פרס ישראל לתקשורת לא מוענק גם השנה ל... - יעלה על הדעת - הבלוג של ברי כנורי - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרס ישראל לתקשורת לא מוענק גם השנה ל...

העובדה שהפרס החשוב ביותר שמעניקה המדינה לא הוענק לאורי אבנרי הוא דוגמה להתקרנפות הוועדות הרשמיות ו"רשימות המתאימים" שהן מייצרות. צריך ליצור ועדות אלטרנטיביות

תגובות
אבנרי בביתו בתל אביב, 2013
דניאל בר און

לא צריך להיות מגיד עתידות חד במיוחד כדי לקבוע שגם אם אורי אבנרי, שהלך באוגוסט לעולמו בגיל 94, היה ממשיך להלך בינינו עוד שנים רבות, הוועדות הרבות לבחירת המועמדים לפרס ישראל היו ממשיכות "לשכוח" אותו. האמנם רק יד המקרה גרמה לכך ששבעה עשורים של פעילות עיתונאית נמרצת ובלתי פוסקת חלפו עברו מבלי שזכה בפרס החשוב ביותר שהמדינה מעניקה? הרי אם מאן דהוא מחוצף היה מהין ושואל את אותם חברי ועדה איך קרה שפסחו על אבנרי, הם ודאי היו מפטירים: "נו באמת, עם כל הרצון הטוב, איך אתה חושב שאפשר להעניק את הפרס לאדם כזה?"

מיד נמנה את כל הסיבות שבעטין אפשר וגם צריך היה לתת את הפרס ל"אדם כזה". אך לפני כן, אציין כי זוהי דוגמה נוספת, וחריפה במיוחד, להתקרנפות הוועדות הרשמיות ו"רשימות המתאימים" שהן מייצרות. הנבחרים הם לא פעם אנשים ראויים ואף יותר מכך, אך ראשית יש להעניק את הפרס לאלה ש"לא מתאימים", לאותם עזי נפש, לעתים בלתי נסבלים, שפרצו את הדרך ולקחו את התחום שבו הם עוסקים למקום אחר לגמרי. לאור המצב, נראה שאין ברירה אלא ליצור ועדות אלטרנטיביות לפרס ישראל בתחומי הרוח והחברה ועל אחת כמה וכמה בתקשורת.

תחנות בחייו של אורי אבנרי

1923 נולד בגרמניה בשם הלמוט אוסטרמן
1933 עלה לישראל עם הוריו
1948 השתתף במלחמת העצמאות ונפצע קשה
1950 רכש את שבועון "העולם הזה", שבעריכתו הפך לאנטי-ממסדי
1965 נבחר לכנסת בשם המפלגה שהקים, "העולם הזה – כוח חדש"
1982 פגש את יאסר ערפאת – הישראלי הראשון שעשה זאת
1993 הקים את תנועת השמאל "גוש שלום"

אורי אבנרי היה פורץ דרך שקשה להגזים בתרומתו לתקשורת העברית במיוחד בעשוריה הראשונים של המדינה. כוחו היה לדעתי לאו דווקא בפרשנות האוטופית או בתפישת העולם הרדיקלית שלו. לאלה יש כידוע מעריצים ומתנגדים. גם אי אפשר להתעלם מההתנהלות הנרקיסיסטית שאפיינה את אבנרי, עליה אפשר להחיל את אמירתו של ברטולד ברכט: "אנחנו שלחמנו כל חיינו לידידות, לא ידענו להיות ידידותיים בעצמנו". הסיבות בגינן אבנרי כן היה ראוי לפרס אחרות לגמרי וקשורות ליכולותיו ללחום על בדיקה, חקירה וחשיפה של עובדות ומידע שהועלמו מהציבור הישראלי, ובדרך זו להציב מודל (אמנם ראשוני ובוסרי) לעיתונות ישראלית שונה מזו שהיתה מקובלת.

על מנת להבין את גודל התעוזה והנון קונפורמיסטיות של אבנרי צריך להזכיר: שנות החמישים והשישים לא היו שנים שבהן הציבור הישראלי היה חשוף לריבוי קולות וערוצים. במקום זאת, הוא קיבל "אמת שאין בלתה" מפי ראומה אלדר ומשה חובב ומהעיתון "דבר". בישראל ההיא, שהיתה ואיננה עוד, לא היה פשוט לחשוף מידע או להביע עמדה החורגת מהקונסנזוס. מעבר לפעילות "לא נחמדה" שהיו נוקטים שלוחי השלטון נגד ברנש שהיה מעלה על דעתו "להתחכם" ולאתגר את ההנהגה והאידאולוגיה שלה, הוא היה מוצא עצמו מנודה חברתית וסובל מעוינות רבה.

אבנרי ב-1965
משה פרידן / לע"מ

לאבנרי לא היה רק אומץ לעמוד מול זה, היה לו גם כישרון בלתי נדלה. הוא חשף פרשיות עלומות, פרסם סקופים רבים ויצר במו ידיו עיתונות חדשנית, מעודכנת, מעניינת, יצרית וחתרנית. נכון שחלק מהמקרים היו בעייתיים ובחלק אחר הטיפול לא נעשה בטוב טעם או שלקה בוולגריות, אך בחלק ניכר מהמקרים זו היתה עוקצנות שבסך הכל "הפריעה למנוחת השכנים". בישראל הפוריטנית והמסוגפת של אותם ימים היה זה אלמנט משובב נפש. לצד מגרעותיו הוביל אבנרי סגנון כתיבה ושפה לא מוכרים, היה אמיץ מאוד ושיווה לעיתונו "העולם הזה" אופי מחתרתי. הוא היה בית ספר של איש אחד לעיתונות ורבים מאלה שמובילים את התקשורת כיום הפכו לחשובים ומשפיעים בזכותו.

אבנרי הוא אחד האחראים הבולטים לביתוק הכבלים שהטילה התקשורת הישראלית על עצמה לאורך שנים רבות. הוא אינו היחיד. ישנם עיתונאים נוספים הראויים לפרס ישראל, אחד מהם, יבדל לחיים ארוכים, פעיל כבר עשרות שנים אך באחרונה בוטלה תוכניתו בטלוויזיה ללא מחאות מיותרות של הציבור. ירון לונדון שמו. האם גם במקרה הזה ממתינות הוועדות לשוכן במרומים (אין ספק שמעמדו התחזק מאד לאחרונה) רק בכדי לומר אחר כך: "טעות, טועים, טעינו"?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#