטנפורד השיבו - פסח (93.5%), ראש השנה (78.9%) וחנוכה (68.3%). כלומר לחנוכה ולראש השנה יש מעמד כמעט זהה.

עץ אשוח לצד חנוכייה
Michele Tantussi / REUTERS
להמשך הפוסט

הוא לא העיף בהם מבט, להם זה לא היה איכפת

"הפנקסים הקטנים" של הליכוד חולמים תמיד על הוד מעלתו. ובשם תקוותו לנשיקתו או "להיות אביר להוד מעלתו" הם ידחפו את כסא הגלגלים שלו ואם צריך גם ינקמו את נקמתו

פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך.

הוד מעלתה היתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן.

בנימין נתניהו בכנס הליכוד בספטמבר
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בלי גבול, אין גבול לשום דבר

הלוואי שאת המודעה שפורסמה בעיתונים בשבוע שעבר היו מפרסמים משרד החינוך או משרד הבריאות. אך בישראל כולם חיים תחת תקרות זכוכית. כשמדובר בביטחון, איך לא, הכל הפוך

"יש מקומות עבודה שמנפצים בהם תקרות זכוכית. יש כאלה שמראש הסירו אותן. כמה שיותר נועז, כמה שיותר יצירתי, ואז נרד לפרטי פרטים. נבדוק. נפסול הכל ונתחיל מהתחלה. עם תשוקה שאי אפשר להסביר. צריך להרגיש. וככה זה יהיה יום אחרי יום. זאת העבודה. אנחנו לא צריכים לפרוץ גבולות כי אין כאלה. אין תקרות זכוכית כשהמטרה היא חינוך וזה מתחיל בזה שאנחנו רוצים שהאנשים שלנו ידעו שהכל אפשרי. רוצים לקרוא לזה שליחות? ציונות? בואו".

הלוואי שהמודעה הזאת שפורסמה בעיתונים בשבוע שעבר היתה של משרד החינוך ונועדה לגיוס מנהלים לבתי הספר. אך כשמדובר בחינוך - לא הכל אפשרי. תמיד יש תקרות זכוכית, תמיד יש גבולות. מנהלי בתי הספר יכולים רק לחלום שהמורים שלהם לא יצטרכו להתמודד מדי בוקר עם 35 תלמידים ויוכלו ללמד בכיתות מרווחות תמורת שכר הוגן.

להמשך הפוסט

לא צריך ערב התרמה, צריך "מנהל מקרה"

אם יש דבר שהחמיצה הסערה סביב המופע שיזמה "עזרה למרפא", הוא הוואקום שבו מצויים חולים רבים מול סבך הביורוקרטיה ועודף המידע. יש מנגנון שאמור לעשות את עבודתו של הרב פירר

סערת ערב ההתרמה לעמותת "עזרה למרפא" שככה אחרי שהרב אלימלך פירר החליט בחוכמה לבטל את האירוע. על אף שהדיון הציבורי בעניין נגע ברובו להדרת נשים, אחת התובנות המרכזיות ממנו קשורה לעצם הצורך בקיומם של אירועי גיוס כספים עבור סיוע לחולים, קניית תרופות, מתן ייעוץ רפואי, השאלת ציוד, פתרונות הטסה לצורך קבלת טיפול בחו"ל ועוד, ומבליטה את אחד החורים הגדולים ביותר במערכות הבריאות בעולם ובישראל - היעדרה של פונקציית "מנהל מקרה" (Case Manager).

מנהל מקרה הוא מנגנון מתוך המערכת הציבורית שאמור לעזור למטופל להתמודד עם סבך הביורוקרטיה, עודף המידע וחופש הבחירה בשירותים רפואיים. חלק משמעותי בעבודת מוסדות, ארגונים ועמותות כמו "עזרה למרפא" קשורה להכוונת חולים וסיוע להם. אנשים כמו הרב פירר משמשים במידה מסוימים כמנהלי מקרה עבור עשרות אלפי פונים בשנה.

פנימית ג' ב"אסף הרופא". כולם ירוויחו מפונקציה נוספת לצד הרופא או הפנימאי, גם בתי החולים
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

בשם הזכרון, רק עצרת פוליטית

המגמה בשנים האחרונות היא לטשטש את העובדה שרצח רה"מ היה פוליטי. כדי שזכרון 4 בנובמבר 1995 לא ידמה לזה של הרצח הפוליטי הראשון בעם היהודי - חובה שהעצרת בכיכר תזכיר מי גרם לו

באחד המערכונים של "החמישיה הקאמרית", ששודר כשנה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, משמשת קרן מור כמגישה צעירה בערוץ הילדים שעונה על שאלות יחד עם "המורה" מנשה נוי. ילדה שהתקשרה מספרת שקיבלה משימה לכתוב חיבור שכותרתו "רצח רבין - בעד ונגד". שואל אותה המורה אם היא מתקשה למצוא טיעונים בעד הרצח. עונה לו הילדה "אני לא יודעת מי זה רבין".

לפני כחודש, ממש אחרי ראש השנה, צויין כמדי שנה צום גדליה. הצום נקבע לציון הרצח הפוליטי הראשון בתולדות העם היהודי. קיימת מחלוקת באשר לסיבות שהובילו אליו, אולם ברור שגדליה בן אחיקם, ששלט על יהודה מטעם הבבלים לאחר חורבן בית ראשון, נרצח בידי יהודי שהתנגד לדרכו. סיפורו של גדליה נשכח והאירועים שקדמו לרציחתו אינם נלמדים בבתי הספר. הצום, כמנהג, מקוים בידי מעטים בלבד.

