46 שנה אחרי: הנסיעה המדהימה והנשכחת של אפולו 17 לירח - יעלה על הדעת - הבלוג של ברי כנורי - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

46 שנה אחרי: הנסיעה המדהימה והנשכחת של אפולו 17 לירח

המסע ההרפתקני אותו ערכו האסטרונאוטים שטסו בטיסה המאוישת האחרונה שנעשתה לירח הטיסה של אפולו 17, נראו כלקוחים יותר מעולם הדמיון והקולנוע. מה אפשר ללמוד מכך כמעט חמישה עשורים לאחר מכן?

תגובות

ביום שישי האחרון מלאו 49 שנה לנחיתתו הראשונה של האדם על הירח. ממרחק הזמן ייתכן וכבר התעמעמה במידת מה ההבנה עד כמה תרמו המסעות המאוישים לירח לפריצת גבולות התודעה האנושית; וקריאת תגר על גבולות היכולת האנושית.

נזכיר: באירוע זה האדם מניח את כף רגלו במקום שכאילו לא נועד לו. במשך אלפי שנים הירח הצית את דמיונו של האדם בחלום, בשירה, בספרות, בקולנוע ובחיי היום יום. מי שהיה מעלה על דעתו אפשרות של הגעה והליכה על הירח היה נתפס כשוטה המתגרה באל ובסדר הקוסמי שהוא יצר ואשר בתוכו על האדם להישאר בגבולות כדור הארץ.

רונאלד אוונס, האריסון שמיט ויוג'ין סרנן
NASA

ז'ול ורן, שכתב את ספר המדע הבדיוני "מהארץ לירח" הניח את היסודות לקריאת תגר על האמונה שהיתה מקובעת כה חזק בתודעה האנושית כי הגעה לירח הינה דבר בלתי אפשרי. בספר זה, למרות היותו בדיוני, הוא סלל את הדרך למסעות אמיתיים שיחולו כמאה שנה אחרי כתיבתו בעזרת הצעות שיש בהן דמיון מפליא וכן השראה ליצירת כלים אופרטיביים למימוש מעשי של מחשבה שנראתה בתקופתו מופרכת לחלוטין.

וכך בעזרת טכנולוגיה, הנתפסת כיום כמיושנת מאוד, הצליחו המדענים להנחית אדם על הירח. קשה להגזים בתיאור ההלם שאחז באנשים ברחבי העולם כולו כאשר הגיעו התמונות מהחלל שהועברו על ידי האסטרונאוטים שירדו לראשונה מהחללית אפולו 11 וצעדו על ירח. תחושת התפעמות אחזה באנשים שרבים מהם צפו באירוע הזה בכיכרות בהם הוקרנו התמונות על מסכי ענק ואחרים על מסכי הטלוויזיה.

אולם במהלך המסעות שבאו לאחר מכן – פרט לדרמה סביב מניעת התרסקותה של אפולו 13 בדרך חזרה לכדור הארץ – התקשורת והציבור החלו לאבד עניין. כך קרה שהמסעות האתגריים ביותר בעלי ההשלכות החשובות ביותר בתוצאותיהם אלו של אפולו 15, 16 ו-17 כבר לא זכו לסיקור רב, שכן הם לא נתפסו כ"אייטמים" מעניינים. הרייטינג של הצפייה, אולי כתוצאה מכך, היה שולי ואין ספק שירידת העניין הציבורי והתקשורתי בנושא תרמה להפסקת המסעות הללו.

הנה, בקליפת אגוז, תיאור ההישגים של המסע ההרפתקני ביותר אותו ערכו האסטרונאוטים של אפולו 17 (רונאלד אוונס, האריסון שמיט ויוג'ין סרנן מפקד הצוות) – הנראים יותר כלקוחים מעולם הדמיון מאשר עולם המציאות – שהשיגו האסטרונאוטים הללו שהינם האחרונים שנחתו על הירח עד היום – כמעט חמישה עשורים לאחר מכן.

שיגור אפולו 17 בדצמבר 1972
NASA

השיגור בוצע, בניגוד לכל השיגורים הקודמים בלילה ולא באור יום (5.12. 1972 0:33) ממרכז החלל קנדי בארצות הברית. ב–11.12 החללית נחתה על הירח שם הם ביצעו שתי נסיעות בעזרת רכב מיוחד שתוכנן לנסיעה על הירח. כל "טיול" על אדמת הירח ארך מעל שבע שעות. במסע זה ניתן  לאסטרונאוטים, לראשונה, רשות להתרחק מעבר למצב של טווח הליכה ברגל חזרה לחללית במידה ותחול תקלה ברכב. בשתי הנסיעות הם גמאו (יחדיו) מרחק של כשלושים קילומטר. למשלחת צורף לראשונה גיאולוג מקצועי (האריסון שמיט) ונאספו בה כמות דגימות קרקע רבות יותר (110 קילוגרם) מבכל הטיסות הקודמת. לא פחות מרתק ומסמר שיער הוא אורך השהייה הכולל על הירח. ובכן חבורה נועזת זו שהתה עליו לא פחות מ 3 ימים, 2 שעות, 59 דקות ו-40 שניות. במילים אחרות האנשים הללו ישנו על הירח שני לילות רצופים (ולא לילה אחד כמו שעשו במסעות אפולו 15 ו-16). ב14.12 החללית המריאה חזרה לעבר כדור הארץ.  הצוות לא הסתפק בכל הפעולות שעשה על אדמת הירח  ולפיכך, לקינוח, בדרך חזרה רונאלד "רון" אוואנס יצא מהחללית להליכה חוץ רכבית בחלל למשך קצת יותר משעה. לאחר כשתיים עשרה וחצי ימים מרגע צאתה למסע היא נחתה בשלום בכדור הארץ (פרטים מרתקים נוספים ניתן למצוא באתר "הידען").

האם יש משהו ללמוד מהמופע המדהים והקצר הזה בו הלכו אנשים על אדמת כוכב אחר שאנחנו רואים אותו בלילות רגילים רק בשמיים? נראה כי לצד הפריצה התודעתית שהבהירה כי האדם יכול לצאת למסעות בכוכבים אחרים יש לאירוע הזה  משמעות חשובה נוספת – הנסיעות ההן לירח מוכיחות באופן שאיננו מותיר ספק כי יש התקדמות ליניארית ברורה וחד משמעית להישגים פורצי דרך אשר איש לא האמין קודם לכן כי יתרחשו אי פעם. האירוע הזה נותן, לפיכך, תקווה כי התקדמות כזו – למרות שהדברים כיום רחוקים מלהיראות כך – לא תחול רק בתחום המדעי כי אם גם בתחומי חיים אחרים כמו החברתי פוליטי והפסיכולוגי אישי הנמצאים עדיין בהתפתחותם שנות אור מאחור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#