בלוגים

יעלה על הדעת / הבלוג של ברי כנורי

כשג'יימס בונד ודוקטור נו נפגשים בסינגפור

טיפולו של טראמפ בנושא פירוק הגרעין של צפון קוריאה איננו שונה מהותית מזה של קודמיו. אך בשל המצג הג'יימס בונדי הגחמני שהוא ערך בסינגפור דווקא אצלו – ולא רק בעניין זה – נשף המסכות של הנאורות הופסק

בתקופת הפוליטיקה הרציונלית של סבלנות אסטרטגית שהתווה אובמה, כמו גם רבים מקודמיו ודומיו, ניסו המדינאים להגיע להסכמים חלקיים ומלאים עם כל מיני "אחרים" לא מערביים ובראש ובראשונה עם המדינה האימתנית, הכל כך לא מערבית, צפון קוריאה.

הם, כידוע, לא הצליחו לספק את הסחורה. סביר להניח כי גם טראמפ לא יספק את הסחורה אבל הוא לפחות יספק אקשן, סיפור מצוין עתיר נפתולים וריגושים. הפוליטיקאים המקצועיים והשפויים של ימי אובמה הסתובבו כטווסים בטרקלינים חנוטים בחליפות מהודרות (טראמפ לעומת זאת, נראה בחליפותיו תמיד כדוד השלעפר שבטעות נקלע למסיבה), מלמלו כל מיני סיסמאות חלולות, הבטיחו ש"ההתקדמות" אוטוטו תבוא, אך במקום זאת הם המשיכו לדשדש ללא סוף במי אפסיים. הם הבטיחו לנו עולם אמיץ וחדש, גלובלי, תקין פוליטית, נטול גרעין בו יימחקו הפערים בין העולם המערבי, הלבן, השבע, לבין כל "השאר" – מוסלמים, קים ג'ונג אונים מסוכנים, אפריקאים רעבים, סורים אומללים וכמובן גם סינים ורוסים הבוחשים בשקט בקדרה ונותנים למערב להוסיף להתבחבש בתוכה.

דונלד טראמפ וקים ג'ונג און בסינגפור
Susan Walsh/אי־פי
להמשך הפוסט

"המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" – מבטיח ולא מקיים

לכאורה היו לסרט "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" כל הסיבות להצליח. יש לו רעיון מקורי - מפגש אפל של נשים סדיסטיות - אווירה ייחודית, אנסמבל שחקניות ושחקנים משובח, צילום יוצא דופן, עריכה זורמת ובימוי מיומן אך התסריט החלש מונע את מימוש הפוטנציאל הזה

הסרט בעל השם המיוחד "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" הוא החמצה המוכיחה באופן כמעט כואב את האמת הפשוטה בלי תסריט טוב אין סרט טוב גם אם הוא יפה, מעוצב ומסוגנן באופן יוצא דופן כפי שקורה באמת בסרט הזה.

לכאורה היו לסרט זה כל הסיבות להצליח. יש לו רעיון מקורי מאוד, אווירה ייחודית, אנסמבל שחקניות ושחקנים חלומי הכולל בין היתר את קרן מור, אניה בוקשטיין, חנה לסלאו וליה קניג; צלום מעולם אחר (יוסי מאירי), עריכה מיומנת וזורמת (גם היא נעשתה בידי מאירי) ובימוי מלוטש (גלעד אמיליו שנקר). כל אלו הפכו את היצירה הזו ממש לבית ספר לקולנוע. ולא סתם קולנוע כי אם קולנוע זר, אחר, שהינו עדיין נדיר בקולנוע הישראלי.

קרן מור בסרט "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" של גלעד אמיליו שנקר
דניאל קמינסקי / סרטי יונייטד קינג
להמשך הפוסט

ירידת מחירי הדירות: פייק ניוז

נכון לעכשיו קיימת אפליה מובנית - עד כדי יצירת שני מעמדות - בנוגע לסיכוי לרכישת דירה, בין אלה שיש להם אפשרות להביא את הסכום הראשוני לאלה שאין להם. יש לכך פתרון, אבל אין מספיק בעלי השפעה שמעוניינים בשינוי

בשוק הדיור שמחה וששון. לראשונה מזה עשור, צועקות הכותרות, "נרשמה ירידה". הירידה היא ירידה זעומה, ממש זניחה של 0.1 אחוז, אבל למי אכפת העיקר שיש כותרת. אולם בואו נניח לרגע כי זוהי "תחילתה של מגמה" והמחירים אכן ייבלמו. יתרה מזאת בואו נפנטז כי מחירי הדיור לא רק ייבלמו כי אם ירדו בעשרה אחוז – איך יועיל בדיוק הדבר לאותם אנשים שאין ברשותם, את הסכום הצנום המסתכם בכמה מאות אלפי שקלים אותו יש "להביא מהבית" ואשר בלעדיו אי אפשר להיכנס לבנק ולקבל משכנתא שתיתן להם את הזכות לרכוש (במחיר מופקע) דירה?

נכון לעכשיו קיימת אפליה מובנית בנוגע לסיכוי לרכישת דירה בין אלה שיש להם לאלה שאין להם הורים או קרובים עשירים היכולים לספק את הסכום "הראשוני" העצום לרכישת דירה משלהם. למעשה נוצרו בארץ כתוצאה מכך שני מעמדות: מעמד בעלי הבתים ומעמד השוכרים. מעמד השוכרים לא רק שאינו יכול לקנות דירה – למעט מתי מעט שועלים פיננסיים שיצברו כנגד כל הסיכויים הון משל עצמם – נגזר עליו להביט, בעיניים כלות, על אנשים ממעמד בעלי הדירות ההולכים ומגדילים את הונם על גבו כתוצאה מהתמלוגים שהם גורפים מהשכרת דירות.

דירות להשכרה ומכירה בתל אביב
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

הסרט "הבן דוד": כשהפחד אוכל את הנשמה

בישובים כפריים מבודדים כל אירוע החורג מגדר הרגיל, מפחיד – הרציונליות והשפיות נעלמות ובמקומן מופיעים חשדנות, ניכור וזרות המולידים גזענות סמויה או גלויה. בכך עוסק סרטו החד של גראד

יש מקרים בהם סרט לא מושלם הינו אפקטיבי, רלבנטי ונוגע לא פחות מיצירת מופת הבנויה לתלפיות. כזהו הסרט "הבן דוד" אותו כתב, ביים וגם משחק בו צחי גראד.