המדינה הפסיקה להשתתף במימון העצרת בכיכר רבין כבר ב-1997
אי־פי
להמשך הפוסט

רוג'ר לא מקשט עץ חג מולד

תגובה למאמר "רוגל לא בונה סוכה" מאת רוגל אלפר על ניכורו מסוכות ועל "כפיית" חופשת החג

רוג'ר שונא את חג המולד. רוג'ר לא קונה עץ ירוק ולא מקשט אותו בפנסים וגרביים. לא עץ של תקווה, לא עץ של אהבה, לא עץ של הגשמת חלומות ובטח לא עץ של שלום. סנטה קלאוס לא מביא מתנות לילדים ואת ההורים הוא בכלל לא סופר. הסיפור על ישו? זו אינה אמת היסטורית ובתור פייק ניוז - משיח שנולד לבתולה יסתפק במיסה בכנסייה.

רוג'ר שונא את ארוחת חג המולד (גם זו של חג ההודיה). הוא שונא כשמגיעים כל קרובי המשפחה, מביאים מתנות, תולים אותן על העץ בלילה ומשלים עצמם כאילו סנטה, בכבודו ובעצמו, יעבור מבית לבית. רוג'ר לא מארח ולא מתארח. המקסימום שהוא עושה זה לצאת לפיצרייה השכונתית (בבעלות יהודית או מוסלמית כנראה) ולקנח בגלידה שיש לו במקפיא.

הכנות לסוכות בשכונת מאה שערים בירושלים
גיל כהן מגן
להמשך הפוסט

לדפוק בשערי החוק ולחכות עד מוות

הסיפור הקצר "לפני החוק" של פרנץ קפקא הוא מציאות עבור פרטים מסוימים בישראל. ממבקשי מקלט נעדרי ביטוח בריאות, דרך ילדיהם שנותרים מחוץ לבתי הספר ועד לחשודים בטרור במתקני שב"כ

"לפני החוק עומד שומר סף. אל שומר הסף הזה בא איש מן הכפר ומבקש רשות להיכנס אל החוק. אבל השומר אומר שעכשיו אין הוא יכול להרשות לו להיכנס" - כך נפתח הסיפור הקצר והטראגי "לפני החוק" של פרנץ קפקא. בהמשך, ולאורך שנות חייו, מנסה לשווא האיש מן הכפר לשדל את השומר שיתן לו להיכנס. "החוק הרי חייב להיות פתוח לכל אחד ובכל עת", הוא אומר לעצמו ונדחה פעם אחר פעם.

בערוב ימיו פונה שוב האיש מן הכפר אל השומר ושואל אותו: "הרי כל בני האדם שואפים אל החוק ואיך זה כל השנים הרבות האלה לא ביקש איש זולתי רשות להיכנס?" "שום איש זולתך לא היה יכול לקבל רשות להיכנס לכאן כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך לסגור אותה", עונה השומר וכך מסתיים הסיפור. (מתוך קובץ הסיפורים "רופא כפרי", הוצאת עם עובד, תרגום: אילנה המרמן).

הפגנה של ילדי מבקשי מקלט בפתח תקוה, ביולי
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

וגר זאב עם כבש? קודם צריך להפנות עורף לרועי הצאן 

"אבא, אתה חושב שהבעיה שלנו עם הפלסטינים תיפתר בדור שלי?" שאלה אותי בתי. השתהיתי קצת עם התשובה, ואז גייסתי לעזרי את ש"י עגנון ורוני סומק

יום לפני בחירות 2019 מועד ב' שאלה אותי בתי בת ה-14 וחצי: "אבא, אתה חושב שהבעיה שלנו עם הפלסטינים תיפתר בדור שלי?" השתהיתי קצת עם התשובה ואז השמעתי לה את ברי סחרוף שר את "הדרך לערד" למלותיו של רוני סומק:

הכבשים הלבנות בדרך לערד 
כמו שיני חלב, בלסת המדבר 
המלחמה נמשכת 
הזאב שיגור איתם, עדיין לא נולד

"וגר זאב עם כבש" - תחריט של ויליאם סטראט, 1896
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

הכתם נשאר ויישאר על הקיר

הוויכוח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא עניין שולי במערכת הבחירות. כמעט כולם, חוץ מעוצמה יהודית והרשימה המשותפת, הפכו צבעים וסיידים ועובדים קשה שהוא לא יפריע

מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדיּ (אוֹ לְהֵפֶךְ - בָּהִיר מִדַּי).
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.

אָז שָׁלַחְתִּי אֶת הַצַּבָּע, שֶׁיִּמְשַׁח אֶת הַקִּיר בְּיָרֹק.
אבָל הַכֶּתֶם הָיָה בָּהִיר מִדַּי.
וְשָׂכַרְתִּי אֶת הַסַּיָּד, שֶׁיְּסַיֵּד אֶת הַקִּיר לְמִשְׁעִי.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדַּי.
אִם כָּך וְאִם כָּך - הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.

מחסום קלנדיה, השנה. רעיונות השמאל בנוגע לסכסוך תמיד הקדימו את זמנם
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הנתונים משעממים ובפריפריה הבריאות מתייבשת

דו"ח משרד הבריאות מציג פער אדיר בין מספר העובדים במקצועות הרפואה במרכז לבין אלה שעובדים בצפון ובדרום. האחריות היא קודם כל של קופות החולים, אבל גם הרגולטור אשם

דו"ח שפרסם לפני כחודש וחצי משרד הבריאות על מצב כוח האדם במקצועות הרפואה לא זכה משום מה לתהודה תקשורתית. הנתונים כנראה משעממים מדי בהשוואה לאלה המגמתיים שמפרסם משרד האוצר חדשות לבקרים על שכר הרופאים.

