בלוגים

בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי / הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

כשלאונרד כהן העניק לפיוט יום הכיפורים מעמד מיתולוגי

מקור הפיוט "נתנה תוקף", המדבר על גזר דינו של אדם ומזוהה יותר מכל עם הגורל היהודי-אשכנזי בימי הביניים, אינו ברור, אך המסורת אודותיו יוצאת דופן. במדבריות סיני באוקטובר 1973 הוא קיבל מעמד של נצח בישראליות

דור סער-מן

כמו בכל שנה, גם ביום הכיפורים הקרוב, בכל בתי הכנסת האשכנזיים ובחלק מבתי הכנסת הספרדיים בזמן תפילת המוסף, ישמעו בקול גדול קהל המתפללים את המלים "וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום. כִּי הוּא נורָא וְאָים. וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ. וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ." הפיוט הזה, "נתנה תוקף" שמו, נחשב לא בכדי לאחד המפורסמים והידועים בעולם היהודי. המעמד המיוחד שלו - קריאה ביום הכיפורים - והטקסט אשר מדבר על גזר דינו של האדם - לטוב או לרע, מפרט את דרכי מותו וגדולתו של האל הופכים את הטקסט ליוצא דופן ומלא יראה והוד קדום, אם קוראים אותו וכמובן כששומעים אותו. ואם כל זה לא מספיק, לפיוט כמה גלגולים מיוחדים מאד בהיסטוריה של העם היהודי, מהעת העתיקה ועד לסוף המאה ה-20.

לאונרד כהן ב-1976
ISTVAN BAJZAT / dpa Picture-Alli
להמשך הפוסט

"הרמונט האקולוגי" שמאחורי פולחן יום הכיפורים

יום הכיפורים נתפש כמועד שתכליתו העיקרית היא כפרת עוונות אישית וקולקטיבית. מקור הצום בספר ויקרא אך נלווה אליו עוד ריטואל מסתורי וייחודי שמבצע הכהן הגדול לסילוק הטומאה, ולאו דווקא בספרה המוסרית

פרופ' נועם מזרחי, בית הספר למדעי היהדות

במסגרת לוח המועדים היהודי, יום הכיפורים נתפש מזה דורות רבים כמועד שתכליתו העיקרית היא כפרת עוונות - כל אחד ואחת מישראל באופן אינדיווידואלי והעם כולו באופן קולקטיבי. משום כך, הצום הוא מצווה המוטלת על כל אדם מישראל, אבל מבחינה היסטורית התפקיד הזה התפתח בהדרגה, וככל שאנו חוזרים אחורה בזמן כך מתברר שהיו למועד הזה תפקידים נוספים שנחשבו בשעתם לחשובים ומרכזיים יותר.

יום כיפור. פרנקפורט, גרמניה, 1900 בקירוב. גלויה על פי ציור מאת ה. יונקר
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר
להמשך הפוסט

מתי עבר ראש השנה מא' ניסן לא' תשרי - ולמה

המהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית תמיד סיפקו הזדמנות לשנות את מארגן הזמן האזרחי - לוח השנה. דיון בתולדות הפוליטיקה של הזמן היהודי והשינוי המהפכני שנעשה בו

אושי דרמן

מקובל לחשוב כי מי ששולט בזמן, שולט בסדר היום. לכן לא מפתיעה העובדה שהמהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית תמיד סיפקו הזדמנות מצוינת לשנות את מארגן הזמן האזרחי - לוח השנה. כך עשו ראשי המהפכה הצרפתית שהחליפו את לוח השנה הגרגוריאני בלוח שנה חדש, שבו כל חודש הורכב משלושה שבועות, כל אחד בן עשרה ימים, וכך נהגו גם המהפכנים הבולשביקים שיצרו לוח שנה לפועלים המורכב משבוע בן חמישה ימים, שבו כל יום נקרא על שם צבע: צהוב, ורוד, אדום, סגול וירוק. לא עזר להם.

תפילת ראש השנה בבית הכנסת בשיראז, איראן 1973
לני זוננפלד / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד
להמשך הפוסט

ממי הילדים באמת בורחים במשחק "הקדרים באים!"?