בסרטים מהסוג הזה יש רכיב או כמה רכיבים שהם כה מבריקים ומוצלחים, עד שהם מאפילים על הבעייתיות ונקודות התורפה של היצירה כולה. במקרה של "הבן דוד" הצלחתו הגדולה של הסרט נובעת מבחירת מיקום העלילה בישוב כפרי מבודד כלשהו; והתיאור המדויק של הרגשות אותם חשים תושבים במקומות כאלו כאשר מתרחש אירוע חריג.

מתוך הסרט "הבן דוד" של צחי גראד
שחף הבר / סרטי יונייטד קינג
להמשך הפוסט

האסטרטגיה התימהונית של נתניהו

במקום להקסים את שומעיו, ראש הממשלה מתנהג ב"הרצאותיו" מצד אחד כילד ההולנדי ששם אצבע בחומה למניעת השיטפון, ומצד שני כמוכיח בשער שהינו שוב "הראשון לזהות" סכנות שאחרים לא רואים

רבים סוברים כי נתניהו הוא אשף תקשורת שאין שני לו בישראל. אודה ואתוודה שאינני מסכים איתם. בהופעותיו יש משהו קר, שאיננו מעורר הזדהות במקרה הטוב, ומעורר רתיעה במקרה הרע. אולם בכל נושא אחר פרט לנושא האיראני התנהלותו אולי מעוררת לפעמים רתיעה, אך היא מובנת. בנושא האיראני התנהגותו התקשורתית לא רק שאיננה מובנת היא פשוט תימהונית.

היות וההתחמשות הגרעינית של איראן, כמו גם של מדינות אחרות, הינה בעיה כלל עולמית - האסטרטגיה התקשורתית של נתניהו למצב את עצמו מצד אחד כילד ההולנדי ששם אצבע בחומה למניעת השיטפון ומצד שני כמוכיח בשער שהינו שוב "הראשון לזהות" סכנות שאחרים לא רואים ובמקביל גם כסוג של מנהיג מעצמה המטיל חיתתו על האזור ומאיים לטפל בנושא בעצמו אם החבר'ה הטובים לא יבואו לעזור לו הינה חסרת כל תבונה.

נתניהו מציג במסיבת עיתונאים מיוחדת את המסמכים המודיעיניים של איראן
עופר וקנין
להמשך הפוסט

מי יהיה ראש הממשלה הבא? על טוטו בחירות והשחקן השקוף

פעם אחר פעם הסקרים שוגים בזיהוי ואבחון המציאות הפוליטית כהווייתה אך הם כן מייצרים מציאות פוליטית – התוצאות המתקבלות מהם הופכות אותם לשחקנים שקופים הפועלים ומשפיעים על המערכת הפוליטית בעוצמה רבה

כל שחקן שחמט מכיר את התרחיש בו המצב על הלוח שקול אך אין הוא מזהה צעד שעשוי להביא להכרעת היריב. מנגד כל צעד שגוי שהוא יעשה, ולו המזערי ביותר,  עלול להביא למיטוט מידי ומוחלט של עמדתו. במצבים אלו מבצע השחקן לפעמים מהלכי סרק והטעיה מתוך תקווה שיריבו ישגה ויפרשם שלא כהלכה וינקוט מצדו מהלכים שיהרסו את הפוזיציה שלו ויביאו להפסדו.

לעניות דעתי במערכת הפוליטית קיים כרגע מצב דומה – השחקנים בכל המפלגות הן בקואליציה והן באופוזיציה נמצאים כבר בעיצומה של מערכת בחירות סמויה; אך היות ומאזן הכוחות לא ברור, הם מבצעים מהלכי סרק מתוך תקווה שהיריבים – הן מתוך מחנותיהם הם והן מתוך מחנות הצד שמנגד – ימעדו ואז הם ימהרו לנסות ולגרוף את מרב המנדטים עבור מפלגתם.

פתקי הצבעה בבחירות 2015
מנחם כהנא / אי-אף-פי
להמשך הפוסט

פייסבוק – המפעל האוטופי לחיסול הבדידות קרס מזמן

חברי הקונגרס שאלו בחקירה את צוקרברג שאלות רבות, אולם שאלה מרכזית אחת הוא לא נשאל: איך קרה שפייסבוק כל כך הצליחה? מה גרם לאנשים כה רבים למסור מרצונם החופשי מידע כה רב על עצמם תוך ידיעה שזה עלול להזיק להם?

חנוט בחליפה במקום טי שירט נאלץ ראש ה"תאגיד" הדיגיטלי הענק לספק הסברים על המתרחש בממלכתו המסוגרת – זה היה קשה לו. הפעם לא היה מדובר באלגוריתם, אלא בבני אדם. חלקם לא מבינים מה זה פייסבוק, לא בטוח שהוא מבין מה זה בני אדם.

האיש נראה בחקירה כחייזר שזה עתה נחת בכדור הארץ. הוא הגיע חמוש בדפים ובהם תשובות שהכינו לו המגשרים בין עולמו לעולמנו לשאלות שאולי יישאל על ידי חברי הוועדה. לשאלה אחת הם כנראה לא הכינו אותו והוא גם לא התבקש לענות עליה: איך קרה, בעצם, שפייסבוק כל כך הצליחה? מה גרם לאנשים כה רבים למסור מרצונם החופשי מידע כה רב על עצמם – להפקיד בידיה את הנצחת האירועים החשובים והמעניינים בחייהם, לכתוב בתוכה הגיגים אינטימיים וכן לנהל בה חלק גדול מהחיים החברתיים שלהם? וכל זה התרחש תוך ידיעה ברורה כי המידע נאגר ואם ייעשה בו שימוש מעוות הוא עלול לגרום להם נזק.

מארק צוקרברג בעדות בקונגרס, ביום רביעי
CHIP SOMODEVILLA/אי־אף־פ
להמשך הפוסט

לאן נעלמו יאיר לפיד ואבי גבאי?

חייבים לברר את זה כי לא שומעים אותם. הם בחרו שלא לדבר כי הם מאמינים כנראה שכך ראשות הממשלה תיפול לידיהם. ככה לא כובשים שלטון

המדינה כמרקחה. הכול ידוע, הכול גלוי, והכול מדווח אך תעלומה אחת טרם נפתרה – להיכן נעלמו גבאי ולפיד? האם הם יצאו עם המשפחות לטיולי ספארי בפסח, באחת ממדינות אפריקה "הבטוחות" וטרם חזרו משם? האם אריה, חלילה, טרף אותם או שמא הם, חס ושלום, נחטפו בידי ליסטים? חייבים לברר את זה כי לא באמת שומעים אותם.

