הסרט "הבן דוד": כשהפחד אוכל את הנשמה - יעלה על הדעת - הבלוג של ברי כנורי - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "הבן דוד": כשהפחד אוכל את הנשמה

בישובים כפריים מבודדים כל אירוע החורג מגדר הרגיל, מפחיד – הרציונליות והשפיות נעלמות ובמקומן מופיעים חשדנות, ניכור וזרות המולידים גזענות סמויה או גלויה. בכך עוסק סרטו החד של גראד

תגובות
מתוך הסרט "הבן דוד" של צחי גראד
שחף הבר / סרטי יונייטד קינג

יש מקרים בהם סרט לא מושלם הינו אפקטיבי, רלבנטי ונוגע לא פחות מיצירת מופת הבנויה לתלפיות. כזהו הסרט "הבן דוד" אותו כתב, ביים וגם משחק בו צחי גראד.

בסרטים מהסוג הזה יש רכיב או כמה רכיבים שהם כה מבריקים ומוצלחים, עד שהם מאפילים על הבעייתיות ונקודות התורפה של היצירה כולה. במקרה של "הבן דוד" הצלחתו הגדולה של הסרט נובעת מבחירת מיקום העלילה בישוב כפרי מבודד כלשהו; והתיאור המדויק של הרגשות אותם חשים תושבים במקומות כאלו כאשר מתרחש אירוע חריג.

זר שמעולם לא גר בישוב כפרי ייתכן ולא יבין לגמרי את הפחד של היהודים החיים באותם ישובים כפריים מבודדים ומרוחקים שחלקם סמוכים ממש לקו הירוק. בישובים הללו יש שני מצבי קיום שונים לחלוטין: שעות היום ושעות הלילה – המגורים בישוב בשעות האור הינם ממכרים, מקסימים. הירוק והמרחבים הפתוחים שכל כך חסרים לעכברי העיר ממלאים את הנשמה ומציפים את החושים.

עם רדת הליל הכל משתנה. בישוב כפרי בשעות הלילה הפחד גואה. הבית ננעל כמבצר – זוהי שעת האזעקות, הפרוז'קטורים סביב הגדרות, הכלבים, הסיורים, המוקדים והשומרים. כל אלה אינם מוסיפים כמובן מרגוע לנפש שהוקסמה כל כך מהמקום במשך היום. זוהי שעת חוסר המנוח, נדודי השינה והחרדות מפריצות וגניבת רכוש ואף פגיעות בנפש.

צחי גראד (נפתלי) ועלא דקה (פאהד) מתוך הסרט
שחף הבר / סרטי יונייטד קינג

הרציונליות והשפיות נעלמות במקומם מופיעים הפחד, החשדנות, הניכור והזרות המולידים גזענות סמויה או גלויה; ובכך בדיוק עוסק סרטו החד של גראד. בחוכמה, נבחר לעמוד במרכז הסיפור איש בעל משפחה, נפתלי (צחי גראד), שאיננו בורגני, איננו חקלאי אלא אמן, הזר קצת למקום, ואשר רואה את עצמו כליברל ואף משתתף במיזם לקידום הדו קיום בין ערבים ליהודים. כבר בסצנת הפתיחה המופלאה בה נוסע נפתלי באישון בוקר,טרם זריחה, להביא את הפועל "שלו", פאהד (בגילומו של עלא דקה), "שהומלץ על ידי הגנן", לשפץ את הבית. בהמשך יתברר כי זהו האח של הפועל שהומלץ אך למי איכפת, העיקר שהוא יודע - מה שגם יתברר כלא לגמרי מדוייק - לשפץ.

כך הצופה מוכנס יחד עם נפתלי, באחת, לאווירה המדכאת, המפחידה והקלסטרופובית שמשקף הסרט כאשר אין ספור גברים ערבים, רעבים לפרנסה, צובאים כגוש פנים זר ומאיים על הרכב וטוענים שהם הפועל אותו הוא מחפש. במהלך הסרט כולו הצופה נתקל לאחר מכן באין ספור מקרים, ההולכים ומסלימים, המתארים בדיוק מצמרר עד כדי אי נעימות קשה, את תחושת הפרנויה, הזרות והבידול וגם העליונות שחשים יהודים במקומות בהם הם נתקלים בערבים על בסיס יום יומי.