מהדו"ח עולה כי קיים פער משמעותי ביחס שבין מספר הרופאים ועובדים אחרים במקצועות הבריאות למספר התושבים במקומות שונים בארץ. הפריפריה, ואני כמובן מתנצל על השעמום, נמצאת הרחק מאחור. בתל אביב למשל יש יותר מכפליים רופאים לעומת מחוז צפון ומחוז דרום (5.3 רופאים לכל אלף איש לעומת 2.1). רופאי שיניים יש בתל אביב פי שלושה (1.3 לעומת 0.4), פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק - יותר מכפליים. גם במספר האחיות הפער גדול מאד: 6.2 לאלף איש בתל אביב לעומת 3.3 בדרום ו-4.5 בצפון.

בית החולים סורוקה בבאר שבע
עופר וקנין
להמשך הפוסט

האנשים שבחרו ללכת איתנו בארץ לא זרועה

בישראל יש קבוצות שלמות - כמו יוצאי אתיופיה והדרוזים - ששכחו להן את חסד נעוריהן. כעת אלה גם העובדות הפיליפיניות וילדיהן. יש מה ללמוד מיהדות התפוצות בכל הקשור לקבלת האחר

השבת של פרשת פנחס היתה האחרונה שלי בקולומבוס, אוהיו. את ההפטרה קראה ג'ולי, נשיאת בית הכנסת. היא נולדה בארה"ב, שפת אמה אנגלית כמובן, אולם היא לומדת עברית ועסוקה רבות בזהותה היהודית. ההפטרה הזו היא הראשונה משלוש הפטרות הפורענות שנקראות בשבתות של בין המצרים (בין י"ז בתמוז לט' באב) ומסתיימת בפסוקים: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".

טרם הברכה שלפני ההפטרה שיתפה ג'ולי את הקהל בשיחה שהיתה לה עם בתה, הנמצאת בשנת התנדבות בצה"ל, ובה סיפרה על המ"פ הדרוזי שלה, שבמהלך דברים שנשא שבוע קודם, ציטט את אותו פסוק בהקשר של מחאת יוצאי אתיופיה. המ"פ, שבחר ללכת איתנו במדבר בארץ לא זרועה, ביקש להסביר לפקודיו שאין מקום לאפליה בישראל כי לכל מי שבחר או נגזר עליו לחיות בארץ, מקום ומעמד שווים בלי קשר למוצא, דת ומין.

רוהאן לצד אמו רוזמרי בבית הדין לעררים, שלשום
מגד גוזני
להמשך הפוסט

שלום מירי רגב, כאן אלוהים

הנדון: אמירתך בסוף השבוע בראיון ל-103fm כי "לא אנשים מחליטים מי יהיה ראש ממשלה, אלא הקדוש ברוך הוא"

היי מירי,

זה אלוהים כותב לך, הקדוש ברוך הוא. בחודשים האחרונים אני עסוק מעל הראש, בקושי מוצא זמן לישון בלילה, לפעמים חוטף איזה שנ"צ אך מלאכת המרכבה מדירה שינה מעיני. מאז 10 באפריל, עת חשבתי שאוכל לשוב לנוח לארבע שנים נוספות, דעתי אינה שלווה. שוב עלי למנות ראש ממשלה בישראל. כזכור לך, בעבר, עם סיום תקופת השופטים, כשפנה העם וביקש "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" - נעזרתי בשמואל. מאז ומעולם היתה זו המלאכה השנואה עלי. 

מירי רגב בלאומיאדה 2019.
ששי חורש
להמשך הפוסט

תשעה באב אינו זקוק לחוקים על עינוגים

הסיקור הנרחב ואינספור התגובות לדליקה שכילתה את כנסיית נוטרדאם חיזקו אצלי את הדעה שלמבנה יכולה להיות משמעות מטפיזית. הזלזול אצלנו כלפי חורבן בית המקדש נובע ממקום אחר

תשעה באב שמצוין היום (ראשון) הוא אחד מארבעה ימי תענית שנקבעו לציון חורבן בית המקדש, מהשברים הגדולים בתולדות העם היהודי. המרחב הציבורי של ישראל מושפע עד ימינו מאווירת האבל של אותו יום, בין היתר בשל חוק איסור פתיחת בתי עינוגים. החוק משנת 1997 קובע שהרשות המקומית "מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים ביום האבל או פתיחת בתי אוכל בליל יום האבל, מתחילת האבל ועד לזריחת השמש למחרתו". אף שהוא אינו נאכף באופן מוצהר וגלוי, מרבית בתי העינוגים סגורים בערב תשעה באב אפילו בתל אביב.

השיח הציבורי סביב תשעה באב, לפחות ברוב אמצעי התקשורת, עוסק פעמים רבות בדיון הזה ופחות במשמעות היום עצמו. בשנה שעברה צייץ בעניין מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, כי "עם כל הכבוד, חורבן בית המקדש לפני אלפיים שנה הוא אירוע מן ההיסטוריה הרחוקה שיכול לעניין אותי ככזה, אבל אני לא מרגיש שום אבלות בקשר אליו. אני מבין שיש מצוות דתיות ומי שרוצה שיקיים אותן, ומי שלא, לא. ועוד דבר, איזה מבנה שנהרס, חשוב ככל שהיה בעיני אנשים שונים, הוא אירוע שלא מתקרב לשואה".

