"גלגל ענק" של וודי אלן: קלאסיקה אפלה ונהדרת - יעלה על הדעת - הבלוג של ברי כנורי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גלגל ענק" של וודי אלן: קלאסיקה אפלה ונהדרת

"גלגל ענק" הוא סרט מרגש, בעל תובנות פסיכולוגיות עמוקות ומכאיבות מאוד. וודי אלן מגלה יושרה חריגה כשהוא עוסק בסבל הנגרם לאישה מבוגרת, שקשה שלא לראות בה את בת דמותה הקולנועית של מיה פארו, הננטשת לטובת בת חורגת צעירה ויפה

תגובות
מתוך "גלגל ענק" של וודי אלן. תובנות פסיכולוגיות עמוקות ומכאיבות
Jessica Miglio / Gravier Productions, Inc

ראשית עלי להודות כי אני משוחד. אני מכור לסרטיו של היהודי הניו יורקי קטן הקומה והממושקף בעל ההומור הנפלא והחכם. יחד עם זאת אני נאלץ להודות כי חלק גדול מסרטיו בשנים האחרונות מכילים ניצוצות בלבד ולא מבריקים כמו הסרטים מהעשורים האחרונים של המאה הקודמת, אך זה עדיין תענוג לצפות בהם. 

למרבה המזל, אחת לתקופה יורה המאסטרו, למרות גילו המתקדם, טיל קולנועי המוכיח שכוחו עדיין במותניו. השניים הבולטים ביותר לדעתי בתקופה האחרונה הם "יסמין הכחולה" ו"מה שעובד". כל פעם שמתרחש אירוע כזה מדובר ביצירה שונה לחלוטין מקודמתה. כל פעם נבדק כיוון תמטי וקולנועי חדש.

"גלגל ענק" הוא בדיוק מסוג הסרטים הללו – מרגש, בעל תובנות פסיכולוגיות עמוקות ומכאיבות מאוד. הסרט דן ביושרה חריגה בסבל הנגרם לאישה מבוגרת, שקשה שלא לראות בה את בת דמותה הקולנועית של מיה פארו. כידוע נפרד אלן ממיה פארו ועבר לחיות עם בתה המאומצת, בת ה-22. פארו הנטושה והפגועה העלתה טענות שונות – שמעולם לא הוכחו – באשר להתנהגות נלוזה של אלן כלפי בתם הקטנה. בעיני אלן נתפס הדבר כמסע נקמה.  

לדמות המרכזית בסרט, מלצרית בשם ג'יני (קייט וינסלט), יש בת חורגת ואף היא נוקמת. כאבה ופעולותיה של ג'יני בסרט מקבלות על ידי אלן בסרט ביטוי חד, מייאש, אך גם מאד אמפתי ואנושי. כמו בסיפור שלגיה, גם בסרט הזה בוחנת ג'יני, האם, את דמותה ורואה שם אישה כמשה, קמלה, שהגיל אוכל ומכלה אותה ללא רחמים. מנגד ניצבת הדמות של "הבת החורגת" - צעירה בשיא יופייה, שעלומיה פורצים מכל פריים בו היא מופיעה ואשר תמימותה, טוב ליבה רק מוסיפים חומץ על ליבה הדואב של האם.

אלן המסתתר כאן הפעם תחת דמותו של מציל צעיר, שרמנטי ולא יהודי, מיקי (ג'אסטין טימברלייק), נקרע בין ההרגל, רגשות האשמה המושכים אותו להמשיך את הקשר עם האם, לבין המשיכה המינית, הריגוש וההשתוקקות לנעוריה של הבת המצודדת והיפהפיה. כמצופה, הוא בוחר בצעירה.

