המחנה הציוני מתפורר והגנרל השותק - יעלה על הדעת - הבלוג של ברי כנורי - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחנה הציוני מתפורר והגנרל השותק

אם וכאשר יתפרק ה"מחנה הציוני" קיים סיכוי כי לראשונה ישורטט כהלכה הפיצול הרעיוני בין שתי מפלגות שונות הפועלות במחנה הציוני ומטשטשות וממסמסות כיום את עמדותיהן. יש סיכוי שהדבר יביא למפץ מבורך באופוזיציה כולה שיוציא אותה מהמלכוד בו היא נתונה

תגובות
הצמד הרצוג ולבני בבחירות 2015
מוטי מילרוד

דווקא לקראת "הפגרה" המדהימה באורכה שלוקחים לעצמם חברי הכנסת בימי הקיץ החמים נדמה שסוף סוף יש סימנים ראשונים לתחילתה של רעידת אדמה באופוזיציה. המחנה הציוני מתפורר ;ולאור מצבה הקטסטרופלי של האופוזיציה – אם אפשר בכלל לקרוא כך לצבר המפלגות חסר רוח הלחימה  – ייתכן שאלה בהחלט חדשות טובות. הרי נמוך יותר, כידוע, כבר אי אפשר לרדת.

התפוררות המחנה הציוני אם באמת תתחולל עשויה להביא לראשונה אחרי עשרות שנים להפרדה המתבקשת בין שתי מפלגות שונות לגמרי הפועלות בתוכו ואשר בגלל מאבקיהם הסמויים והגלויים הורסים אותה מבפנים ויוצרים טשטוש ומסמוס מוחלט של מסריה.

המפלגה הראשונה היא מפלגה בעלת תפיסה סוציאליסטית קלאסית – האוהבת גם לכנות זאת כתפיסה "חברתית" – הדוגלת במעורבות ממשלתית גבוהה והצרת צעדיו של השוק הפרטי (הנקרא בקרב החובבים שלו "חופשי") – ובראשה עומדת, עדיין, שלי יחימוביץ. שני שחקנים בולטים נוספים באותו מחנה הינם עמיר פרץ הוותיק וסתיו שפיר שהגיעה על משק כנפי מחאת 2011 והצליחה לפרוט אותה בהצלחה לפרוטות פוליטיות לא מעטות.

מבחינה מדינית ביטחונית מפלגה סוציאליסטית זו מאמינה, עדיין, למרות הכול, במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית אשר בסופו תהיה נסיגה כזאת או אחרת בהסכמה.

עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר
אוליבייה פיטוסי, מוטי מילרוד

המפלגה השנייה היא מפלגת מרכז ליברלית קלאסית המאמינה בשוק חופשי והתערבות נמוכה של המדינה. מבחינה מדינית מפלגה זו אינה מאמינה בסיכוי לקידום הסכם שלום כולל עם הרשות הפלסטינית אלא גורסת שיש לסגת לקו המכיל את גושי ההתיישבות העיקריים (עקרונית מדובר על "גדר ההפרדה") ושם לקבוע גבול באופן חד צדדי גבול תוך ניסיון ללוות זאת, אם ניתן, בהסכמים חלקיים עם הרשות הפלסטינית. יצחק הרצוג (ולפניו אהוד ברק) הוביל את הקו הזה ולעניות דעתי אין פלא שנטישתו הביאה לתחילת קריסת המבנה המפלגתי החולה הזה.

מפלגה ליברלית זו קצת בגלל השורשים ההיסטוריים סוציאליסטיים של תנועת "העבודה", קצת בשל חוזקם של המנהיגים הסוציאליסטים בתוך המפלגה וקצת סתם בשל בלבול הסתירה כל העת את עמדותיה ואת רצונה ליצור מפלגה הפונה אל הזרם הבורגני, המרכזי, חילוני הרואה ותופס את עצמו כפרגמטי ומתון. זהו קהל המצביעים שהצביע בהמוניו – בחירות אחר בחירות לאורך עשרות שנים – למפלגת העבודה. ציבור זה הרגיש נבגד מכך שהזרם השמאלי שלט בעמדותיה והזרם המרכזי הכפיף ראשו בפניה וכך קרה שחלק גדול מאותם מצביעים זלג תחילה ל"קדימה" ואחר כך ל"יש עתיד".

אם וכאשר יתפרק ה"מחנה הציוני" קיים סיכוי כי לראשונה ישורטט כהלכה הפיצול הרעיוני; והמפלגות החדשות שיקומו יתחילו לעבוד על בניית מצע ברור אותו יציעו ביושר וללא הסוואה לציבור הבוחרים. הפלג השמאלי של מפלגת העבודה יצטרך ליצור מפלגה שתציג את העמדות הסוציאליסטיות והמדיניות שלה או לחילופין – ושם העניין מסתמן  כאפשרי וכמובן עדיף – להתאחד עם מרץ המהווה תאום סיאמי בעמדותיה לעמדותיהם.

אהוד ברק, יצחק הרצוג
עופר וקנין, תומר אפלבאום

המפלגה שתלך לכיוון המרכזי תצטרך להתחרות ב"יש עתיד" המציגה באופן מדויק את הרעיונות שלה אך בראשה ניצב אדם שפשוט איננו מתאים להובלת מדינה ואשר מפלגתו קמה והצליחה אך ורק בגלל השיתוק שהביא לריקבון רעיוני במפלגת העבודה. כמובן שיש לקוות כי בסופו של דבר בכירי "יש עתיד" יתעשתו ויצטרפו עם או בלי מנהיגם – נעיר בהקשר זה במאמר מוסגר כי לפיד האב ז"ל פרק את מפלגתו  כאשר אריק שרון הופיע עם "קדימה" – אל מפלגת המרכז הליברלית החדשה. בכך לא תם תפקידה. על מפלגה זו לנסות ולפזול לקהלי מצביעים של עצמאים שקופחו על ידי מפלגת העבודה  אשר יש להודות ביושר כי "כולנו", "הבית היהודי" ובמידה פחותה "הליכוד" עוזרות להם הרבה יותר. עליה לפנות באופן ממוקד ונמרץ גם לציבור המצביעים המתון מדינית אך שמוחו נשטף בכך שכל מדיניות אחרת פרט לזו הנוכחית המציעה את המשך הסטטוס קוו רעה עבורו ולנסות ולשנות את דעתו.

אלה לא משימות קלות; ואין הן נותנות מענה לבעיית הבעיות והיא העדרו של מנהיג סוחף ובולט בעל כישרון רטורי ויכולת ביצועית להובלת תהליך כזה. ייתכן ולמרות הכול, הגנרל השותק – בני גנץ – בתנאי שיואיל סוף סוף לפתוח את פיו ולהגיד את משנתו באופן ברור ונחרץ הוא האיש המתאים. במידה ולא ניתן להציב שם כל מישהו אחר אשר קיים סיכוי כי יגרום למפץ בחלק המרכזי של המפה הפוליטית.

כל זה לא מבטיח שההמונים ינהרו בהמוניהם לקלפיות להטיל פתקים עבור המפלגות החדשות השונות. גם אם יחול איחוד מבורך בין "יש עתיד" למפלגת מרכז חדשה כזו ייתכן ויקח זמן עד שישוכנעו אנשים היושבים בימין הרך להצביע עבורה. אולם פירוק המחנה הציוני הוא צעד הכרחי ונבון בכיוון הנכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#