בית המקדש נחרב; ציור של פרנססקו הייז, 1867
The Yorck Project
להמשך הפוסט

לפני שישראל הראל מציל את יהדות ארה"ב, שיסתכל הביתה

פובליציסט "הארץ" קיבל את טענת שר החינוך כאילו תהליכי ההתבוללות הם לא פחות משואה שנייה. אלא שבניגוד לעמדת המונופול האורתודוקסי בישראל, היהדות שרדה בזכות יכולתה להשתנות

"כך אבדו ששת המיליונים", קראה כותרת מאמרו של ישראל הראל מעל דפי עיתון זה ביום חמישי שעבר. במאמר מצטט הראל את הזעקה שהשמיע שר החינוך, הרב רפי פרץ, בישיבת הממשלה לנוכח "תהליכי ההתבוללות" בארה"ב ואת קריאתו להצלת שארית העם. מבחינתו, כמו מבחינת פרץ, מדובר ב"כאב קיומי עמוק". לא פחות משואה שנייה.

יחי "ההבדל הקטן". בשואה נרצחו כשישה מיליון יהודים בשיטות שונות ואלה שניצלו עברו שבעת מדורי גיהנום. יהודי ארה"ב לא אבדו, אינם מסתירים את יהדותם וגאים בה על כל גווניה המפלאים. קהילותיהם הן מהמשגשגות בעולם ומייצגות מיעוט מצליח ביותר שתפס עמדות מפתח בתרבות, במדע, ברפואה ובפוליטיקה, הרבה מעבר לחלקו היחסי באוכלוסיה. כשיהודים אלה זוכים באוסקר, נובל או בכל פרס יוקרתי אחר, בישראל מיד יתהדרו בנוצות יהדותם, חרף העובדה שרובם הגדול בוחרים לבטא את דתם, אם בכלל, בדרך שאינה מקובלת על המונופול האורתודוקסי בישראל.

"מצעד תורה" בבית הכנסת "אגודת אחים" בקולומבוס, אוהיו
מתוך אתר "אגודת אחים"
להמשך הפוסט

מסתבר שגם במאמר מדעי מה שחשוב הוא "השטחים הכבושים"

מכתב ששיגרו שלושה קרדיולוגים מישראל וגינקולוג מבריטניה לאחד משבועוני הדגל של הרפואה ובו קראו ל"נייטרליות פוליטית", רק חידד את התעלמותם מהמהות והתמקדותם במיתוג

לפני כחודשיים פורסם בשבועון Lancet, אחד מעיתוני הדגל של הרפואה, מכתב תגובה לא שגרתי הקורא לקהילה האקדמית הרפואית להישאר נייטרלית מבחינה פוליטית. על המכתב חתומים במשותף שלושה קרדיולוגים מישראל וגינקולוג מבריטניה, והוא בא בעקבות מאמר שפורסם באותו עיתון ועוסק בכלל בקשר שבין צריכת מוצרי חלב לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.

הסיבה לתגובה היא שבאותו מאמר מוזכר בין היתר המונח "השטחים הפלסטינים הכבושים" וחתמו עליו עשרות חוקרים ממוסדות שונים ברחבי העולם - החל מארה"ב וקנדה, דרך סין, הודו ומדינות אמריקה הלטינית ועד שבע מדינות מוסלמיות. בתגובתם כתבו גדעון פול, אלעד אשר, אלי לב וסטיוארט סטנטון כי קיים טעם לפגם בשימוש שנעשה במונח, וכי כל שהם מבקשים הוא להשאיר את המחקר האקדמי כלי לשיתוף פעולה ובניית גשרים בין עמים ותרבויות תוך התעלמות ממחלוקות גיאו-פוליטיות.

מחסום קלנדיה. החוקרים ביקשו "להשאיר את המחקר האקדמי ככלי לשיתוף פעולה"
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

להכריע בקלפי בין מגילת אסתר למגילת רות

שתי המגילות דומות בכך שהן נקראות על שם גיבורותיהן, אך כל מגילה שונה בפירוש המרכיב היהודי בביטוי "יהודית ודמוקרטית". פערי הגישות הללו עומדים גם במוקד הבחירות החוזרות

מגילת רות, אותה אנו קוראים בחג שבועות, היא אחד החיבורים המקראיים היפים שמתארים את החלק היהודי באופייה של ישראל, כמדינה יהודית-דמוקרטית. זו בדיוק היהדות שהייתי רוצה לראות. 

לצד רות, גם מגילת אסתר קרויה על שם הגיבורה שלה. אך למרות הקו המשותף הזה ישנו הבדל תהומי בין המשמעויות והמסרים העולים משני הסיפורים. במגילת אסתר משתלבת הגיבורה היטב בחיי הפאר והמותרות בארמונו של אחשוורוש. העלילה עוברת ממשתה למשתה, המלך ואורחיו שותים לשכרה (ואולי גם מעשנים סיגר טוב) ובמשתה הנשים אוכלים כאילו אין מחר. לעומת זאת, רות היא גיבורה שמשתלבת בחיי העניים העובדים בשדות ובסוף היום אוכלים, שותים ושמחים בחלקם. בעז, בן זוגה, אינו ישן בארמון מפואר אלא בגורן.