קייט וינסלט מתוך הסרט
Jessica Miglio / Gravier Productions, Inc

דמותו של מיקי מעט אנמית. יש להודות כי בסרטי אלן אין בדרך כלל פיתוח מעניין של דמויות גברים, פרט למקרים בהם הוא מגלם את עצמו, והסרט הזה לא יוצא דופן בעניין זה. אין בכך בכדי לפגום באופן מהותי בתסריט ובסרט עצמו, שכן הוא איננו הדמות החשובה או המעניינת בסיפור העלילה.

עיצוב דמותה של ג'יני כמלצרית דהויה, מובסת, נרקיסיסטית חסרת חוט שדרה מוסרי הוא לא פחות ממופתי. גילומה בידי וינסלט אף הוא מעורר הערכה, שכן היא מופיעה שם כאישה שפגעי הזמן והשנים ניכרים בה היטב. אם נבחן סרטים מוקדמים יותר של אלן, ניתן לראות כי היא משחקת כאן למעשה בת דמות מבוגרת של אותה צעירה שחיפשה מפלט מהחיים השגרתיים ב"שושנת קהיר הסגולה" וגולמה באופן יפהפה, כמה אירוני, בידי מיה פארו עצמה.

אולי הדבר קשור לגילו המתקדם של הבמאי בן ה-82 או לתלאות העוברות עליו, אך דמות זו היא כנראה הנוגה בדמויותיו. אולי בשל כך אין הוא משתמש, ולו במקצת, בתרופת ההומור הקסומה שהוא יודע לרקוח בכישרון כה רב. זה אולי הדבר המכאיב ביותר בסרט הנוגע ללב הזה.

סטיב שריפה, טוני סיריקו וג'יימס בלושי
Jessica Miglio / Gravier Productions, Inc

דמות הגונבת לעיתים קרובות את ההצגה בסרט – ונותנת ניצוץ שובבות למרות הטירוף שבה לסרט – היא דמותו של הילד שיש לג'יני מנישואים קודמים. הילד המקסים ריצ'י (ג'ק גור), ג'ינגי פירומן המזכיר את בן דמותו המוקדם מ"ימי הרדיו" – שניהם מייצגים את אלן גם כן – הוא ילד שאיש לא מבין אותו כהלכה הנוהג מדי פעם להבעיר שריפות במקומות מוזרים שהסמלי שבהם הוא הקליניקה של הפסיכיאטרית שלו. הבעירות האלה נותנות ביטוי לכאוטיות ולתשוקות הרסניות המאפיינות לא רק את הילד, אלא את הדמויות כולן.

מיקום העלילה ביריד בקוני איילנד – המעוצב באופן בו הוא זכור לאלן משנות ילדותו אליהם הוא עורג וחוזר ברבים מסרטיו – נותן קונטרסט מעניין ומעשיר לאופן בו סיפור חייהם העצוב של הדמויות נשטף בזרם החיים של המבקרים העליזים אך גם האדישים והזרים בלונה פארק.

בנוסף לסיפור העלילה, הסרט מלווה בעבודה קולנועית מעולה, ובראשה הצילום. ויטוריו סטורארו ממשיך בדומה לנעשה ב"קפה סוסייטי", ובסרטים קודמים של במאים אחרים (קופולה, ברטולוצ'י ועוד), לתת ביטוי לעולם הפנימי של הדמויות ורגשותיהם על ידי צביעת המסך בצבעים עזים ובוטים במיוחד הנותנים תחושה מלאכותית ולעתים מטרידה לצפייה. שימוש מרשים במיוחד בצבע נעשה בהארת פניה של גיבורת הסרט באחד מרגעי השיא של הסרט. סטורארו משתמש באור בהיר ומסנוור החושף ומדגיש את הטירוף של הדמות.

סרט זה, כרבים מסרטיו אחרים של אלן, ראוי להיכנס להיכל התהילה של הקלאסיקות הקולנועיות אשר ניתן לראותן וליהנות מהן שוב ושוב. לנוכח הביקורות הגרועות שהסרט קיבל, מומלץ לרוץ אל הקולנוע ולצפות בו בטרם יירד מהמסכים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#