כנגד הוראת המושל, אצביע למשותפת

אינני חותם על כל הנקודות שמופיעות במצע הרשימה המשותפת, אך בחירה פוליטית, כמו בחירות אחרות בחיים, היא שילוב של רגש ושכל. ושניהם מחייבים אותי לאקט של הזדהות ומחאה

ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הרשימה המשותפת בדרך לנשיא ריבלין, בספטמבר
הרשימה המשותפת בדרך לנשיא ריבלין, בספטמברצילום: אמיל סלמן
ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו

בחירות פוליטיות הן כמו בחירות אחרות בחיים. גם בחירות במקום עבודה, מקום מגורים, ואם נודה על האמת גם בחירה במערכות יחסים, מונעות ממינונים שונים של רגש לצד שכל. אז נכון, בכל מחנה פוליטי ניתן למצוא את "השרופים". אלה שהרגש נמצא אצלם במינון גבוה. אבל אצל מרבית האזרחים, הבחירות מהוות סוג של פשרה.

אני הייתי מהשרופים של מרצ. בעשר מערכות בחירות שונות (מאז 1992) הצבעתי לה. בבחירות הקרובות אצביע לראשונה לרשימה המשותפת. קראתי את המצע שלה ואני בהחלט לא חותם על כל הנקודות שמופיעות בו, אבל כמו שכבר כתבתי - בחירות הן פשרה. גם לא כל מצביעי כחול-לבן או כל מצביעי הליכוד שלמים עם כל הנציגים שלהן בכנסת, עם כל האמירות או כל הרעיונות.

עבורי, ההחלטה להצביע לרשימה המשותפת היא אקט של הזדהות כמו גם אקט של מחאה: הזדהות עם האחות מ', שספגה בעיניים דומעות הערות גזעניות ובקשה של משפחה יהודית שלא תטפל בבנה. בעניין זה האחיות לא לבד - נתקלתי לא פעם במטופלים שלא סמכו על בדיקתו של רופא ערבי וביקשו להיבדק על ידי אחר. בקשות מקבילות ממשפחות ערביות - לא התקבלו. הזדהות עם ילד ערבי ששובץ לחדר שבו מאושפז ילד יהודי ומשפחתו של האחרון מבקשת לשנות זאת. הואיל ושמות אנשי הצוות לא תמיד מסגירים את מוצאם, כבר היו מקרים שהבקשה הועלתה בפני אחות ערבית. לא נתקלתי במקרים כאלה מהצד הערבי.

לצד זאת, העבודה בבית החולים לימדה אותי שניתן לקיים שותפות אמיתית עם המיעוט הערבי. שותפות שתתבסס על צדק, שוויון ואחווה. במערכת הבריאות יש מזה שנים מנהל בית חולים ערבי, מנהלי מחלקות ערבים, ולא פעם אני שומע אחים ואחיות משני העמים מחליפים דעות ובדיחות על רופאים שעובדים איתם. הקולגיאליות והעבודה המשותפת יוצרות הזדמנויות, כמו למשל אח חדר ניתוח ממוצא רוסי שמלמד אח ערבי קללות בשפת אמו ומקבל בתמורה "פתגמים" בערבית.

אך ההצבעה לרשימה המשותפת היא גם מחאה על כך שכל המפלגות היהודיות, למעט העבודה-גשר-מרצ, הצהירו מיד שלא ישבו בממשלה עם נציגת הציבור הערבי. כולן מתחרות ביניהן על פטריוטיזם דמיוני או, אם תרצו, דמוני, שבו הנחת הבסיס היא שהערבים אזרחי ישראל פסולים מראש. נדמה שהסטנדרט של המפלגות הללו הוא בדיוק אותו סטנדרט שעומד לנגד עיני המשפחות היהודיות שתיארתי קודם - הוא נקבע ברוח הוראות המושל הצבאי בבית ג'רג'ור, על פי חנוך לוין:

"עובר אדם ברחוב ומעיף מבטים עצבניים לצדדיו ולאחוריו - ייחשד כמחבל ערבי.

עובר אדם ברחוב ומביט קדימה בנחת - ייחשד כמחבל ערבי קר רוח.

עובר אדם ברחוב ומביט השמימה - ייחשד כמחבל ערבי דתי.

עובר אדם ברחוב ומבטו מושפל - ייחשד כמחבל ערבי ביישן.

עובר אדם ברחוב ועיניו עצומות - ייחשד כמחבל ערבי מנומנם.

לא עובר אדם ברחוב - ייחשד כמחבל ערבי חולה.

כל החשודים המנויים לעיל ייעצרו. במקרה של ניסיון הימלטות, תיירה יריית אזהרה באוויר. הגופה תועבר למכון הפתולוגי".

(מתוך "הפטריוט")

הצבעתי לרשימה המשותפת נועדה בין היתר לשמור שהתיאורים של לוין יישארו באולם התיאטרון ולא יהפכו למציאות חיינו. השבוע נודע על עוד ילד, הפעם בן 9, שעיניו בסכנה לאחר שנפגע מירי כדור ספוג של המשטרה בשכונת עיסאוויה שבצפון ירושלים. נקווה שלא איחרנו את הרכבת.

ברי דנינו - צרובה

ברי דנינו | |ניתוח פתוח

נולדתי בחיפה ב-1974. למדתי רפואה והתמחתי בתל אביב. עברתי השתלמויות עמיתים במשך כשנה וחצי בטורונטו, קנדה, ובמשך שנה נוספת בקולומבוס, ארה"ב. מתנדב ב"רופאים לזכויות אדם". עדיין חסיד של הרפואה הציבורית.

הבלוג ידון בנושאים הקשורים לרפואה הציבורית, אתיקה וכלכלת רפואה, זהות יהודית וישראלית, הקשר בין ישראל לתפוצות ולפעמים, בלית ברירה, בהיבטים הפוליטיים של כל אלה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