"רות ונעמי". ציורו של פיליפ הרמוגינס קלדרון מ-1886
\ Walker Art Gallery
להמשך הפוסט

כששבר פשוט יכול להפוך בקלות לפשוט יותר

מחקר בארה"ב מציג כיצד משפיע התגמול לרופא או למוסד הרפואי על מידת הסכמתו לטפל בבעיות פשוטות. האם יש למחקר הזה רלוונטיות לנעשה בישראל? חד-משמעית כן

האם הבדלים בתגמול הכספי לרופאים או למוסד הרפואי משפיעים על הקדימות בקבלת טיפול? מחקר שפורסם החודש בכתב עת אמריקאי לאורתופדיית ילדים (Journal of Pediatric Orthopaedics) קובע חד-משמעית שכן וצריך לשמש דוגמה לתומכי השר"פ ופערי התעדוף בין מבוטחים.

המחקר, שבו נבחנו 99 מרפאות לעזרה ראשונה בפלורידה, בדק את הרצון והמוכנות של רופאי ילדים לטפל בשברים פשוטים. שברים כאלה מטופלים בארה"ב על ידי רופאי ילדים, רופאי משפחה או הרופא בחדר המיון ורובם המכריע אינם מגיעים לטיפול אצל אורתופד. החוקרים השתמשו במתכונת של "לקוח סמוי" והמציאו מקרה של ילד הסובל משבר באמה. בפעם הראשונה הוצג הילד כבעל ביטוח פרטי וכעבור כחודשיים-שלושה פנו שוב והציגו את הילד כבעל ביטוח ציבורי (Medicaid).

מירי רגב ב-2017. לאף רופא ילדים לא היתה בעיה מקצועית לטפל בשבר
עופר וקנין
להמשך הפוסט

המאבק האמיץ של האחיות נגד מבדקי האיכות בבתי החולים

סכסוך העבודה שעליו הכריזו האחיות מעלה לסדר היום את מצג השווא שיוצרות בדיקות האקרדיטציה. הן לא רק צועקות כי המלך הוא עירום, הן גם לא מוכנות לתפור את בגדיו החדשים

בספר "שתיים דובים" של מאיר שלו מתואר בין היתר כיצד התנהל איתן, אחד הגיבורים, מול "איזה תל אביבי מהחדשים" שביקש לקנות זרעים ושתילים, עגבניות, פלפל, חסה וכאלה ושאל אם הם אורגניים. איתן אמר לו שלא הזרעים אורגנים אלא איך שהוא מגדל את הירקות אחר כך. "מה זאת אומרת?", שאל הקונה, "מה אני צריך לעשות?". "זה פשוט מאד", איתן ענה לו, "ירקות רגילים מרססים ביום וירקות אורגניים מרססים בלילות".

אינני יודע לגבי תעשיית הירקות האורגניים, אבל לגבי תעשיית מבדקי האיכות (האקרדיטציה) בבתי החולים - הסתדרות האחיות החליטה שמדובר בבלוף. הן הראשונות מעובדי מערכת הבריאות שלא רק צועקות בבירור שהמלך הוא עירום, אלא גם לא מוכנות לתפור את בגדיו החדשים. בשבוע שעבר הכריזה הסתדרות האחיות על סכסוך עבודה במחאה על "מצג השווא של האקרדיטציה". בכנס החירום טענו האחיות כי האקרדיטציה הטילה על גבן עשרות מטלות, הנחיות ונהלים חדשים, מבלי שהתווסף ולו תקן אחות אחד.

אחיות במחלקת היולדות במרכז רפואי העמק, ב-2010
רמי שלוש
להמשך הפוסט

"אם העולם יכול להיות במלחמה, האין זה אפשרי שיהיה בשלום?"

צפייה בטקס יום הזיכרון של קנדה מספק תוכן רב למחשבה על השווה והשונה בין האופן שבו זוכרים את החללים שם לבין האופן שבו הדבר נעשה במקומותינו

יום הזיכרון בקנדה (Remembrance Day) נועד לכבד את כל מי שנהרג במהלך שירותו הצבאי, כמו גם את מי ששירת ומשרת. הוא נקבע ל-11 בנובמבר, יום סיום מלחמת העולם הראשונה. מדי שנה נוצרים הקנדים בלבם את 66 אלף חללי אותה מלחמה, שהיוו כ-1% מאוכלוסיית המדינה (כמות הדומה באופן פרופורציונלי לזו שידע היישוב היהודי בזמן מלחמת השחרור) ועוד כ-45 אלף חללים ממלחמת העולם השנייה והרוגים נוספים בסכסוכים שונים ברחבי העולם.

צפיתי אשתקד בטקס יום הזיכרון הקנדי בעת ביקור חברים יהודים בטורונטו. הם הפסיקו את ארוחת הבוקר כמה דקות לאחר שהתיישבנו לשולחן ועמדו את שתי דקות הדומייה מול השידור בטלוויזיה. הטקס הממלכתי נערך ברחבת הזיכרון הלאומית בבירה אוטווה ואת מקומו של ראש הממשלה מילא שר ההגנה הארג'יט סג'אן - הקנדי הסיקי הראשון (יליד הודו) בתפקיד זה. "מלח הארץ" של קנדה. בטקס נוכח תמיד גם המושל הכללי, המשמש "על הנייר" ובאופן ייצוגי גם כמפקד העליון של הצבא. הפעם היתה זו ג'ולי פאיט, אשת עסקים לשעבר ואסטרונאוטית לשעבר.

ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ורעייתו סופי ביום הזיכרון הקנדי ב-2015
אי־פי
להמשך הפוסט

איום ביטחוני או איום רעיוני?