נזכיר שוב – בפעם המי יודע כמה – ככה לא לוקחים שלטון. הן גבאי והן לפיד בחרו בטקטיקת השתיקה. הם מאמינים כנראה שהשלטון ייפול לידיהם כפרי רוטט מבשלות. לפיד מתבשם בינתיים מהסקרים; וגבאי עדיין בהלם מכך שהוא זכה בראשות השלד הבורסאי הנקרא המחנה הציוני. מתקפה ממוקדת ויומיומית על הבוקה ומבולקה השוררת בניהול המדינה היא לא בד.נ.א. שלהם – הם פשוט לא בנויים לכך. לא בטוח שהם יודעים למה הם כן בנויים. כרגע המטרה שלהם היא כיבוש השלטון. אחר כך אלוהים גדול.

אבי גבאי, יאיר לפיד
תומר אפלבאום, אמיל סלמן
להמשך הפוסט

ליל הסדר והמזוכיזם היהודי

איך אפשר להסביר את הטקס המוזר בו יושבות חמולות יהודיות – שעות על גבי שעות, בישיבה צפופה סביב שולחן אחד וקוראים טקסט חרטומי ארמי? זהו מזוכיזם יהודי בשיאו

כנראה שהיו אלו ההצלפות האכזריות של הקלגסים המצרים על גבם של היהודים והיהודיות שהיו עבדים ושפחות בארץ מצרים שעיצבו את האופי המזוכיסטי של החג הזה, כמו גם את אופי הטקסט העומד במרכזו – ההגדה.

איך אפשר להסביר את הטקס המוזר בו יושבות חמולות מבני עמנו – במשך שעות על גבי שעות, בישיבה צפופה סביב שולחן אחד – ובתוך אותן חמולות מסתתרים גם אנשים ונשים אשר בימים כתיקונם יעברו בזינוק אינדיאני לצד האחר של הרחוב אם במקרה ייתקלו זה בזה בשל האלרגיה והתיעוב ההדדי שהם חשים האחד למשנהו.

בני משפחה קוראים את הגדת הפסח בליל הסדר
מארק ניימן / לע"מ
להמשך הפוסט

בכחנליית הכור מאחורינו - אפשר להפיק לקחים

לאחר שוך הסערה התקשורתית שהתחוללה עקב התרת הפרסום על השמדת הכור הסורי בידי ישראל, כדאי וצריך לשאול: מי צריך את זה? ואם כבר הוחלט לפרסם, מדוע באופן כה בלתי מבוקר?

סיפור הפירסום המחודש של השמדת הכור הסורי בתקשורת דורש בירור. ראשית נזכיר כי כולם ידעו על הפעולה הזו כבר לפני שנים רבות. דלוף דלף לו הסיפור כבר מזמן. אולם הידיעה פורסמה בצנעה תוך שמירה על עמימות ואי נטילת אחריות ברורה של ישראל על ביצוע המעשה. והנה ביום רביעי האחרון הוסר האיסור על פרסום האירוע. בעקבות זאת הסכר נפרץ: מבול של כתבות ושידורים ובהם התראיינו כל הפוליטיקאים והאוגדונרים המהוללים שנטלו חלק במבצע והעלו שרעפים מהימים הרי הגורל ההם. כטווסים שסוף סוף יכולים להתהדר בנוצותיהם הם אצו רצו לספר לנו – בני התמותה הרגילים –  מה באמת קרה וכמובן מה היה חלקם בסיפור העלילה.

ועתה לאחר שוך הסערה צריך לשאול מי היה צריך את זה? ואם כבר הוחלט לפרסם מדוע באופן כה בלתי מבוקר? מדובר, אם צריך להזכיר, בנושא שהוא באמת בנפשנו. כצפוי, התברר שלקודקודים שלנו יש אמנם יכולות אדירות ועבודת הצוות בזמן אמת הייתה, כנראה, דווקא מעולה. אך חלק גדול מאותם בכירים הינם חסרי ריסון ואיפוק; ופרגון הינו בכלל מושג שאיננו מוכר להם. צרות עין לעומת זאת, בהחלט כן. נכון, למרות שאותם בכירים אבדו ממש כל רסן אי אפשר להרוס לגמרי מיתוס של סיפור כה מדהים – הוא חזק מבוניו האנושיים. אך אפשר לשרוט ולכער אותו וכן לספק לנו שיעור פסיכולוגי מאלף על חולשות ויצרים בלתי נשלטים של הבכירים הישראליים.

המבנה שהופצץ בסוריה על ידי צה"ל ב-2007
צה"ל / אי-פי
להמשך הפוסט

הסיבות האפורות שבגללן נתניהו שורד

בתוך הרחש בחש הפוליטי שוב בונה התקשורת לנתניהו את דימוי הקוסם – רב מג שבתחבולותיו גובר הן על שותפיו והן על יריביו; ובמקביל מהפנט ומכשף את הציבור. אולם נתניהו לא שורד בגלל השפנים שהוא מוציא כל שני וחמישי מהכובע כי אם בגלל סיבות אחרות לגמרי

בסערה הפוליטית "המפתיעה" שמתחוללת בשבועות האחרונים שוב החלה התקשורת בתהליך המיסטיפיקציה לכוחו של נתניהו. הן מוקיריו והן מתנגדיו רואים בו קוסם פוליטי שמצליח ללהטט ולהתל בשותפיו כמו גם ביריביו פעם אחר פעם מחדש. במקביל הוא מתואר כחלילן מהמלין המוביל את העכברים הסומים בצלילי חלילו אל האבדון.

עיתונאים ופרשנים רבים מוסיפים איש איש בתורו את הזרד שלו למדורת ההערצה, גם אם הם מתנגדים נמרצות לשלטונו ומייחלים ללכתו. רק העובדות האפורות המאפשרות את המשך שלטונו עומדות להן מיותמות ומוזנחות בכל הפרשנויות הללו. אין פלא; הן אינן "סיפור" טוב. יתרה מזאת, הן מייאשות מאוד, אין בהן גיבורים טובים או רעים, הן לא טריות כלל ועיקר - אלא מלוות אותנו שנים רבות. הן מסוג הדברים שאומרים עליהם "נו, טוב, מכירים, בוא נעבור הלאה". אי אפשר להמשיך לרקוד סביב מדורת ההבלים – ללא מציאת פתרון ממשי עבור הבעיות המהותיות הללו שינוי ממשי לא יגיע. הציבור, בניגוד לתקשורת, יש לומר, איננו מדחיק אותם. הוא ער להם ומכיר אותם טוב מאוד.