מי היה מאמין אבל מאחורי המשחק התמים מסתתר אחד הפוגרומים הקשים בתולדות עם ישראל - פרעות חמלניצקי. הביטוי "קדר" אמנם מתייחס למוסלמים, אך במאה ה-17 הוא תיאר את הטטרים ויחסם הברוטלי ליהודים

דור סער-מן

אחת הטענות המודרניות המוכרות של לא מעט הורים היא שכיום הילדים תקועים מול מסכים, ואילו בעבר כולם היו יוצאים החוצה ומשחקים. אותם הורים אוהבים לציין כדוגמאות לא מעט משחקי רחוב כמו "דג מלוח", "מחניים", "שוטרים וגנבים" וגם משחק עם השם המסתורי - "הקדרים באים". במשחק, התופס צועק "הקדרים באים!", שאר המשתתפים צועקים "לא מפחדים!", והמשחק מתחיל. אבל לפני שאתם באים לגעור בילדים שלא משחקים, כדאי לשים לב למקור המסקרן של המשחק ולשאול את עצמכם מי הם בכלל אותם קדרים ואת מי הם באים לתפוס. מי היה מאמין, אך בדיקה מהירה תגלה שמאחורי המשחק התמים מסתתר אחד הפוגרומים הקשים ביותר בתולדות עם ישראל.

ציור המתאר את כניסת חמלניצקי והפורעים הקוזקים לקייב (צייר: מיקולה סאמוקיש, רוסיה 1860-1944)
ציור של מיקולה סאמוקיש, רוסיה 1860-1944
להמשך הפוסט

הלינץ' בליאו פרנק סיתת אבן דרך בגזענות הדרומית של ארה"ב

103 שנים מלאו השבוע לרצח התעשיין היהודי שהורשע על לא עוול בכפו בפרשיית רצח נערה שטלטל את יהודי ארצות הברית

רחל דרוק

השבוע מלאו 103 שנים ללינץ' בליאו פרנק, תעשיין יהודי שהואשם על לא עוול בכפו בפשע נורא. מותו האלים והאיום טלטל את יהודי ארצות הברית וערער את תחושת הביטחון שלהם בארצם החדשה.

ליאו פרנק
אוסף ג'ורג' גרנת'הם ביין בספריית הקונגרס
להמשך הפוסט

פועלות כל העולם: הנשים של לאון טרוצקי

המהפכן הקומוניסטי היה חביבו של לנין אך הפסיד לסטאלין ונרדף על ידו עד שנרצח. חייו האישיים והמפתיעים עבור יהודי-רוסי בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 פחות מוכרים

דור סער-מן

לב דוידוביץ' ברונשטיין שנולד ב-1879 באוקראינה של ימינו, היה יכול להיות עוד אחד ממאות אלפי היהודים שחיו בשטחי רוסיה הצארית. ייתכן שעם מסלול חיים שונה רק במעט, הוא היה הופך לפעיל ציוני, בדומה לאלה שנולדו וגדלו באותו זמן ולימים הפכו למנהיגי ישראל. אבל ברונשטיין בחר במסלול אחר, המרקסיזם, שהיה הרבה יותר פופולרי בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, והתפרסם ברחבי העולם בשם המחתרת שלו - לאון (לב) טרוצקי.

טרוצקי. דאג למעמד התנועה במקסיקו, ארה"ב ואירופה
George Grantham Bain collection at the Library of Congress
להמשך הפוסט

עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה

הצלם צבי הירש קדושין, שקרא לעצמו לימים ג'ורג' קדיש, הצליח להעביר מבט עדין ואוהב באנשים שגורלם נחרץ בין השנים 1941-1944. צילומיו מתמקדים באנשים ספציפיים, שלא כמו צילומיהם של הרוצחים, המתמקדים בגופות הסובלים

רמי נוידרפר, ביה"ס למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב

קובנה (KAUNAS בליטאית), בירת ליטא מאז 1918, סופחה לברית המועצות ב-1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-24 ביוני 1941 כבשה גרמניה הנאצית את קובנה, כיבוש שלווה במעשי רצח המוני של יהודים על ידי ליטאים וגרמנים. השלטון הגרמני ציווה על הקמת גטו כמעט באופן מיידי והוא הוקם ב-15 באוגוסט ברובע העתיק שנקרא על ידי היהודים סלובודקה, שם התגוררו כבר חלק מיהודי העיר, במיוחד העניים שבהם. בעת הקמתו היו בגטו כ-30 אלף יהודים. לאחר תקופה של אקציות רצח המוניות בסתיו 1941, שררה בגטו תקופה שקטה יחסית, והתפתחו בו חיים תוססים, באופן יחסי. בסתיו 1943 הפך הגטו למחנה ריכוז וביולי 1944 חוסל. חלק גדול מתושביו נרצחו והשאר נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.

הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944
צבי קדושין / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות / אוסף צבי קדושין
להמשך הפוסט

אורגיות לשם שמיים: כת השבתאים של יעקב פרנק

במאה ה-18 יעקב פרנק אסף סביבו בכוח הכריזמה הממגנטת שלו חבורה של מאמינים שהכתירו אותו כיורש של שבתאי צבי. אך פרנק לא הסתפק בהילת המשיח החדש, וביקש ליצור כת משודרגת וקיצונית

אושי דרמן

אלוהים, פצצת האטום והחופש הגדול הן לא ההמצאות היהודיות היחידות שהופנו בסופו של דבר נגד היהודים עצמם. גם בתחום הסוציולוגיה המוח היהודי הקדיח חידושים שפעלו נגדו. למשל, פרקטיקת "החרם". כן, אפילו אנשי ה-BDS לא רשמו פטנט על הרעיון, הם רק לקחו רעיון יהודי עתיק והשתמשו בו.

איור המתאר את יעקב פרנק יוצא מביתו אל מרכבתו בעיר אופנבך שבגרמניה, בה התגורר בשנים 1791-1786, וריכז בה את פעילות הכת
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר / בית התפוצות
להמשך הפוסט

נולדנו לסבול: "האקסית המטורפת" והתודעה היהודית

מה יהודי בסדרה שיצרה רייצ'ל בלום? כמעט הכל. העיסוק במיניות, נשיות, קריירה, אהבה ונורמות חברתיות לצד אזכורים כמעט סטריאוטיפיים של יהודים אמריקאים ליברליים מצליח לגבש אמירה חשובה על זהות יהודית במאה ה-21. וזה מצחיק

דור סער-מן

"האקסית המטורפת" (Crazy ex-girlfriend) היא סדרה של היוצרת האמריקאית-יהודייה רייצ'ל בלום, שהתפרסמה בזכות לא מעט סרטונים בהם עסקה בנושאים של מיניות, נשיות, יהדות, גיקיות, ועוד. השיר הפארודי "Chanukah Honey" שהעלתה לערוץ היוטיוב שלה ב-2013 הוא דוגמה נאה לכך בתור התחלה. בלום לקחה מזמור כריסמסי למהדרין וגיירה אותו באופן משעשע. (אזהרה: מעבר לרמיזות מיניות כאלה ואחרות, בלום אף משווה בין תשמישי קדושה לאיברים מוצנעים, כך שמי שרואה את עצמו נפגע, שיעבור הלאה).

רייצ'ל בלום וטובה פלדשו בסדרה "האקסית המטורפת"
CW
להמשך הפוסט

כך תפסו גנבים בימי הביניים בעזרת לחש מסתורי

למרות שמעולם לא נתקלו בכמרים דוברי לטינית, יהודים דוברי ערבית ועברית יצרו גרסה "כשרה" יחסית של מרשם נגד גנבים בלי שידעו כי ללחש בו הם משתמשים יש משמעות מילולית, מעבר לכוחותיו המאגיים

פרופ' גידי בוהק,בית הספר ללימודי יהדות, אוניברסיטת תל אביב

מנהג גניזת ספרי תורה וכתבי קודש אחרים מוכר ונפוץ במקומות רבים לאורך ההיסטוריה. בבית הכנסת בן עזרא שבקהיר היה חדר מיוחד שנועד לשם כך, אבל אל החדר הזה הוכנסו לא רק כתבי קודש אלא גם כתבי חול רבים שכבר לא היה בהם שימוש, החל בספרים מתחומי ידע שונים וכלה במסמכי יום יום כגון כתובות וגיטין, קמיעות, מכתבים אישיים, חוזים, ורשימות מסוגים שונים. כיוון שבית הכנסת הזה היה בשימוש רציף מהמאה ה-11 ואילך, ולא סבל מאסונות טבע או אסונות מעשה ידי אדם, בסוף המאה ה-19 נתגלה בו אוצר בלום של כ-300 אלף קטעים כתובים שזמנם מהמאה התשיעית ואילך, ובהם מגוון רחב של מסמכים יומיומיים וטקסטים ספרותיים.

ארון הקודש בפינת בית הכנסת "בן עזרא", קהיר, מצרים, 1979. על הקיר, תמונת הרמב"ם. בבית כנסת זה התגלתה הגניזה הקהירית ובה אלפי כתבי יד שנשמרו בה במשך מאות שנים
מיכה בר-עם / בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר
להמשך הפוסט

רעידות האדמה באיטליה שבזכותן קיבלנו תיעוד של ההיסטוריה היהודית

לאורך ההיסטוריה, היהודים לא נהגו לכתוב את קורותיהם כספרי היסטוריה, ומי שרוצה לדלות מידע, נאלץ לפנות לטקסטים בעלי אופי וכוונות אחרים. עזריה די רוסי היה יוצא דופן בתחום כשהותיר לנו את "מאור עיניים"

