ארגון "צבי מגדל": כשמהגרים יהודים פולנים מייסדים רשת זנות עולמית - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארגון "צבי מגדל": כשמהגרים יהודים פולנים מייסדים רשת זנות עולמית

קונגלומרט הניצול "צבי מגדל", הקרוי על שמו של אחד ממייסדיו, נחשב בראשית המאה ה-20 לאחת מרשתות הזנות המשגשגות ביותר בדרום אמריקה, עם סניפים בכל רחבי העולם - משנחאי, דרך יוהנסבורג ועד ריו דה ז'ניירו. והכל יהודי. משלנו

תגובות
נשים צעירות כנראה עובדות בזנות
מתוך "הטמאים" / קסיס סרטים

אושי דרמן

בסוף המאה ה-19 למילה "אמריקה" היה אפקט כמעט מאגי על תועפות היהודים שהצטופפו בין הים הבלטי לים השחור. היבשת לא הייתה עבורם נקודה גיאוגרפית על המפה, אלא משאלת לב, ולכן הם לא ממש התפלפלו בשאלה באיזו אמריקה מדובר, הצפונית או הדרומית. חתן פרס נובל לספרות, יצחק בשביס זינגר, כתב בביוגרפיה שלו שיהודי מזרח אירופה היו משוכנעים שבאמריקה אפשר לאכול כל יום תפוז. עד כדי כך.

אבל היתה קבוצה של נשים יהודיות שהאמריקה עליה פנטזו בלילות הקפואים ברוסיה היתה שונה לחלוטין מהאמריקה האמיתית, אליה הן הגיעו בפועל בתקופת גל ההגירות הגדול ממזרח אירופה בראשית המאה ה–20.

לא שבצפון אמריקה מצבן של נשים יהודיות היה טיול בפארק, אבל סיפורנו מתמקד הפעם בדרום אמריקה. או ליתר דיוק בארגנטינה ובעיר הבירה שלה, בואנוס איירס, המקום בו התרחשה אחת הפרשיות המזעזעות בהיסטוריה היהודית המודרנית.

כמו שקורה כמעט תמיד, היו אלה שיקולים כלכליים קרים של ביקוש והיצע שהובילו לחרפה. בסוף המאה ה-19 הפכה ארגנטינה לאחת הכלכלות המובילות בעולם, ואף זכתה לכינוי "אסם העולם", בזכות התעשיות החקלאיות המשגשגות שבה. עד מהרה הוצפה במהגרים, בהם גם יהודים רבים. ב-1895 עמד מספר היהודים בארגנטינה על כ-6,000 ותוך פחות משני עשורים הגיע כבר ל-117,000. גידול האוכלוסיה בלט במיוחד בבואנוס איירס, אליה זרמו לא רק יהודים, אלא גם המוני מהגרים מרחבי העולם. נתון סטטיסטי באותה אוכלוסיה שיהיה רלוונטי לסיפורנו יהיה יחס המינים של תושבי העיר - כמעט עשרה גברים על כל אישה.

מהגרים יהודים מפולין על סיפון האונייה "אלקנטרה" בדרך לארגנטינה, 1929
בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות יצחק באום

מה שניתן לראות כביקוש גובר בקרב גברים ליחסי מין עם נשות העיר הוליד את ארגון "צבי מגדל" – קונגלומרט זנות עוצמתי שנוסד בידי מהגרים יהודים פולנים. "צבי מגדל", הקרוי על שמו של אחד ממייסדי הארגון, נחשב בראשית המאה ה-20 לאחת מרשתות הזנות המשגשגות ביותר בדרום אמריקה, עם סניפים בכל רחבי העולם - משנחאי, דרך יוהנסבורג ועד ריו דה ז'ניירו. בשיאו "העסיק" הארגון עשרות אלפי נשים, החזיק כ-2,000 בתי בושת וניהל מנגנון מאורגן שציית לחוקים נוקשים של עולם תחתון.

הסניף הראשי של הרשת נוסד בבואנוס איירס. תחת מסווה של ארגוני צדקה וחסד, התאגדה חבורה של סרסורים יהודים ("רופיאנים" בספרדית) שניצלו נשים יהודיות תמורת בצע כסף. הארגון נקט באסטרטגיה שיווקית מקורית: אחת לכמה שבועות נשלח ג'נטלמן יהודי לקהילות יהודיות במזרח אירופה. האיש היה מפיץ בקהילה מודעות ביקוש ל"נערות יהודיות מבית טוב" למטרות עבודה בבתי יהודים עשירים מארגנטינה, או ככלות לשידוך. באותה תקופה אפשרויות התעסוקה העתידיות של נערה יהודייה ממוצעת במזרח אירופה התמצו בשתי אפשרויות: או כמחוללת תינוקות או כעקרת בית מחוללת תינוקות. ולכן לא מפתיע שנערות רבות התפתו להיענות למודעות.