ראש הממשלה נתניהו. לא קוסם והציבור איננו מוקסם
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

"הכרישים" - דה וויס אוף מסחרה

הם יושבים על כורסאותיהם והנערים באים ומשחקים לפניהם. הראש היהודי, אתם יודעים, ממציא לנו פטנטים – חלקם הזויים, חלקם שגרתיים וחלקם מקוריים – והם, נעבעך, צריכים כסף, הרבה כסף. האם לנו, הצופים כדאי לצפות ב"כרישים"

ניחוח עז של פרובינציאליות והתבטלות בפני ה"כסף הגדול" אופף את התוכנית החדשה, "הכרישים", שעלתה לשידור לפני כמה שבועות. "הכרישים" כך מסתבר הם אנשי עסקים ש"עשו את זה" בגדול – על שניים מהם ישראל הייתה קטנה ומשום כך הם העתיקו את מקום מושבם לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וכן, הם מצליחים גם שם. ועתה כל החבורה רוצה בנדיבותה כי רבה להעניק מחוכמתה וכספה לנו בני האנוש הרגילים יושבים בציון. הם מרשימים – מחשבים חישובים מתוחכמים ועסקיים; פה ושם פולטים איזו מילה באנגלית ולא שוכחים לספר לנו שהם מאד מאד טובים במה שהם עושים. אמריקה, ורסנו, אמריקה.

הם יושבים בנינוחות, בדרך כלל, על כסאותיהם והנערים באים ומשחקים לפניהם. הראש היהודי, אתם יודעים, ממציא לנו פטנטים – חלקם הזויים, חלקם צפויים ושגרתיים ומיעוטם מקוריים ומבריקים – והם, נעבעך, צריכים כסף, הרבה כסף. רועדים, כעלה נידף, הם ניצבים בפני הגבירים עם פרזנטציות עליהם עמלו חודשים ואנשי העסקים כאורקל מדלפי פולטים משפטים לפעמים סתומים או חלולים ולפעמים באמת חכמים ומחכימים.

"הכרישים"
אתר מאקו/ערוץ 12
להמשך הפוסט

האם התוכנית "יצאת צדיק" צדיקה? יצאנו לבדוק, סאנשיין

"יצאת צדיק" על צדיקיה, רשעיה וכמובן המנחה שלה כבר הפכו להיות כוכבי לכת קבועים ביקום הטלוויזיוני. אבל האם התוכנית עצמה היא צדיקה או מרושעת?

לפני כמה חודשים אירע בתוכנית "יצאת צדיק" אירוע מוזר – טכנאי סירב לקבל את הפרס היות שלדעתו אין לתת הוקרה חריגה על ביצוע עבודה כהלכתה. הכט היה המום; כיצד מסרב אדם להצעה שאין לסרב לה? ולמעשה, הוא מסרב לקבל עליו את חוקי המשחק. לאחר המבוכה הראשונית הכט התעשת ושיבח את יושרו ותומתו של אותו בעל מקצוע ומיהר להכיל אותו ואת התנהגותו הנדירה.

אולם למרות דבריו הנכוחים של הטכנאי, הכט צדיקיו ורשעיו כבר הפכו להיות כוכבי לכת קבועים ביקום הטלוויזיוני ועל כן הגיע הזמן לשאול את השאלה שטרם נשאלה והיא אם התוכנית "יצאת צדיק" יוצאת בעצמה צדיקה – או אז נעניק לה כמובן תעודת הוקרה – או שמה מדובר במניפולציה טלוויזיונית זולה. ואולי היא תוכנית מועילה וגם תכנית גסה וחלולה.

חיים הכט ב"יצאת צדיק"
מאקו TV / קשת 12
להמשך הפוסט

אני וסיוון מהווייז כבר לא

לאורך השנים בהם אני חי תחת קורת מכונית אחת עם סיוון מהווייז, לא רק שקסמה הדיגיטלי פג לו, אלא שאט אט התפתחה ביני לבינה אווירה לא בריאה של תחרות בלתי פוסקת וטינה. אז למה אני סובל מהווייז?

בהתחלה, זה היה לגמרי אחרת. ביני לבין הווייז התקיים סיפור אהבה לוהט. ראיתי בו את המושיע של חיי. כמו ז'ילבר בקו שהתאהב במוסקבה במדריכת התיירים הרוסייה שלו, נטלי, נכבשתי אני לחלוטין בקסמה של מדריכת הדרך שלי בווייז "סיוון". יש לה אמנם קול מתכתי ודכאוני משהו אך קיבלתי זאת בהבנה. אף אחד, הרי, לא מושלם. הלכתי שבי אחריה נשמעתי לה באופן עיוור; ופעם אחת ויחידה, שכבר דיווחתי עליה, נסעתי בגללה, ביום פוליטי לוהט במיוחד, דרך כביש 443. דבר שלא היה מתרחש לעולם בלעדיה – סיוון, מי היה מאמין, עוד עלולה הייתה להביא למותי.

במשך הזמן החלתי לראות בה חברה המפיגה את בדידותי בנסיעותיי. הפעלתי אותה גם באזורים שאני מכיר אותם ככף ידי. סתם כי כבר התרגלתי לקולה.

מסלול נסיעה באפליקציית ווייז
ניר אליאס / רויטרס
להמשך הפוסט

שקט, יורים: כולם מיישרים קו

מל"ט איראני חודר לשטח ישראל. מטוס ישראלי מיורט על ידי הנ"מ הסורי. "הקונספציה" בנוגע לבנות ברית חדשות שקמו לישראל קרסה. ואיך מטפלות בכך התקשורת והאופוזיציה? מיישרות קו עם הממשלה

בשבת האחרונה הצליחו הסורים להפיל מטוס. והאירנים לראשונה נקטו בפעולה ישירה כנגד ישראל. משהו בבועת הנורמליות – הלא נורמלית – שמנסים לקיים כאן נסדק. יחד עם הנורמליות קרסה גם "הקונספציה" החדשה שיש לנו בני ברית חדשים אשר יחליפו את הישנים. הביקורים המרובים של נתניהו אצל פוטין החלו ליצור את הרושם כי הלה הוא חבר אמת שלנו. ראש הממשלה של הודו שהלך יחף עם נתניהו בחוף אולגה משבח במילים חמות את ערפאת; ואפילו טראמפ הנשיא, שעל פי הקלישאה הרווחת, הינו הנשיא האוהד הנלהב ביותר של ממשלת ישראל ייתכן ומשנה כיוון. לא צריך להיות מדינאי מבריק על מנת להבין כי "בני הברית" החדשים לא רק שהם פועלים למען האינטרסים של ארצותיהם בלבד אלא שגם הסנטימנט ההיסטורי מופנה לעבר השותפים האסטרטגיים שלהם משכבר הימים. או, במילים אחרות הסדר הישן חי ובועט; ואשליית השווא לה התמכרה הממשלה, כנראה התנפצה.