דור סער-מן

לאורך רוב ההיסטוריה, יהודים כתבו בז'אנרים שונים ומגוונים: הלכה ואגדה. פיוטים בנושאים שונים, קינות של חורבן, שירים ליום טוב, דברי מוסר ודברי סוד בתורת הקבלה. בקיצור – הם כתבו וכתבו. אבל יש ז'אנר אחד שעד המאה ה-19 יהודים נמנעו ממנו כמעט לגמרי – כתיבת היסטוריה. בדרך כלל, ובניגוד מוחלט לסביבה הנוצרית והמוסלמית, היהודים נמנעו מלכתוב כרוניקות מסודרות של הרצף ההיסטורי שלהם. אירועים כאלו תוארו בדרך כלל במסגרת ז'אנרים אחרים.

ידיעה בגרמנית על רעידות האדמה שהתרחשו בכמה ערים באיטליה במקביל ב-1570
להמשך הפוסט

האם תשעה באב "רלוונטי"? שאלה בת יותר מ-2,000 שנה

האם נכון לכפות סגירת בתי עינוגים במרחב הציבורי בתשעה באב? נדמה שאילו חי הנביא זכריה היום, הוא היה מתחמק מתשובה

פרופ' ורד נעם, אוניברסיטת תל אביב

גם השנה התעוררה המחלוקת הוותיקה בשאלה האם יש לסגור את בתי הקפה והמסעדות בתל אביב בתשעה באב. נניח לרגע לפוליטיקת הזהויות המוכרת ונציג שאלה בניסוח רחב יותר: האם הזיכרון הקולקטיבי, על הפרקטיקות הנגזרות ממנו, הוא נצחי, או שמא הוא גמיש וניתן לשינוי?

תשעה באב בבית הכנסת נוז'יק, וארשה, פולין, 1986
בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר / אוסף יהושע (יז'י) בודז'ישבסקי
להמשך הפוסט

תיק 1901: כיצד ניסה הרצל לשחד את הסולטן הטורקי?

"רצוני להגיש תשורה קטנה להוד רוממותו הסולטן, איזו הפתעה אשר תקוותי כי תישר בעיניו, באשר, כמדומה לי, אין עוד כדוגמתה בטורקיה". כך ניסה הרצל לעשות טוב, ומצא עצמו מבויש

אושי דרמן

אפשר ללמוד הרבה על עולמו הערכי של מנהיג על פי השוחד שהוא מקבל או מציע. למשל, הפיל שהעניק הסולטן הארון אל-ראשיד לקארל הגדול, הנעליים שרכש הקומבינטור "נורמן" לראש הממשלה מיכה אשל בסרט של יוסף סידר וכמובן מעטפות הכסף שקיבל ראש הממשלה הקודם שלנו.

דיוקן של בנימין זאב הרצל עם מלאך המחזיק את הדגל הציוני בהוצאת הקרן הקיימת לישראל, קלן, גרמניה שנות ה-1900
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות רות ראובן
להמשך הפוסט

ניצח איתה הכל: היהודי היחיד ששיחק בגמר המונדיאל

סוף שנות ה-30 כבר היו שנים מסוכנות ליהודים בכלל ולשחקני כדורגל. אבל פרנץ שון, "שאש", הצליח להגיע עד לגמר

רונן דורפן

בעוד יהודים רבים, בהם שחקני נבחרת ישראל ששיחקו בגביע העולם מקסיקו 1970, רק אחד שיחק במשחק הגמר. פרנץ שון נולד בבודפשט ב-1915 ומעולם לא הכיר את אביו, ליאופולד שנפל במלחמת העולם הראשונה במדי הצבא האוסטרו-הונגרי. חלומו כנער, וחלומה של אמו רוזה, היה להיות רופא. הצטיינותו בכדורגל הביאה אותו למ.ט.ק - מועדון הפאר של הונגריה באותם ימים, שהיה ידוע באוריינטציה היהודית שלו. מ.ט.ק שלטה בכדורגל ההונגרי באופן מוחלט מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד אמצע שנות ה-1920 וקבעה שיא עולמי של תשע אליפויות רצופות. היא הייתה הבסיס לנבחרת ההונגרית ובשורותיה שיחקו כמה כוכבים יהודים.

