ברי דנינו
ברי דנינו
סמל המוסד
ברי דנינו
ברי דנינו

"יש מקומות עבודה שמנפצים בהם תקרות זכוכית. יש כאלה שמראש הסירו אותן. כמה שיותר נועז, כמה שיותר יצירתי, ואז נרד לפרטי פרטים. נבדוק. נפסול הכל ונתחיל מהתחלה. עם תשוקה שאי אפשר להסביר. צריך להרגיש. וככה זה יהיה יום אחרי יום. זאת העבודה. אנחנו לא צריכים לפרוץ גבולות כי אין כאלה. אין תקרות זכוכית כשהמטרה היא חינוך וזה מתחיל בזה שאנחנו רוצים שהאנשים שלנו ידעו שהכל אפשרי. רוצים לקרוא לזה שליחות? ציונות? בואו".

הלוואי שהמודעה הזאת שפורסמה בעיתונים בשבוע שעבר היתה של משרד החינוך ונועדה לגיוס מנהלים לבתי הספר. אך כשמדובר בחינוך - לא הכל אפשרי. תמיד יש תקרות זכוכית, תמיד יש גבולות. מנהלי בתי הספר יכולים רק לחלום שהמורים שלהם לא יצטרכו להתמודד מדי בוקר עם 35 תלמידים ויוכלו ללמד בכיתות מרווחות תמורת שכר הוגן.

הלוואי שהמודעה הזאת שפורסמה בעיתונים בשבוע שעבר היתה של משרד הבריאות ונועדה לגיוס מנהלי בתי חולים. אך כשמדובר בבריאות - לא הכל אפשרי. תמיד יש תקרות זכוכית, תמיד יש גבולות. מנהלי בתי החולים יכולים רק לחלום שהרופאים הבכירים שלהם יתמסרו למערכת הציבורית ושב-15:00 בית החולים שלהם לא יתרוקן ממומחים שהעבירו כרטיס ואצו רצו למרפאתם הפרטית או לעבודתם השנייה בקופות החולים. הם גם יכולים לחלום על תקנים נוספים, להקלה בעומס בחדרי המיון למשל.

המודעה המצוטטת לעיל פורסמה על ידי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. כי בישראל, כשמדובר בביטחון, אין תקרות זכוכית. כמו חימוש מונחה שמכוון באופן כירורגי ליעד או וירוס שמושתל בדיוק מירבי בתוכנה, כך נבחרו בקפידה המלים למודעת הדרושים הזו: "אנחנו לא צריכים לפרוץ גבולות, כי אין כאלה".

הפרסומת של המוסד
הפרסומת של המוסד

המוסד, אחד מסמלי הגאווה הישראלית, אכן לא צריך לפרוץ גבולות. כמו מדינת ישראל - אין לו כאלה. זה 52 שנה שישראל מסרבת להגדיר את גבולותיה. כולם יודעים שגבולה המערבי הוא הים התיכון, אולם מהצד ההפוך, המזרחי, לא ברור לאיש היכן היא נגמרת. בקו הירוק? לאורך נהר הירדן? לאורך גדר ההפרדה? במקום שבו מתחילים שטחי A האסורים לכניסת ישראלים?

אנחנו, הישראלים, הרי אלופים בלפרוץ גבולות. או אם לדייק - להתעלם מהם. מהמטופל שפותח את דלת חדרו של הרופא בזמן שהוא נמצא עם נבדק אחר ואומר "אחי, יש לי רק שאלה", דרך הורים הנכנסים לחדר המנהל (בלי לקבוע פגישה) עם טענות מכאן ועד הודעה חדשה על הטיפול ב"נסיך" שלהם, ועד למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. לו בוודאי שאין תקרת זכוכית, הוא גם מתהדר בכך בריש גלי.

לעתים פריצת הגבולות טומנת בחובה יתרונות. היא אחראית במידה רבה לתושייה ולאלתורי צה"ל בעשוריה הראשונים של המדינה והיוותה מרכיב בניצחונותיו. כיום היא ממשיכה ותורמת במידה מסוימת לחברות סטארט-אפ ולהצלחות ישראלית בתחומי המחקר המדעי. ה"חוצפע" במלעיל, שהתגלגלה אל הסלנג באנגלית, נתפשת כיום בארה"ב כתכונה חיובית, אך רק עד המקום שבו היא הופכת גסה ויהירה. פה בדיוק נכנס עניין הגבול. למדינה מתוקנת יש גבולות, לחוצפה יש גבולות, וגם לארגון ביון צריכים להיות גבולות - ערכיים ומוסריים.

ביני ובינך, בינינו לבינם
בין חושך לאור, בין יבשה לים
בין קודש לחול, בין המתוק למר
בלי גבול, אין גבול לשום דבר

אהוד בנאי, "גבולות"

ברי דנינו

ברי דנינו | |ניתוח פתוח

נולדתי בחיפה ב-1974. למדתי רפואה והתמחתי בתל אביב. עברתי השתלמויות עמיתים במשך כשנה וחצי בטורונטו, קנדה, ובמשך שנה נוספת בקולומבוס, ארה"ב. מתנדב ב"רופאים לזכויות אדם". עדיין חסיד של הרפואה הציבורית.

הבלוג ידון בנושאים הקשורים לרפואה הציבורית, אתיקה וכלכלת רפואה, זהות יהודית וישראלית, הקשר בין ישראל לתפוצות ולפעמים, בלית ברירה, בהיבטים הפוליטיים של כל אלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