המדינה מתרצת את סירובה לאפשר ל-181 פלסטינים להשתתף בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני בנימוקים ביטחוניים. בפועל זה הקיבעון המחשבתי שמנהל את ההחלטות

שלשום (רביעי) נודע כי המדינה מסרבת לאפשר את כניסתם לישראל של כל הפלסטינים המבקשים להשתתף בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף, שייערך בתל אביב בשבוע הבא. גם לפני שנתיים התקיים הטקס ללא נוכחותם של פלסטינים והם קיימו טקס מקביל בבית ג'אלה. כניסתם נמנעה אז מסיבות "ביטחוניות" אך ברור כי אלה היו רק תירוץ לסיבות פוליטיות. החלטוה דומה התקבלה גם בשנה שעברה, אך בג"ץ הפך את החלטת שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, ואישר את כניסתם של 90 פלסטינים.

נכחתי בטקסי הזיכרון ושמעתי שם את דבריה של יסמין איכלאס אישתייה, פלסטינית עיוורת שאביה נרצח ב-2004 כשהיתה בת 16 על ידי מתנחל שברח לברזיל ולפני כשנה הוסגר ונשפט בישראל. "גם כשנעשים דברים נוראיים על ידי ממשלות וצבאות - אנחנו, האנשים, יכולים וחייבים לפעול לשלום", אמרה. דבריה, כמו גם נגינתה בנבל, לא השאירו באולם עין יבשה.

טקס יום הזיכרון המשותף בתל אביב, בשנה שעברה
עופר וקנין
להמשך הפוסט

לרב אבינר יש הרבה קושיות כשמדובר בשריפת כנסיות

אחד הרבנים החשובים בציונות הדתית לא ידע לספק תשובות נחרצות כשנשאל אם יש להצטער על הדליקה בכנסיית נוטרדאם. מעניין שדווקא כשמדובר במידת העובי של גרביונים "צנועים" הוא ידע

פסח - חג הקושיות, ובאתר הבית של המגזר הדתי-לאומי "סרוגים" החליטו שהשאלה המתאימה ביום שאחרי השריפה הגדולה בכנסיית נוטרדאם היא אם יש להצטער על כך. את התשובה הפתלתלה לשאלה, כמו גם לשאלות נלוות, סיפק אחד הרבנים החשובים ביותר בציונות הדתית, שלמה אבינר, העומד בראש ישיבת "עטרת כהנים" בירושלים ומכהן כרב ההתנחלות בית אל.

בין היתר כתב אבינר כי ניתן לומר שהשריפה היא עונש אלוהי נגד הנצרות וציין כי ישנה "מצווה" לשרוף כנסיות בישראל, אך לא כדאי לעשות זאת מפני שהדבר יוביל לבנייתן מחדש. אבינר לא רק מסכים בתשובתו כי אין להביע צער על השריפה בנוטרדאם, כשמקשים עליו שהדבר "עלול להיתפש לא יפה בעיני הגויים", הוא עונה: "ייתכן, אך אין זו סיבה להחניף" ומביא את סיפור שריפת התלמוד הגדולה בפריז בעקבות עימות בין רבנים לחכמי דת נוצריים כגורם אפשרי לשריפה.

השריפה בקתדרלת נוטרדאם, השבוע
Thierry Mallet/אי־פי
להמשך הפוסט

הבריאות הנפשית של גנץ? בואו נדבר על מצבם של המנתחים

שחיקת הרופאים היא לא פחות ממגפה שקטה. מעבר לתשישות, תחושת הניתוק וחוסר הסיפוק (כפול מבמקצועות אחרים) נמצא כי רופאים הסובלים מתסמיני דיכאון גם עושים יותר טעויות רפואיות

תעמולת הבחירות של הליכוד עסקה במערכת הבחירות האחרונה בין היתר במצב בריאותו הנפשית של בני גנץ, כאילו הוא אדם לא יציב שאינו יכול לכהן כראש ממשלה. כמה נמוך, ולא פחות מכך - כמה מכעיס כשמדובר בסוגייה חשובה כל כך: בריאות נפשית במקום העבודה. על בריאותם הנפשית של הרופאים המנתחים במערכת הציבורית למשל, כלל לא מדברים. לא הפוליטיקאים, לא התעמולה, לא התקשורת ואפילו לא בשיח הפנימי של הרופאים.

ביטוי לסוגייה החשובה הזו ניתן למצוא במאמר חריג הפותח את הגיליון האחרון של עיתון "הארגון האמריקאי לאורתופדיית ילדים" (POSNA) ובו הוא מאמץ אמנה לבריאות המלאה של חבריו ומתייחס לסכנה גדולה שמרחפת מעל בריאות הרופאים ולא בגלל חשיפתם לקרינה מייננת בחדרי הניתוח, אלא בגלל שחיקה נפשית. לפי מחקר המוצג במאמר, 44% מחברי הארגון סבורים כי לא ימליצו לילדיהם לבחור בקריירה רפואית. אחד מכל חמישה רופאים אלה דיווח על סימפטומים של דיכאון.

מנתחים בפעולה. שתי הסיבות העיקריות לשחיקה: מטלות בירוקרטיות ושעות ארוכות מדי בעבודה
CIOT / BSIP / AFP
להמשך הפוסט

אזהרה: ההצבעה לזהות מסוכנת לבריאות

בהפיכת מערכת הבריאות לחלק מהשוק טמונות רעות חולות שכבר הודגמו בשר"פ, בתחנות "טיפת חלב" ובשירותי הבריאות לתלמיד. בנוסף, זו מערכת שנלווים אליה היבטים חברתיים ומוסריים

מפלגת זהות, שלפי הסקרים האחרונים של מערכת הבחירות עוברת את אחוז החסימה, שואבת את כוחה מציבור רחב ומגוון כשסיסמת הדגל שלה היא "למה זהות? כדי להיות יהודי חופשי". תוך שהיא עוטה את המסכה הליברטריאנית המתעתעת, מבקשת זהות להפריט בין היתר את מערכת הבריאות ולהפוך אותה לחלק מהשוק החופשי.