פרנץ שאש (שני מימין בשורה האמצעית) בבוקה ג'וניורס 1940
להמשך הפוסט

מעכו עד אלזס: כך המציא נפוליאון את הרבנות הראשית

אחד מסיפורי האגדה הנפוצים אותם נהוג לספר כדי להדגיש את היחס המיוחד של נפוליאון בונפרטה לעם היהודי, מתרחש במסעו (הכושל) לכיבוש ארץ ישראל. אבל האם נפוליאון היה ציוני? לא בדיוק

דור סער-מן

אחד מסיפורי האגדה הנפוצים אותם נהוג לספר כדי להדגיש את היחס המיוחד של נפוליאון בונפרטה לעם היהודי, מתרחש במסעו (הכושל) לכיבוש ארץ ישראל. סופר שהוא הגיע עם צבאו לארץ בט' באב ושמע את היהודים בוכים ותמה מדוע. כשהוסבר לו שהיהודים מתאבלים על חורבן בית המקדש, אמר "עם שמקונן על אירוע חורבן המקדש שקרה מאות שנים קודם אין ספק שיבוא יום ויזכה להקימו מחדש".

הקיסר נפוליאון בונפרטה מעניק את כתב האמנסיפציה ליהודי צרפת
להמשך הפוסט

יהודים וכיבוש, לא מה שחשבתם: מכת המניפה שהובילה קולוניאליזם צרפתי בן 130 שנה

כך עמדו היהודים במרכז החוב בין צרפת לאלג'יריה, וכמעט שנאלצו לשלם ביוקר

אושי דרמן

כנראה שטיפוסים אנטישמים מהסוג של מחברי "הפרוטוקולים של זקני ציון" וכאלה שהאשימו את הכסף היהודי בכל עוולות העולם, היו מחככים ידיים בהנאה אם היו שומעים כי בזמן שהענף האנגלי של משפחת רוטשילד היהודית מימן את האנגלים במלחמתם נגד נפוליאון בראשית המאה ה-19, שתי משפחות יהודיות עשירות מאלג'יריה מימנו את נפוליאון במלחמתו נגד האנגלים. כמו שאומרים אצל החבר'ה האלה – כסף יהודי נדבק לכסף יהודי.

איור של חוסיין דיי מכה במניפה את פייר דבאל, הקונסול הצרפתי
להמשך הפוסט

המוח היהודי הוא עגול: האיש שהמציא את הכדורגל האירופי

עם כל הכבוד לאנשי הממון האגדיים, את התרומה הקריטית ביותר לכדורגל האוסטרי – והאירופי – הניח דווקא יהודי אחר, כזה שמאס בבנקאות

רונן דורפן

הכדורגל הובא לאוסטריה על ידי היהודים בדרך קצת מוזרה. הסניף האוסטרי של משפחת רוטשילד ייבא לטירתו קבוצה של גננים אנגלים, אלה הביאו איתם כדור ואת אהבת המשחק. כך המשחק הראשון על אדמת המדינה התנהל על מדשאות האחוזה המרהיבה. אבל עם כל הכבוד לאנשי הממון האגדיים, את התרומה הקריטית ביותר לכדורגל האוסטרי – והאירופי – הניח דווקא יהודי אחר, כזה שמאס בבנקאות.

הוגו מייזל עם "נבחרת הפלא" האוסטרית, 1932
להמשך הפוסט

היכלי בודפשט: המפץ היהודי של העיתונות בהונגריה

בימים בהם עיתונות = פרסום = כסף = חופש, העיתונות היהודית שגשגה. הדרתם של היהודים מהגילדות המסורתיות במשך מאות שנים והאיסור להחזיק בקניין, סייעה להם לפתח מיומנויות וכישורים שהפכו אותם לכוכבים בתחום כשפרצה המהפכה התעשייתית

אושי דרמן

"אם השאיפה של העיתונות היא לשרת את הציבור, עליה להיות בעלת תפוצה כמה שיותר רחבה. הסיבה לכך פשוטה - תפוצה רחבה משמעותה יותר פרסום, יותר פרסום משמעותו יותר כסף, ויותר כסף שווה יותר חופש עיתונאי". הציטוט הזה שייך לג'וזף פוליצר, איל העיתונות היהודי שהיגר לאמריקה במהלך המאה ה-19 והיה לאחד מסנדקי העיתונות האמריקאית - לצדו של ויליאם הרסט.

אנדור מיקלוש (בחליפה שחורה, בקצה השולחן) ראש קונגלומרט העיתונות הגדול בהונגריה, במערכת העיתון Az Est ,1920
להמשך הפוסט

הגוטמן הראשון: מאמן הכדורגל היהודי הגדול בכל הזמנים

למאמן הכדורגל בלה גוטמן היו חיים מאוד לא שגרתיים. הכעס שלו ממשיך להשפיע על מועדון בנפיקה ליסבון גם שנים אחרי מותו

רונן דורפן

ב-2013 ערך מגזין הכדורגל היוקרתי וורלד-פוטבול סקר לבחירת המאמן הגדול בכל הזמנים. מטבעם של משאלים מסוג זה, בני זמננו נהנו מהטיה לטובתם וכך מאמנים כמו אלכס פרגוסון (שנבחר ראשון), פפ גווארדיולה וז׳וזה מוריניו - לצד חשודים טבעיים כמו ריינוס מיכלס, אריגו סאקי ובוב פייזלי - איישו את העשירייה הראשונה.