העלילה כאן איננה מתמקדת בגניבת רכוש כי אם בנושא רגיש וקשה עוד יותר והוא החשש מהיטפלות של הפועל הערבי פאהד לאחת מבנות המקום היהודיות. מהר מאד מתגבשת רוח רעה בישוב הממהרת להטיל את האשם על פאהד ההופך ל"חשוד המיידי" והם מעוניינים לבוא אתו חשבון על כך. נפתלי עצמו מנסה להיות שונה משאר הדמויות בסרט והתסריט מנווט היטב לתיאור סיטואציות המראות שמצד אחד הוא מנסה להילחם בחשד הגזעני המופרך אך מצד שני גם הוא סובל מגזענות סמויה מוסווית אשר בדרכים רבות הוא מנסה להילחם בה.

נקודה מעניינת נוספת בסרט היא בנייתו של "האדון" היהודי כאיש לא עשיר בכלל וליתר דיוק די "שלעפר". הבית הינו בית מושכר, מתפורר ומוזנח שלמעשה לא באמת ניתן לשפץ אותו באופן יסודי; וייתכן שהדבר הוצג באופן הזה גם כסמל לאחיזה היהודית השברירית במקום. תיאורו של נפתלי כמעסיק, בוס וכאילו בעל בית מלמד על המצב הגרוטסקי בו "האדונים" היהודים – שאינם כידוע דור שלישי לבני אצולה בריטים –הינם בעצם אנשים בני המעמד הבינוני בסטנדרטים של העולם הראשון אך נתפסים כעשירים ביחס לערבים בסרט המייצגים את העולם השלישי.

עלא דקה בסרט "הבן דוד"
שחף הבר / סרטי יונייטד קינג

ההצלחה בבניית הדמויות האחרות בסרט איננה ברמה אחידה. הבעיה העיקרית היא בעיצוב הלא באמת משכנע של פאהד. גראד, כאן כתסריטאי, מטיל יותר מדי תכונות ויומרות, לעיתים סותרות, על כתפיה של הדמות המצטיירת לפיכך כמטושטשת ובלתי ברורה. למרות זאת הדבר איננו פוגם מאד בתפקודו בסצנות השונות כזר ערבי ביישוב יהודי. 

המימוש הטוב ביותר למצב הזה מתקבל בתיאור המקרה בו פאהד נשאר לישון, בלילה, בביתו של נפתלי ואשתו. השינה הזו מפחידה את בני הזוג מאד והבעיות הנובעות מהרתיעה בשל זרותו של פאהד ומצד השני הרצון שלהם להתנהג כאנשים נאורים ולא גזענים הינן משכנעות, משעשעות – באופן מקברי כמובן – ומביאות לידי שיא את תיאור חוסר היכולת ליצור קשר אותנטי בין ערבים ליהודים. קטע זה מהווה בשל כך את אחת הסיבות העיקריות לחשיבותו של הסרט.

גראד נמנע לחלוטין מלעסוק באופן ישיר בהיבטים הפוליטיים של הסכסוך ומתמקד אך ורק בהשלכות שלהם על מערכות היחסים שבין יהודים וערבים המייצרות גזענות, פחד וניכור. ייתכן שדווקא בשל ניטור האלמנטים הפוליטיים המעבים את התפיסה הפטליסטית של הסכסוך הוא החליט על בניית סוף מיוחד ובלתי צפוי (אשר מן הסתם לא יפורט כאן) המשאיר את הצופים לאחר סיום הסרט ישובים על כסאותיהם, מהורהרים, באשר לסיכוי לחיים משותפים סבירים בעתיד הנראה לעין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#