מערכת הבריאות בישראל מופעלת כיום לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק פותח בהצהרה לפיה "ביטוח הבריאות הממלכתי יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוויון ועזרה הדדית". כאזרח וכרופא אני גאה לחיות במדינה בה קיים חוק שכזה. אלא שזהות מציעה להפריט את בתי החולים בתהליך של מכרז פתוח, לאפשר לכל מוסד רפואי לעסוק בתיירות מרפא ובניתוחים פרטיים ולהקדיש לכך ממיטותיו ומשעות עבודה של הצוות.

משה פייגלין בסיור בשוק מחנה יהודה בירושלים, החודש. הפרטה תגרום למענה גרוע עבור מי שאינו עשיר
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

גבס זה פאסה: כשלרופא יש פטיש, הכל נראה כמו מסמר

מחקר אמריקאי מצביע על הכפלה במספר הניתוחים לאיחוי שברים בקרב ילדים במקרים שהיו נפתרים בעבר בטיפול שמרני. תופעה זו קיימת גם בתחומי רפואה אחרים. מה עומד מאחוריה?

"חוק המכשיר" (law of the instrument) מתאר התנייה קוגניטיבית המערבת הסתמכות יתר על כלי מוכר גם אם לא לייעודו המקורי. עיקר השימוש בו הוא לביקורת על שימוש בכלים רלוונטיים או בגישות לא תקפות. "תן לילד קטן פטיש והוא יגלה שבכל מה שהוא נתקל צריך לחבוט", היטיב לתאר זאת הפילוסוף האמריקאי אברהם קפלן בספרו "The Conduct of Inquiry".

בז'רגון הרפואי משמש לא פעם חוק המכשיר ללעג על מנתחים אורתופדים המציעים לפתור כל בעיה בניתוח. זאת הואיל וחלק ניכר מבעיות האורתופדיה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים, ניתנות לפתרון בטיפול שמרני. דוגמה טובה לכך ניתנה החודש במחקר שפורסם בכתב העת של "החברה האירופית לאורתופדיית ילדים" (Journal of Children’s Orthopaedics) ולפיו שיעור הניתוחים לטיפול בשברי שוקיים בקרב ילדים בני 5-9 הוכפל במהלך השנים 2000-2012 (מ-23% ל-46%). מדובר במקרים שטופלו באופן מסורתי באמצעות גבס בלבד ולא בשברים פתוחים, מורכבים או כאלה שגרמו לבעיות נוספות.

ניתוח בבית החולים שניידר
ניר קידר
להמשך הפוסט

מימין ומשמאל, מתביישים רק בדיעבד

סרטון המצבות של חללי צה"ל כמו גם הסרטון שבו הוצג מחנה ההשמדה אושוויץ הם חלק מהרמה הנמוכה של מערכת הבחירות הנוכחית. העניין הוא שהמצביעים, כולל אני, כבר רגילים למזבלה הזו

לפני כחודש זעקה הארץ נוכח תשדיר "הליכוד TV" בו הוצג יו"ר מפלגת כחול-לבן, בני גנץ, על רקע צילום מצבות של חללי צה"ל בבית עלמין צבאי. ראש הממשלה (שהוא ראש קמפיין הליכוד) מסר בתגובה לביקורת: "מיד כשדווחתי על טעות העריכה המצערת שנעשתה במטה הליכוד, הנחיתי להסיר את התמונה, לתחקר את האירוע ולנקוט צעדים נגד האחראים לתקלה". מהליכוד נמסר כי האחראים לשידור הושעו עד להודעה חדשה.

ביום רביעי שעבר פורסם סרטון תעמולה בשפה הערבית לפיו מרצ "קוראת לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית לצידה של ישראל". המסר ראוי כשלעצמו, אולם ברקע הוצג מחנה ההשמדה אושוויץ. הסרטון פורסם על ידי מאזן אבו-סיאם, המשובץ במקום ה-17 ברשימת המפלגה לכנסת. ממרצ נמסר כי הסרטון הורד מהאתר באופן מיידי והעבודה עם משרד הפרסום הושעתה. מנהל הקמפיין עופר שטרית אמר: "מדובר בתמונה שלא אושרה ולא עלתה על דעתנו. אנו מנסים לברר מי שתל אותה בסרטון שכלל לא עבר את נוהל האישור של חומרי הקמפיין ולא קיבל את אישורי".

סרטון הליכוד TV
להמשך הפוסט

בחוק הלאום, כמו במגילת אסתר, יש מי שדורש שישתחוו לו

יוזמי חוק הלאום מבקשים לנכס את ישראל לעצמם "365 מעלות" כדברי מאיר אריאל. כלומר הן בזמן והן במרחב. המן נחל כישלון חרוץ מכיוון שכמו בפורים - כך גם היום, אין לדרישתו מקום

מגילת אסתר מספרת בין היתר כיצד ציווה המלך אחשוורוש על כולם להשתחוות בפני המן וכיצד עורר מרדכי היהודי את חמתו של המן כשסירב לעשות כן. אפשר ממש לדמיין את התמונה בה עומד מרדכי מול המן, מסתכל לו ישר בעיניים, לא משתחווה ומרתיח אותו עד כדי כך שהוא יוזם תוכנית להשמדת היהודים.