גוטמן במסיבת עיתונאים בלונדון לאחר התפטרותו ממועדון הכדורגל בנפיקה, 1962
אי-פי
להמשך הפוסט

האריה ששאג: סיפורו של אולפן הסרטים ששינה את הקולנוע לנצח

דור סער-מן

אחד מהאייקונים התרבותיים המזוהים ביותר עם המאה ה-20 היה סמל האריה השואג שהופיע לפני כל סרט של חבורת מטרו גולדווין מאייר, או כפי שהייתה מוכרת בכל העולם – MGM. היום החברה מתפקדת בעיקר בתור ארכיון פעיל בבעלות של חברת סוני, אך בשיא הפעילות שלה בשנות ה-30 וה-1940, היא לא הייתה רק חברת ההפקות החשובה ביותר בקולנוע ההוליוודי, אלא עיצבה את הטעם הקולנועי העולמי על ידי יצירת קלאסיקות כמו "הקוסם מארץ עוץ", "שיר אשיר בגשם", "בן חור", "חלף עם הרוח", סרטי האחים מרקס וסרטים רבים אחרים שהפכו אייקוני קולנוע נצחיים.

האריה השואג של MGM
MGM
להמשך הפוסט

לני ברוס: האיש שחזה ותיעב את הפוליטיקלי קורקט

לני ברוס היה אויב התקינות הפוליטית. הוא שילם על כך מחיר כבד, אבל פתח את הדרך לסטנד-אפ ומחאה כפי שאנחנו מכירים אותה היום

אושי דרמן

בשנת 1925 נולד בלונג איילנד בן יחיד למיקי וסאלי שניידר. בגיל שמונה ימים הוכנס העולל בבריתו של אברהם אבינו ונקרא שמו באמריקה לאונרד אלפרד, או בקיצור "לני". הוריו עדיין לא ידעו שכפי שאברהם אבינו ניפץ את פסלי האלילים של אביו כדי ליצור דת חדשה, גם לני שלהם עתיד לנתץ את אלילי תקופתו ולהכריז על דת חדשה – "תרבות הנגד".

הקומיקאי לני ברוס ב-1963
אי-פי
להמשך הפוסט

גבלס פינת ארלוזורוב: האם שר התעמולה הנאצי קשור לתעלומת הרצח ההיסטורי?

"ד"ר יוסף גיבלס, מיניסטר התעמולה של הרייך הגרמני לא יכול לשאת לו אשה אחרת זולתי את ידידתי הישנה מגדה פרידלנדר", כתב חיים ארלוזרוב לאשתו חודש לפני מותו; ההיסטוריה המשותפת רק הוסיפה נדבך לתיאוריות הקונספירציה שממשיכות לאפוף את הפרשה

דור סער-מן

הוא היה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית וכוכב עולה בתנועה הציונית בשנות ה-30. היא הייתה מהנשים המפורסמות ביותר ברייך השלישי ואשתו של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס. ובכל זאת, חייהם של חיים ארלוזורוב ומגדה גבלס ממשיכים לרתק לא מעט חוקרים ברחבי העולם, ונראה שטיב הקשר האפשרי ביניהם ממשיך להצית את הדמיון של לא מעט אנשים. מי היו שני האנשים יוצאי הדופן הללו, האם הם אכן היו בקשר רומנטי, והאם יוזף גבלס הוא התשובה לתעלומה ארוכת השנים שהפכה אחת השאלות השגורות במיתולוגיה הציונית – מי רצח את ארלוזורוב?

חתונתם של מגדה ויוזף גבלס. מאחוריהם, אדולף היטלר. דצמבר 1931
Bundesarchiv, Bild 183-R32860 Creative Commons
להמשך הפוסט

הנאומים הגדולים: האיום במלחמת אחים של מנחם בגין

מספרים על בגין כי לפני כל נאום שנשא נהג לעמוד שעות ארוכות מול המראה ולהתאמן על תנועות הנפת הידיים, קפיצת אגרופים וחזרה על רפליקות עוצמתיות. אבל "נאום השילומים" הוא כזה שראוי להיזכר בו שוב ושוב

אושי דרמן

מהו הופך נאום לנאום גדול? נאום גדול מעמיד שני ערכים אוניברסליים למלחמת אין מוצא, כמו נאומו המטלטל של אלעזר בן יאיר, שהוביל להתאבדות המונית במצדה. נאום גדול נישא ברגע קטן ולכאורה לא חשוב, שמנער את האדישים מאדישותם כמו נאומו של אלי ויזל בבית הלבן, או ברגע גדול והיסטורי שהרעיד אומה שלמה בטראומה כמו נאום הפתיחה של גדעון האוזנר במשפט אייכמן. אבל נאום גדול גם יכול להיות כזה שמחטט בפצעים המדממים ביותר, כמו נאומו המוכיח של מנחם בגין נגד הסכם השילומים.