ועכשיו נשאלת השאלה מה עושה האופוזיציה במצב העניינים המטריד הזה? ובכן, היא עושה בדיוק את מה שהיא לא אמורה לעשות  והוא ליישר קו עם הממשלה – שקט יורים. האופוזיציה יכולה לגבות את הממשלה בנוגע לטיפול הנקודתי בפרשה. אך האם אין מקום לבקר את הממשלה על כך שהגענו בכלל למצב הזה? הרי אין עדיין מלחמה כוללת; והסוסים טרם ברחו מהאורוות – אפשר לנסות ולמנוע את המשך ההידרדרות.

בני הזוג נתניהו עם פוטין בקונצרט בתיאטרון הבולשווי
Mikhail Klimentyev/אי־פי /
להמשך הפוסט

לא לפיד ולא גבאי: דרושה מפלגת מרכז חדשה

לנוכח ההתנהלות הכאוטית של הממשלה הנוכחית לא קשה להבין את האנשים שיצביעו למועמד בעל הסיכוי הרב ביותר להפלתה, הלא הוא יאיר לפיד. אחרים אולי יעדיפו להצביע לאבי גבאי. יש רק בעיה אחת והיא ששניהם לא מתאימים לתפקיד. אין ברירה – יש להקים מפלגת מרכז חדשה

בבחירות הקרובות רבים יצביעו כפי הנראה עבור יאיר לפיד מתוך הנחה שזו בחירה ברע במיעוטו. ובאמת לאור מצבו בסקרים ולאור התנהלותו הכושלת של אבי גבאי זו בחירה שהינה, לכאורה, הגיונית.

אולם אין ברירה אלא לשאול את השאלה האם יאיר לפיד הוא באמת האיש המתאים לכהן בתפקיד ראש הממשלה. אמנם, די ברור שזוהי שאלה תיאורטית וכי בנימין נתניהו או – אף סביר מכך – אחד מיורשיו האפשריים בליכוד ירכיב בנקל ממשלה חדשה. אולם גם אם זה המצב יש צורך בכל זאת לנסות ולהציב מועמד שיהפוך את הקערה על פיה או לפחות יכין תשתית לבואו של מנהיג כריזמטי ומנוסה בעתיד.

אבי גבאי, יאיר לפיד
תומר אפלבאום, אמיל סלמן
להמשך הפוסט

בין המחאה החברתית ב-2011 לחולשת האופוזיציה היום

הסיבות לחולשה הבלתי נתפסת של האופוזיציה נטחנות עד דוק בעיתונות, ובצדק. אולם יש פרה קדושה אחת הממשיכה לשוטט באחו הפוליטי באין מפריע. היא קבלה מעמד של קדושה במחאה החברתית. יש לגרש אותה מהר ככל האפשר – היא מסוכנת

המחאה שקראה ל"צדק חברתי" בקיץ 2011, ושבשיאה התאגדו מאות אלפי אנשים בכיכרות וקיוו כי הישועה תגיע והם יזכו לדיור במחירים סבירים ולשיפור משמעותי במצבם הכלכלי חלפה ונתפסת כיום כפאטה מורגנה.

כשש וחצי שנים אחרי אותה מחאה מחירי הדירות הרקיעו לשחקים שאיש באותם ימים לא דמיין, ולו בחלומותיו הגרועים ביותר, שהם יטפסו לשם. כל ביקור בסופר מרקט מלמד כי המזון יקר לפחות כמו אז. והטייקונים? ובכן אלה שכיכבו אז על הבמה הכלכלית אכן, ברובם, גזו – וזהו ההישג החשוב היחיד שהמחאה תרמה למימושו – אך, אל דאגה, אחרים הגיעו במקומם. משיח כצפוי לא בא, משיח גם לא מתקשר.

צעדת המליון 2011
ניר כפרי
להמשך הפוסט

האמריקאים רצו פופאי - וקיבלו את דונלד טראמפ

שנה אחרי בחירת הנשיא המשונה והצבעוני ביותר בתולדות ארצות הברית עדיין מנמקים את בחירת טראמפ בעיקר בתמיכת "אמריקה השנייה" המקופחת והשמרנית. זה אולי הסבר נכון אך לא הסבר מספיק. האמריקאים רצו גם פופאי שיביא להם כבוד וגאוווה כמו גם צבע ועניין – העיקר שלא יהיה אפור

עכשיו, לאחר שחלפה שנה וההלם הראשוני מהבחירה בדונלד טראמפ התפוגג יש מקום לחזור ולהעלות את השאלה: איך קרה שאדם כזה שגח מעולם הריאליטי עבר את כל המסננים של הדמוקרטיה המתקיימת במעצמה החזקה בעולם, גבר על מועמדת שכאילו נלקחה "מוכנה מן המדף" לתפקיד ונבחר לנשיא.

הפרשנים שוב ושוב מזכירים את תמיכתם המסיבית של אותם גברים ונשים לבנים מ"חגורת החלודה" באמריקה שאיבדו את פרנסתם, את האוונגליסטים מ"חגורת התנ"ך" שהיו מצביעים כנראה גם לבובת סמרטוטים אם היא הייתה עומדת בראש המפלגה הרפובליקנית ושאר קבוצות "אחרות" אשר זכו לרומנטיזציה ותיאורים אין קץ בתקשורת שכן הם "סיפור טוב". ההסברים הללו כנראה נכונים אך אינם מספיקים – צריך היה לקרות עוד משהו על מנת להביא אדם כטראמפ לכס הנשיאות. 

דונלד טראמפ בחדר הסגלגל
אנדרו הרניק / אי-פי
להמשך הפוסט

במקום לסתום לתלמידים את הפה - הפכו את בית הספר

הכיסופים למנזרי שתקנים של תלמידים ממושמעים אינם ראויים. משמעת מוגזמת מעודדת קונפורמיות ומונעת יצירתיות. במקום זאת צריך לעשות מהפיכה שתביא לכך שהלימודים בבתי הספר יהיו יותר מעניינים ורלבנטיים

לפעמים תלמידים פשוט צריכים לסתום את הפה קבע אמיר ברנע  בעקבות הרצאת אורח אותה העביר בכיתת הלימוד בו לומדת בתו ויצא ממנה "צרוד ומותש". תוחזר המשמעת לבתי הספר. תיכף ומיד! דורשת עדינה סיון המתקשה להשיג משמעת בכיתות הלימוד שלה. קל להזדהות עם האמירות הללו ולהבין לליבם של אנשים המנסים להקנות השכלה לתלמידים ונתקלים בקשיים מרגיזים  ואף משפילים תוך עמידתם מול ציבור תלמידים רועש ומנוכר. ובכל זאת בעקבות קריאת המאמרים הללו שאלתי את עצמי האם באמת הכותבים המשכילים הללו – שכוונותיהם וודאי טובות – אינם מוצאים את הקשר בין חוסר הרלבנטיות של התכנים הנלמדים בבתי הספר לבין ההמולה, התסיסה ואווירת המרדנות שיש כיום ברבות מכיתות הלימוד בבתי ספר בישראל?

