ברק ויאיר גולן הם התשובה לאופורטוניזם של פרץ

הימין והקולגות הבלתי קולגיאליות משמאל מנסים לעשות סיכול ממוקד לקמבק של ברק. מה עורר עיתונאים רבים כל כך לשתף פעולה עם המערכת הפוליטית? חשיבות בירור הנושא עולה לאור הפליק-פלאק האופורטוניטי שביצע עמיר פרץ

ברי כנורי
ברי כנורי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אהוד ברק ויאיר גולן במסיבת העיתונאים שהשיקה את "ישראל דמוקרטית"
אהוד ברק ויאיר גולן במסיבת העיתונאים שהשיקה את "ישראל דמוקרטית"קרדיט: מגד גוזני
ברי כנורי
ברי כנורי

הכול היה נפלא במדינה עד שאהוד ברק חזר. גוש השמאל היה יציב ומגובש. במרכז מפלגת "כחול לבן" הציעה אלטרנטיבה משויפת ומעובדת כדבעי לשלטון נתניהו; ורק אהוד ברק אשר הגיח פתאום הפר את הסדר הטוב. אם הוא יסתלק וודאי שהסדר הטוב יחזור לקדמותו. גוש המרכז שמאל ינצח ויביס את נתניהו שוק על ירך ובא לישראל גואל.

ובאמת נראה כי ברוח ספר הילדים "הפיל שרצה להיות הכי" של פאול קור בו מסופר על פיל שרצה להיות צבעוני והפילים האפורים סביבו התאגדו "כולם ביחד ועשו לו מן כזאת מקלחת" בכדי להסיר את צבעיו כך גם ברק מהיקף מקלחות הצוננים שהותכו על ראשו לא רק שצבעיו ידהו אלא שהוא כבר לא יתאושש ופשוט יטבע מתחת לאחוז החסימה. הימין, השמאל ואף התקשורת  הצטיידו בזרנוקי מים ובשצף קצף מתוך תחושת צדק עילאי הם התאגדו על מנת לנקז את הגוף הזר והמוזר הזה לתעלות הביוב של הפוליטיקה הישראלית. בנוגע לימין וגם לקולגות הבלתי קולגיאליות משמאל הסיבה להתלהבות ברורה – הם חוששים כי הוא יכרסם להם מנדטים.

אולם שיתוף הפעולה הנלהב של התקשורת (ולעניות דעתי אפשר לדבר כאן על רוח כוללת של "התקשורת" למרות שכמובן יש הרבה יוצאים מן הכלל) דורש בירור – מה עורר עיתונאים  רבים כל כך לנסות ולבצע סיכול ממוקד למועמדותו?  

לכאורה התשובות ברורות – לפני מספר ימים  נחשף כי ברק עומד בקשר עסקי עם עבריין מין ששמו ג'פרי אפשטיין. בנוסף נטען כי אין הוא מספק הסבר מניח את הדעת לשימוש שנעשה בכסף אותו קיבל מקרן וקסנר המקדמת פרוייקטים חברתיים בישראל. חובה לציין כי ברק לא הואשם בדבר ואין מנוהלת שום חקירה בעניינו  יחד עם זאת אם לא תוסר העננה  ייתכן ועליו לבצע הצרחה עם מספר שתיים ברשימתו, סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן בדומה לזו  שעשו בנט ושקד במפלגתם. הדבר אולי רצוי בכל מקרה לאור הקומוניקטיביות שלו העולה ככל הנראה על זו של ברק ועשוייה להגביר את הפופולריות של המפלגה בציבור.  אך  בכל מקרה רוח הרעיונות שהעלה ואליהם התחייב ברק חייבת להישמר.

 ההתנגדות בתקשורת למועמדות ברק לא החלה בכל מקרה עם הופעות הפרסומים הללו אלא  ממש עם הצהרתו על רצונו לכניסה מחודשת לפוליטיקה. חלק מהעיתונאים המתנגדים לחזרתו למגרש הפוליטי, בהגינותם, מודים בגלוי כי החשיפות האחרונות אינן מהוות  את הסיבה המרכזית להסתייגות מחזרתו לפוליטיקה. מה אם כך הסיבות הסמויות והגלויות להתנגדות הזו?