יו"ר האופוזיציה מנחם בגין נואם בהפגנת "חרות" נגד השילומים בכיכר מוגרבי בתל אביב, 1952
הנס פין / לע"מ
להמשך הפוסט

יהיה לך קר, קח ספר: האימא היהודייה שהעיקה על פיליפ רות

כיצד בתוך דור אחד הפכה האימא היהודייה ממפעל לייצור חום ואהבה כפי שהיא מתוארת בשיר "א יידישע מאמע" של סופי טאקר לדמות מפיסטופלית, שתלטנית, חרדתית ומחוללת רגשות אשם? התשובה בספריו של פיליפ רות

אושי דרמן

בשנת 1928, מיד אחרי מות אמה, הקליטה הזמרת היהודייה-אמריקאית סופי טאקר את השיר "א יידישע מאמע" וקנתה את עולמה. מאז, בכל פעם ששרה את השיר בהופעות, נהגה טאקר לספר על אמה האהובה, "אישה עם לב יהודי טהור ומסירות אין קץ הניבטת מעיניה".

פיליפ רות באוניברסיטת פרינסטון ב-1964
סאם פולק / ניו יורק טיימס
להמשך הפוסט

סקס, הימורים וליל הסדר: סיפורו של המלון היהודי הכי לוהט באנגליה‎

על ארבעה דברים עמד מלון "גרין פארק": מסורת, דת, משפחה ואוכל. וגם על הרגלים שלא הצליחו לשרוד את הדור השלישי

אושי דרמן

במידה רבה סיפורו של מלון "גרין פארק" הוא סיפורה של יהדות אנגליה. סיפור שראשיתו בהגירה המונית בעקבות הפוגרומים והרדיפות במזרח אירופה, המשכו בקהילה יהודית מלוכדת ומשגשגת ואחריתו בגלובליזציה, התפוררות וקמילה. על ארבעה דברים עמד מלון "גרין פארק": מסורת, דת, משפחה ואוכל. כך נפתח הסרט התיעודי באותו שם המתאר את קורותיו של המלון היהודי המפורסם ביותר באנגליה.

מתוך הסרט "מלון גרין פארק". סיפורו של בית המלון הוא סיפורה של יהדות אנגליה
מתוך הסרט "מלון גרין פארק"
להמשך הפוסט

רות המואבייה: הנכריה שלימדה אותנו פרק באנושיות

דווקא רות, נכדתו של עגלון מלך מואב, שהיו לה את כל הסיבות בעולם לטפח שנאה יוקדת כלפי בני ישראל, בחרה לנהוג בדיוק להיפך. היא העדיפה את חום המסירות על פני צינת הזרות

אושי דרמן

מסתננת? פליטה? מהגרת בלתי חוקית? מבקשת עבודה? מעניין לאיזו קבוצה היינו משייכים את רות המואבייה אילו סיפורה היה מתרחש היום. רות כנראה לא היתה מספיק "יהודיה" כדי לעבור גיור ברבנות ולא מספיק "ישראלית" כדי לייצג אותנו באירווויזיון. היא היתה "האחר", אבל לא "אחר" פלקטי שעטוף באריזות שיווקיות כוזבות. היא לא נולדה כאן ולא חונכה כאן. גרוע מכך, רות היתה מבנות האויב המואבי, ועל פי חז"ל נכדתו של עגלון מלך מואב – ההוא שאהוד בן גרא דקר בחרב פיפיות באחת ההתנקשויות המקוריות ביותר המתוארות במקרא. אבל הפלא ופלא. דווקא רות, שהיו לה את כל הסיבות בעולם לטפח שנאה יוקדת כלפינו, בחרה לנהוג בדיוק להיפך. היא העדיפה את חום המסירות על פני צינת הזרות.