אין הדבר אומר שאין תלמידים חסרי גבולות שיש לרסן אותם. אין הדבר אומר שאין לשמור על היררכיה, סמכות וכבוד למורה ולאפשר לו למד ללא הפרעות בלתי פוסקות. וכמובן שאין להסיק מהדברים הנאמרים כאן כי על התלמידים אין שום אחריות לרעש בכיתות. ברור שיש להם; כמו גם להורים המתחמקים פעמים רבות מנטילת אחריות על חינוך ילדיהם ואף, בעזות מצח, מטילים רפש במורים חסרי האונים – התערבות ההורים בנעשה בבתי הספר היא פשוט עניין בלתי נסבל.

תלמידים בבית ספר בארץ
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

מוטב מאוחר מלעולם לא: היצירות הקולנועיות המוחמצות של 2017

בשנה האחרונה עלו למסכים סרטים רבים טובים, שכמה מהם לא קיבלו את תשומת הלב הראויה מהמבקרים. אלה הם הסרטים שייתכן שהחמצתם, וחבל

2017 היתה שנה טובה לקולנוע העולמי בכלל, ולקולנוע הישראלי בפרט. רבים מהסרטים המצוינים שנעשו בחו"ל ובארץ זכו לקבל מהמבקרים את ההערכה הראויה להם; ולפיכך כדאי מאד לצפות בהם. עם סרטים מומלצים אלה נמנה גם "מעבר להרים ולגבעות" הנפלא שקיבל את תואר "סרט השנה" מפורום המבקרים הישראלי, ולתואר זה הוא בהחלט ראוי. גם הסרטים "טוני ארדמן" (הגרמני), "פטרסון" (האמריקאי) ו"הסוכן" (האיראני) ושלל סרטים נוספים ראויים לשבחים שהורעפו עליהם.

לצד בחירות מוצלחות אלו ישנן גם החטאות צורמות. סרטים שלא חסרים בהם פגמים, אך אין כל הצדקה להתעלמות מהם. החטאה בולטת במיוחד היא זו של הסרט "גלגל ענק", עליו כבר הרחבתי כאן. סרט נוסף שהתקבל בקרירות על ידי מבקרי קולנוע הוא "אהבה יוונית" - שרבים מהמבקרים סברו כי עליו "אפשר לוותר". אני מניח שמבקרים שהגיבו בצורה כזו לסרט נרתעו מהחיבור היומרני בין האפי ששואף לדבר על החברה היוונית לבין המינורי, שעוסק ביחסים בין זוגות לא צפויים. החיבורים הללו אכן חורקים לעתים, אבל בפעמים אחרות הם דווקא מוסיפים לכוחו של הסרט. מה שבטוח הוא שמגרעות אלה לא מספיקות כדי לוותר על הצפייה בו.

מתוך "אהבה יוונית"
להמשך הפוסט

הפרשנים פושטים את עור הדוב שטרם ניצוד

אין ספק שמחזה האימים הפוליטי מפתה לטוות מתווים למהפך שלטוני. אך הרצון לשינוי מעוור פעם אחר פעם את עיני הפרשנים הפוליטיים מלהביט במציאות נכוחה

שוב מזדחלת לה אופטימיות סמויה, בנוגע לסיכויי הדחת מחנה הימין מהשלטון. כנראה בגלל סקרים חדשים פרשנים פוליטיים בכירים שוב מסבירים לנו, כמו אז לפני בחירות 2015 שכן, יש סיכוי, ואו-טו-טו גדודי האופוזיציה יתלכדו להם יחדיו ויכריעו את הקואליציה ההולכת ונחלשת.

טרם יום הכיפורים של העיתונות הפוליטית – שכנראה כבר קצת נשכח – הלוא הוא יום הבחירות בשנת 2015, המליכו פרשנים פוליטיים רבים את צמד הפוליטיקאים הרצוג ולבני למלכות ועמידה בראשות מדינת ישראל. שניהם כידוע נמוגים ומתפיידים כיום מהסצנה הפוליטית. ה–באז החם העכשווי – אותו העלו רביב דרוקר ועוד קודם לכן יעקב ברדוגו – הוא לדבר על חיבור בין לפיד, כחלון ואשכנזי שיקימו את מפלגת הימין הרך החדשה ובא לציון גואל.

נתניהו וחברי ליכוד משיקים את קמפיין המפלגה לקראת בחירות 2015
דודו בכר
להמשך הפוסט

קווים לדמותו של ה"מנהל-טווס-ארץ-ישראלי-מצוי"

זן המנהל המוכר לכולנו מקנן ומתרבה בחברות ציבוריות ופרטיות כאחד ובתוך זה גם תחום הניהול הפוליטי של המדינה. מעלליו יכולים לגרום, כפי שראינו ב"טבע" נזקים קולוסליים. לפיכך שומה עלינו להכיר את הטבע של המנהלים האלה במלוא חוסר תפארתו

אוקיינוס של מילים נשפך על הסיבות לטביעת "טבע". בראש ובראשונה אחראי לכך זן מנהלים המופיע בכתיבה המדעית המקצועית כ"מנהלוס-טווסיקוס". אך כשם שלכל מין בטבע יש גם שם מסחרי קליט כך גם במקרה שלנו ולפיכך נקרא לו ה"מנהל-טווס-הארץ-ישראלי-המצוי". זן מנהלים זה שלט ללא עוררין במשך שנים ארוכות בחברת התרופות הענקית הקרויה "טבע". עם זאת, חשוב לציין כי הוא איננו ייחודי רק להם – הוא מקנן ומתרבה בכל מקום ציבורי ופרטי כאחד ובתוך זה גם בתחום הניהול הפוליטי והצבאי  של המדינה. מעלליהם של אותם מנהלים שנחשפו עתה לעין כל בצורה המבישה ביותר יכולים לקרות – ולמעשה כבר קרו – בשטחי מחייה אחרים שלהם ולגרום גם שם נזקים קולוסאליים לא פחות ואולי במיוחד אם זה בתחום המדיני אפילו יותר ממה שהתרחש כאן.