ברק מציע מהפיכה ולא שימור של הסטטוס קוו – בניגוד לגנץ שהינו איש חביב, השואף לשמר את הקיים ולהחזיר,  את מה שלעולם לא יחזור, והיא "ישראל הישנה והטובה" ברק מציע מהפיכה של ממש. יש בכך משהו מפחיד. לכאורה הכול רוצים בשינוי אך למעשה רבים חוששים ממנו. הם רוצים בהחלפת הליכוד ונתניהו וזהו זה – חשרת העננים הכלכלית טרם משפיעה על האזרחים ואלפי הטילים האימתניים הממוקמים מצפון בינתיים, תודה לאל, לא נורים. הרצון להדחיק גובר על הכול. ברק נתפס כמי שקיים חשש לגביו שיעיר דובים מסוכנים מרבצם.  לברק יש רצון לערוך שינויים מדיניים אמתיים.

עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס
עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיסצילום: ניר קידר

ברק איננו שייך לשמאל וגם לא לימין, הוא איש מרכז פרגמטי והתקשורת לא יכולה לסבול את זה מהו בדיוק "שמאלן" ומיהו איש "ימין"? אם נניח לרגע לשולי המפה הפוליטית מימין ומשמאל הרי שיש שני גושי מרכז. האחד הוא של הליכוד והשני של "כחול לבן" אליו השתייכה גם בעבר ממפלגת העבודה. גוש הליכוד מעט יותר שמרן מבחינה מדינית והגוש של "כחול לבן" מעט יותר ליברלי. מטעמים תועמלניים מנסים נציגי הגושים, בעיקר מצידה הימני של המפה, לחדד את ההבדל – אך אין הבדל באמת. ברק אף הוא איש מרכז קלאסי. אך הוא , ביצועיסט, ברוח של בן גוריון ומשה דיין. התקשורת העכשווית איננה משלימה עם כניסתו למשבצת הזו. מבחינתה, למרות ש"כחול לבן" איננה מציעה שום דבר חדש ומתנהלת באופן אנמי ובוסרי היא נתפסת כמי שיש לה זכות ראשונים ועל כן אסור לברק להפריע לה במשימתה ולהציע משהו אחר במקומה. במקביל אסור לו גם לנסות לבוא במקום מפלגת העבודה "השורשית" שהינה כיום מפלגה מרוסקת.

מפלגתו של ברק קטנה ואולי לא תעבור את אחוז החסימה וקולות רבים ירדו כתוצאה מכך לטמיון טענה זו שהינה גלויה ופופולרית נראית לכאורה כהגיונית על פניה אך למעשה היא מוזרה – לא ברור מדוע דווקא ברק ולא מרץ או אפילו מפלגת העבודה צריך להסיר את מועמדותו כאשר גודלם פחות או יותר זהה. ועוד לא הזכרנו את העובדה שהקביעה על קוטן מפלגתו נשענת על כרעי סקרים ראשוניים. הנושא מקבל יתר חשיבות לאור ההתנהגות האופורטוניסטית, הנפסדת והמאכזבת של עמיר פרץ – שהשליך את עתיד גוש השמאל מנגד לטובת האשליה הקבועה של ציד קולות מן "הימין הרך".

לאור דפוס הסיקור התקשורתי שתואר כאן אין ספק שנדרש חשבון נפש בנוגע להתנהלות העדרית והקונפורמית של התקשורת סביב ניסיון הקמבק של ברק לזירה הפוליטית. ברק  גם אם מפלגתו תהיה קטנה היא עדיין תוכל לשמש מקום מקלט לפליטי מפלגת העבודה, למאוכזבים בקרב תומכי "כחול לבן" החלבית  וכן להוות זרז חשוב ליישום רפורמות ושינויים חשובים המוצעים על ידה ואשר אף מפלגה אחרת איננה מתייחסת אליהם.

ברי כנורי

ברי כנורי | |יעלה על הדעת

כל נושא שיעלה על הדעת ובמיוחד כזה שלא יעלה על הדעת הינו מועמד ראוי לבלוג זה. בדרך כלל יהיו אלו נושאים העומדים "ברומו של עולם"; אך לעיתים קרובות אמרוד בסדר היום התקשורתי ואציע נושאים אחרים למחשבה מתחומים שונים ומגוונים.

מעת לעת אשוטט גם בג'ונגל הפרטי שלי ואפגיש אתכם עם יצורי הפרא שמסתובבים שם.

תחום התמחותי הינו תקשורת המונים ועבודת הדוקטורט שלי הוקדשה להערכת איכות בתכנים טלוויזיוניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