טקס שבועות בסנטרל פארק, ניו יורק, ארה"ב 1950
הרברט זוננפלד / אוסף זוננפלד, בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר
להמשך הפוסט

הטייקונים היהודים של ימי הביניים: סיפורם המופלא של הראד'אנים

האם העיסוק של יהודים וכסף הוא רק פראנויה? סיפור עתיק מגלה שהקשר חזק ומוקדם

אושי דרמן

ב-30 בינואר 1939 נשא אדולף היטלר נאום שעתיד להיכנס לדפי ההיסטוריה כפעם הראשונה בה הצהיר קבל עם ועדה על שאיפתו להשמיד את העם היהודי. במהלך הנאום שיבץ היטלר מספר פעמים את המונח "יהדות הממון הבינלאומית" כמקור לכל צרות העולם. מחקרים רבים הראו שהשנאה הפתולוגית של היטלר לבני העם הנבחר הייתה תולדה של פראנויה מדומיינת מכוחם הכלכלי של היהודים - באותו זמן עם חלש, מפוזר, ונעדר זכויות פוליטיות וריבוניות.

סוחרים יהודים בשוק העופות של לודז', פולין, 1916-1917
בית התפוצות / ארכיון התצלומים, באדיבות האקדמיה הפולנית למדעים, ורשה
להמשך הפוסט

תיק מולכו: נביא השקר שהגיע עד האפיפיור

שלמה מולכו שינה את העולם היהודי ללא הכר. מה הסתתר מאחורי השאפתנות יוצאת הדופן?

דור סער מן

הגירוש וההמרה הכפויים של יהודי ספרד ופורטוגל בסוף המאה ה-15 גרם לשינויים מרחיקי לכת בעם היהודי. כמעט באבחה אחת, אחד המרכזים הגדולים והחשובים קרס, רבים מהיהודים ברחו למקומות אחרים או שהתנצרו והפכו לנוצרים חדשים ורבים מהיהודים בחרו לשמור על גרעין של יהדות בסתר וכונו "אנוסים". אולם הגירוש וההמרה הכפויים גרמו לעוד שינוי משמעותי בעולם היהודי – התעוררות משיחית גדולה וציפייה לגאולה הקרובה על רקע המשבר הקשה.

הדגל של שלמה מולכו
בית התפוצות, המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר
להמשך הפוסט

מאוכזבי החשמונאים: הכת הקיצונית שמאחורי מגילות קומראן

הם דגלו בחיי פשטות וצניעות מחמירים, לבשו לבוש אחיד, ועשו את צרכיהם בחוץ בבורות שחפרו לעצמם באמצעות מקלות. הם חיו בשיתופיות ואדם שהתקבל לקבוצה נדרש למסור את כל הונו לכלכלנים של הקבוצה, וגם תנאי הלינה לא היו קלים. על זרם קצת שונה של היהדות

דור סער-מן

עבור רוב עם ישראל, הניצחונות הגדולים של החשמונאים במאה השנייה לפני הספירה היו סיבה גדולה לחגיגה, ועד היום יהודים ברחבי העולם מציינים את הניצחון בחג החנוכה. אבל באותה תקופה ממש קבוצה של יהודים התאכזבה מאד מהחשמונאים. הפתרון שהם מצאו לעצמם היה להסתגר ולהתבודד, הרחק מהחברה היהודית או כל חברה אחרת. הם קראו לעצמם עדת היחד. אנחנו מכירים אותם לפעמים בשמות אחרים כמו "כת מדבר יהודה" או "אנשי קומראן" – על שם המקום בו מצאו לפני 70 שנה את מגילותיהם.

קטע ממגילות ים המלח שהתגלו במערות קומראן בשנות ה-40 וה-50
רון וורצר / אי-פי
להמשך הפוסט

האם הוא באמת היה גיבור? הצצה לדמותו ההיסטורית של בר כוכבא

האם בר כוכבא היה גיבור לאומי או הרפתקן חסר אחריות? תלוי בהשקפת העולם. כך או כך, המרד שלו נכשל כישלון חרוץ

אושי דרמן

"הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, הוא היה גיבור". בשנת 1930 חיבר סופר הילדים לוין קיפניס את שירו המפורסם "בר-כוכבא". קיפניס צייר את בר-כוכבא כסוג של צ'ה גווארה, הגרסה הנימולה: גבה קומה, בנוי לתלפיות, דוהר על אריה שואג - ביד אחת מכפכף את הרומאים וביד השנייה מנופף בדגל החירות. השיר נכנס מיד לפלייליסט של כל תנועת נוער יהודית שכיבדה את עצמה. עד מהרה גורי חלוצים בארץ ישראל חונכו על ברכי גבורתו של בר-כוכבא, שהפך למנהיג נערץ - ונכנס, יחד עם מתתיהו ובניו החשמונאים, לפנתיאון הגיבורים הלאומיים של העם היהודי.

חגיגת ל"ג בעומר, חיפה, שנות ה-1950
לני זוננפלד, בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף זוננפלד
להמשך הפוסט