המן דרש נאמנות אחת ומוחלטת מהמיעוט וכשנענה בסירוב - ביקש לנקוט ביד הקשה ביותר. לצערו, הוא נחל כישלון חרוץ המלמד שאז, כמו היום, אין לכך מקום. לאורך ההיסטוריה לא חסרות דוגמאות לאנשים שדרשו נאמנות מוחלטת ולתוצאות הרות האסון אליהן הובילו. השיח שמתנהל כיום סביב הלגיטימיות של המפלגות הערביות מלמד שברוב חלקי הקשת הפוליטית לא מסוגלים להכיל את האפשרות הלגיטימית שלפלסטינים אזרחי ישראל יש יותר מנאמנות אחת.

מרדכי מסרב להשתחוות בפני המן. ציורו של פול לירוי, 1884
ויקיפדיה
להמשך הפוסט

עוצמה יהודית אמיתית בבתי החולים

באחד מבתי החולים הגדולים ביותר לילדים בארה"ב יש בית תפילה לבני כל הדתות. בישראל, הקמת בתי תפילה למוסלמים לא היה דבר מובן מאליו אך הוא נעשה חרף מחאות מהימין הקיצוני

בני אדם חווים במהלך חייהם תקופות של קושי. פעמים רבות, הוא מתגלה במלוא עוצמתו סביב מחלה, כמו גם בתקופות אבל ושכול. במקרים אלה, מוצאים רבים מבני כל הדתות והתרבויות נחמה בתפילה. במרכז אחד מבתי החולים הגדולים ביותר לילדים בארה"ב - Nationwide Children’s Hospital - יש קאפלה, בית תפילה. המיוחד בו הוא שאינו מוגדר לאף אחת מהדתות: כל האמונות, התרבויות והגילאים ברוכים בבואם, כפי שמצוין במסך הניצב בכניסה אליו.

בימי ראשון ורביעי - מתקיימת במקום תפילה נוצרית, בימי שני - תפילה משותפת בלי קשר לאמונה מסוימת (Inter faith Serviced) ובימי שישי תפילה מוסלמית. על כולן מודיעים בכריזת בית החולים. נשמע מוזר? אולי, אך בהחלט משקף את הרעיון שבית חולים, לפחות להלכה וברוב המקרים גם למעשה - הוא אחד המוסדות היחידים בו כולם באמת שווים. בתי תפילה דומים ניתן למצוא בעוד בתי חולים לילדים ברחבי ארה"ב.

חדר התפילה לכל הדתות בבית החולים Nationwide Children’s Hospital שבאוהיו
ברי דנינו
להמשך הפוסט

את "המפתחות" לבתי הכנסת הריקים של תל אביב מצאתי באוהיו

במרכזים יהודיים בישראל בארה"ב נצפית ירידה במספר המתפללים ובתי כנסת רבים לובשים חג רק פעמים בודדות בשנה. יוזמה בשם "שבת כוונה" היא דוגמה מצוינת כיצד ניתן להפוך כיוון

בספרו "אורח נטה ללון" מתאר ש"י עגנון איך חוזר "האורח", יהודי מארץ ישראל, לביקור בעיירת הולדתו שבוש. בין היתר הוא מתאר את בית המדרש הגדול הניצב שומם בלב העיירה: "ארונות שהיו מלאים ספרים נתעלמו, ולא נשתייר מהם אלא כשישה-שבעה דפים... בית המדרש עמד ריקן. ספק אם היו שם שני מניינים".

האורח משיג את המפתח לבית המדרש ומחדש בו את לימודי הגמרא, אולם בהמשך, חוזר לארץ ישראל כשבילקוטו נשאר המפתח מבלי שהתכוון. הוא מסרב להצעת אשתו לשלוח את המפתח חזרה לשבוש ומנמק זאת בציטוט מחז"ל: "נפל לתוך פי מאמרם זיכרונם לברכה: עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוצה לארץ שיקבעו בארץ ישראל. אמרתי לי, לכשיקבעו עצמם בארץ ישראל - אותו אדם המפתח בידו".

בית הכנסת יחזקאל ברחוב ארנון פינת הכרם בתל אביב
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

פוליטיקת המערוף של יעקב ליצמן

החשד כי סגן שר הבריאות ניסה להתערב בקביעת כשירותה הנפשית של מלכה לייפר מסמל את התופעה בה נבחרי ציבור שוכחים שעליהם לייצג את העם. גם שקד ונתניהו חטאו בכך. בלוג חדש

למרות הטענות העולות לא אחת על ניכור בחברה הישראלית, ירידת קרנה של הערבות ההדדית והניתוק של הפוליטיקאים מהעם, קווי הפעולה של כמה מהם מלמדים שלא אלמן ישראל ואפשר גם אחרת. קחו את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שרת המשפטים איילת שקד ואפילו את ראש הממשלה בנימין נתניהו לדוגמה.  

בשבוע שעבר נודע כי ליצמן נחקר באזהרה ביחידה הארצית לחקירות הונאה בחשד שניסה לנצל את מעמדו כדי להתערב בחוות דעת רפואית עבור מלכה לייפר, מנהלת בית ספר לשעבר הנאשמת ב-74 מקרים של תקיפה מינית ואונס קטינות באוסטרליה. ליצמן, כך על פי החשד, ניסה להשפיע על קביעת כשירותה הנפשית של לפייר ובכך למנוע את הסגרתה. מלשכתו לא הכחישו שניסה לעזור ומסרו בין היתר כי הוא "ימשיך לסייע לכל פנייה שמגיעה ללשכתו, בכפוף לחוק ולנוהל הקיים".

ליצמן. התערב גם בעבר
אמיל סלמן
להמשך הפוסט