לפיכך שומה עלינו להכיר את הטבע של הטווס מנהל הארץ ישראלי המצוי במלוא חוסר תפארתו:

מימין: יצחק פטרבורג, אייל דשא, ארז ויגודמן וסיגורדור אולפסון
צילום: אייל טאוג, ראובן קפוצ'ינסקי, הדר כהן , יובל טבול, טבע
להמשך הפוסט

"גלגל ענק" של וודי אלן: קלאסיקה אפלה ונהדרת

"גלגל ענק" הוא סרט מרגש, בעל תובנות פסיכולוגיות עמוקות ומכאיבות מאוד. וודי אלן מגלה יושרה חריגה כשהוא עוסק בסבל הנגרם לאישה מבוגרת, שקשה שלא לראות בה את בת דמותה הקולנועית של מיה פארו, הננטשת לטובת בת חורגת צעירה ויפה

ראשית עלי להודות כי אני משוחד. אני מכור לסרטיו של היהודי הניו יורקי קטן הקומה והממושקף בעל ההומור הנפלא והחכם. יחד עם זאת אני נאלץ להודות כי חלק גדול מסרטיו בשנים האחרונות מכילים ניצוצות בלבד ולא מבריקים כמו הסרטים מהעשורים האחרונים של המאה הקודמת, אך זה עדיין תענוג לצפות בהם. 

למרבה המזל, אחת לתקופה יורה המאסטרו, למרות גילו המתקדם, טיל קולנועי המוכיח שכוחו עדיין במותניו. השניים הבולטים ביותר לדעתי בתקופה האחרונה הם "יסמין הכחולה" ו"מה שעובד". כל פעם שמתרחש אירוע כזה מדובר ביצירה שונה לחלוטין מקודמתה. כל פעם נבדק כיוון תמטי וקולנועי חדש.

מתוך "גלגל ענק" של וודי אלן. תובנות פסיכולוגיות עמוקות ומכאיבות
Jessica Miglio / Gravier Productions, Inc
להמשך הפוסט

אברהם אבינו והביטקוין

מה זה לעזאזל ביטקוין והאם כדאי להשקיע בו? קראו על ההתלבטויות של אברהם אבינו בסוגיה הזו

בואו נאמר לרגע שבמכון וייצמן הצליחו בעזרת טכנולוגיית שיבוט מיוחדת להקים את אברהם אבינו לתחייה. על מנת להקל עליו את ייסורי ההסתגלות בנו לו חדר הנראה כאוהל ובעזרת בלשנים דוברי עברית קדומה הסבירו לו על התהליך שהוא עבר. מסתבר שאברהם הוא איש אנטליגנטי להפליא. הוא אמנם חש צער כי לא שבטו גם את אשתו שרה ועוד יותר מכך את פילגשו הגר אשר, מתברר כי הוסיף להיות אתה בקשר טוב למרות גירושה מביתו, אך הוא התגבר; ולפיכך ביקש לצאת מהאוהל המשוחזר בו הרגיש מנותק מן החיים המודרניים.

המדענים וכל הממונים האחרים דנו בכובד ראש המתבקש בבקשה והחליטו להיעתר. הם שכרו לו דירה קטנה בשכונה שקטה בתל אביב, סידרו לו משרה כאסיסטנט בחוג למקרא, פתחו לו חשבון בנק וציידו אותו בכרטיס אשראי לשם רכישת מוצרים למחיה ובילויים. מובן כי בנוסף לכך קיבל אברהם סמארטפון חדיש והוזמן ליצור קשר בכל פעם שהוא נתקל בבעיה יוצאת דופן המקשה עליו לנהל חיים תקינים.

מטבעות ביטקוין
ריק באומר / אי-פי
להמשך הפוסט

נכון לעכשיו – רק פתק לבן

לאור המתרחש בכנסת חייבים לשבור את הכלים. במקרה הטוב, האופוזיציה נכשלת במניעת הרס הדמוקרטיה בישראל, ובמקרה הרע נראה שזה פשוט לא מעניין אותה. נחוצה רעידת אדמה שתעיר אותה, ופתק לבן בקלפי הוא האמצעי הטוב ביותר להשגת מטרה זו

אסור להרים דגל לבן. דווקא בשל האירועים המבישים שמתרחשים בימים האחרונים בכנסת צריך - אם לא יחול שינוי דרמטי  בהנהגות של המפלגות במחנה המרכז שמאל - להטיל לתיבת הקלפי פתק לבן.

לאור המתרחש בכנסת חייבים לשבור את הכלים. האופוזיציה כושלת בהדיפת מהלכים הסוללים את הדרך להרס הדמוקרטיה בישראל, ונראה שהנושא לא באמת מעניין אותה. כך למשל התייצבו להצבעה בקריאה ראשונה על החוק להחלשת כוחה של המשטרה רק 37 חברי כנסת. ככה לא בונים חומה ובטח שלא מחליפים שלטון.

מצביע בבחירות ב-2015
ניר קידר
להמשך הפוסט

הלקח האקטואלי מנחיתת סאדאת בישראל – לתת סיכוי לבלתי מתקבל על הדעת

נחיתתו פורצת הדרך של אנואר סאדאת ב-1977 בישראל, מוכיחה כי הזדמנויות שנראות דמיוניות עשויות להתממש. אך על מנת לנצלן יש להעיז ולנטוש הנחות יסוד מיושנות לפתרון הסכסוך שכשלו-הן מימין והן משמאל

בואו נזכיר נשכחות: איש לא האמין טרם נחיתת סאדאת בישראל לפני 40 שנה שיהיה שלום עם מצרים. הרעיון נתפס כה הזוי עד שביום הביקור הוחלט להציב צלפים על גג נמל התעופה בן-גוריון מחשש של גיחת אנשי קומנדו מצריים מהמטוס שייצאו ממנו למבצע התאבדות צבאי בו תחוסל ההנהגה הישראלית (במקום שיבוא הנשיא). אך הנשיא הופיע, נופף בידו וירד גם ירד בגרם המדרגות לקרקע מדינת ישראל. הגיע לירושלים, נאם בכנסת והשלום – חם או קר למי אכפת – מוסיף להתקיים עד היום.

האנשים שפקפקו לא היו אנשים חסרי בינה או תימהוניים. נהפוך הוא, הם היו אנשים רציניים ומפוכחים. מי שהיו קצת תימהוניים, קצת הוזים היו דווקא אלו שהאמינו כי נשיא מדינת האויב החזקה והמשמעותית ביותר באותם ימים יבוא לפתע ויציע שלום. אולם זה בדיוק מה שקרה, וקשה מאוד היה לזהות שהמציאות ודרכי ההתנהלות שהיו נחוצים עד אז צריכים להשתנות, ובבת אחת.

סאדאת לצד שמעון פרס וגולדה מאיר בנובמבר 1977
אי-פי
להמשך הפוסט

האינתיפאדה השלישית, אחרי הבחירות הבאות

סתיו 1987 היה יפה ממש כמו הסתווים שהיו לפניו. שום סימן לא היה שמשהו יוצא דופן עומד להתרחש. אך בדצמבר 1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה; ושום דבר לא נראה אחרי כן כפי שנראה קודם לכן. איש לא שיער כי לאחר הבחירות שהתרחשו ב-2019 תחל האינתיפאדה השלישית

11 לספטמבר 2019. בקניון ערים בכפר סבא נחת טיל ששוגר מקלקיליה. עשרות הרוגים ופצועים נמצאו מוטלים במקום על יד החנויות שנהרסו לגמרי. כוחות הביטחון הגיעו לזירת האירוע ואמבולנסים החלו לפנות את הנפגעים לבתי החולים בסביבה. הטלוויזיה עברה כמובן למתכונת של "גל פתוח" והעבירה מהמקום דיווחים וצילומי זוועה.

כחצי שעה בלבד לאחר מכן שוגר טיל נוסף מהעיר טול-כרם ונחת במרכז הישוב בת חפר הצמוד לה. במקביל התקבלה ידיעה שסמוך למחלף באקה בכביש 6 נורה צרור יריות לעבר מכונית שהייתה בדרכה לקיבוץ להבות חביבה הנמצא באזור. ישראל בהלם.

עימותים בין חיילים ופלסטינים במחנה הפליטים נוסייראת, 1987
סוון נקסטראנד / אי-אף-פי
להמשך הפוסט

ערוץ 2 - הקסם פג

תכני הריאליטי היוו עבור ערוץ 2 מה שהיוותה תרופת הקופקסון לחברת "טבע" – תרנגולת המטילה ביצי זהב. אך הקסם פג. אי אפשר להתפלש יותר בביצת הריאליטי. כדאי לראשי "קשת" ו"רשת" לנסות ולהבין שבניגוד להיפופוטם מרמת גן הם לא יכולים לחזור אחורה אלא להסתגל לסביבה התקשורתית החדשה

בדומה לטייקונים הגדולים של הכלכלה הישראלית  גם את ראשי ערוץ 2 עניין קודם כל דבר אחד – לעשות כסף. הרבה כסף, המון כסף. בניגוד למה שהתרחש אצל חלק גדול מהטייקונים שנעלמו מחיינו כאן אין לכאורה קריסה. אך למעשה הערוץ נפח את נשמתו.

צפייה בשידורים של התאומים הסיאמיים, "קשת" ו"רשת" שהופרדו אחרי שנים כה רבות מלמדת כי עקרונית הם הולכים להציע עוד מאותו דבר. כמו אותו היפופוטם שצעד לו ללא משים מחוץ לגדרות הספארי אין הם מבינים שהם צועדים אל עולם שבו חוקי המשחק שונים לחלוטין.

האח הגדול
רונן אקרמן
להמשך הפוסט

השפתון של סבטלובה - תמרור אזהרה למחנה הציוני

השפתון הוורוד של סבטלובה צריך לשמש לא רק כאזהרה לחברת הכנסת הטרייה, אלא להוות גם אזהרה חמורה למחנה הציוני, להתחיל ולברר מה מתרחש בתוכו. מיהם נבחריו ומה בדיוק הם מייצגים?

בשל שפתון ורוד אחד שנמרח על שמשת רכב עלו לכותרות שמותיהן של שתי חברות כנסת: קסניה סבטלובה ולאה פדידה. אני מודה בצער שאילולא המקרה הזה, גם אם חיי היו תלויים מנגד, לא הייתי מצליח להיזכר מיהן, או לאיזה מפלגה הן משתייכות. אני מעז להניח כי רבים מתושבי מדינת ישראל לא היו מסוגלים לנחש גם הם מיהן אותן חברות כנסת.

אולם עתה, בעזרת התקשורת, הן זכו לפרסום והכרה – לא, לא בשל מציאת פתרון מבריק לסכסוך עם הפלסטינים או בשל העברת חוק שיפתור את בעיית הצפיפות הבלתי נסבלת בבתי החולים, אלא בשל סימון טריטוריה והבהרה שהתרחשה מתחת למעמקי האדמה – בחניון הכנסת – למי כאן יש יותר פז"ם וכבוד. הרי, לא ייתכן שכל עובדת חדשה, אשר רק עתה התקבלה לגילדה הנכבדה תאיים על כבודה של עובדת ותיקה שכבר תרמה הרבה יותר ממנה לחברה.

קסניה סבטלובה והכתובת בשפתון
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

הציבור הישראלי נפרד מיו"ש מזמן - אבל אנחנו עוד שם

אבי גבאי צודק שהוא תר אחר פתרון אחר גם אם הוא נראה במבט ראשון מוזר. אולם עליו ללוות אותו בהובלת מהלך ברור, ללא ערפול ועמימות, הקובע סוף סוף גבול מזרחי הסמוך פחות או יותר לתוואי גדר ההפרדה

פעם שטחי יהודה ושומרון היו, לכאורה, באמת חלק ממדינת ישראל. בעיתונים התפרסמו באותם ימים מודעות שהציעו לאנשים לעבור לגור שם בכדי לקבל "איכות חיים". בכבישי השטחים נעו משאיות מישראל שהעלו על הקרקע בתים טרומיים וחומרי בניין לבניית מבני קבע. תושבי הארץ יצאו לטייל ברחבי "הגדה המערבית" לעשות קניות רוויות אקזוטיקה בשווקים של חברון, שכם וג'נין. לחלק גדול מאזרחי ישראל היה, בגלל הטיולים הללו, קשר רגשי למקום כפי שיש להם היום לרמת הגולן. הייתה מן אשליה כזו שהפלסטינים יקבלו את שלטוננו באהבה או לפחות בהשלמה. אז, כזכור, קראו לזה כיבוש נאור.

"עידן הנאורות" הזה תם זה מכבר. למעשה עברו כבר לא פחות מ-30 שנה מאז ההתנתקות הרגשית מהאזור. היום כף רגלם של מרבית תושבי לישראל  לא דורכת במעמקי יהודה ושומרון. למעט מתי מעט רוב האנשים לא יהיו מסוגלים לענות גם אם יעונו על ידי חוקרים אכזריים מארבע משטרות חשאיות שונות היכן נמצאים רחלים, ברוכין, יצהר ועשרות מקומות נוספים כי פשוט אין להם מושג איפה הם.

אבי גבאי מבקר חקלאים בצפון הארץ
גיל אליהו
להמשך הפוסט