כבר באוניית המסע, בהפלגה הארוכה לדרום אמריקה, הנערות נכלאו, נאנסו, הוכו והורעבו. הסרסורים היהודים קראו לזה "חינוך מחדש" והמסעות כונו בשם "רמונטה" - מונח שלקוח מתחום הבקר. לאחר שירדו לחוף בבואנוס איירס נפתחו שערי הגיהינום, והנערות נלקחו לבית השייך לארגון, שם אולצו להתפשט, בעוד עיני הסרסורים חוקרות את גופן. וכך, כשהן עירומות, נמכרו הנערות במכירה פומבית בתור שפחות מין. "הזוכה" המרבה במחיר לקח איתו את הנערה האומללה שהפכה מאותו רגע לרכושו הבלעדי. בין האורחים הקבועים במכירות אלו היו גם אנשי ממשל - פקידי רשות, שופטים ועיתונאים - שרבים מהם היו גם לקוחות.

היחסים בין הקהילה היהודית הארגנטינאית לסרסורים היהודים היו מורכבים. מחד, דבק בהם הכינוי "הטמאים" ורבים מבני הקהילה התנערו מהם וקראו לסרב להשכיר או למכור להם דירות. מנגד, ביקשו הסרסורים היהודים להשתייך לקהילה, להשתתף בתפילות, בטקסים ובחגים. מאחר ועולמם הערכי התחיל ונגמר בכסף הניחו הסרסורים כי אם יתרמו כספים למוסדותיה העניים של הקהילה, יתקבלו כחברים מן המניין.

חשודים בסרסור עבור ארגון "צבי מגדל" ב-1930 לערך

בהתחלה זה עבד להם, עד שערב אחד פעיל ציוני מוכר בקהילה בשם נחום סורקין נעמד מחוץ לתיאטרון היהודי ומנע מהם להיכנס. מאז החלה הקהילה להוקיעם ותוך זמן קצר הוחלט לאסור עליהם להיכנס לבתי כנסת של הקהילה ואף להיקבר בבית הקברות שלה. אבל הסרסורים היהודים לא נכנעו והקימו בתגובה בית כנסת מפואר בלב השכונה היהודית בבואנוס איירס: הקומה התחתונה הוקדשה להיכל תפילה מהודר, ובקומה העליונה בית בושת. למעלה חוטאים, למטה מכים על חטא - הכל בחבילה אחת. בחגיגת חנוכת בית הכנסת יצאו הסרסורים היהודים עם ספרי תורה לרחוב וערכו "הקפות" סביב הבניין. כל זאת אל מול השכנים המזועזעים, שלא העזו לעצור בעדם.

ארגון "צבי מגדל" פעל במשך מעל 40 שנה ללא הפרעה. הסיבה המרכזית להצלחתו נעוצה בכך שראשיו לא היססו לשחד את כל מי שעלול היה לאיים על פעילותו: פקידי הגירה בנמלים, שוטרים ושופטים שדאגו לבלום נסיונות סגירה של הארגון, ופקידי עירייה ופוליטיקאים שהעניקו אישורים להקמת והרחבת בתי הבושת.

נפילתו של "צבי מגדל" רשומה על שמם של שלושה אנשים: אישה בזנות יהודייה, קצין משטרה ושופט. באוקטובר 1922 עלתה רחל ליברמן, יחד עם שני בניה הקטנים, על האוניה "פולניה" שעגנה בנמל המבורג. היעד היה בואנוס איירס, שם המתין לה בעלה, יעקב פרבר, חייט יהודי שהפליג שנה קודם לארגנטינה כדי לחפש פרנסה. רפרוף קצר בתוכן חליפת המכתבים בינה לבין בעלה מלמד כי רחל ציפתה לעתיד מזהיר שממתין לה מעבר לים. שום דבר לא הכין אותה למה שעתיד להתרחש. כשנה לאחר שירדה מהאוניה בבואנוס איירס נפטר בעלה משחפת. האלמנה הטרייה מצאה את עצמה בארץ חדשה, עם שני ילדים קטנים ובלי לדעת את השפה. עד מהרה הגיעה לפת לחם ונאלצה למכור את גופה.

רחל ליברמן

לאורך השנים כיצאנית ברשת "צבי מגדל" הצליחה רחל לצרף פרוטה לפרוטה. היא קנתה דירה ואפילו הקימה עסק קטן. כשביקשה לפדות את חירותה בכסף הערימו עליה אנשי "צבי מגדל" ושלחו אליה גבר אנונימי שהקסים אותה בהופעתו. האלמנה הבודדה התאהבה בזר המסתורי שכעבור זמן קצר הציע לה נישואין. מיד אחרי החתונה הבינה שטמנו לה מלכודת. בעלה החדש התגלה כסדיסט מרושע, שאילץ אותה, תוך הפעלת אלימות, לשוב לעבוד בזנות.  

בצעד אמיץ שנבע גם מייאוש עמוק פנתה רחל לקצין משטרה בשם חוליו אלסוגאראי שנודע בטוהר מידותיו. רחל הציגה בפניו עדויות מרשיעות נגד ראשי הארגון. הממצאים הובאו בפני השופט ד"ר רודריגז אוקמפו, שעמד בפרץ נסיונות השוחד שהציעו לו ראשי "צבי מגדל".

בספטמבר 1930 הסתיים המשפט, שכלל 108 כתבי אישום נגד ראשי הארגון. "קיומו של ארגון 'צבי מגדל' הוא סכנה ממשית לחברה שלנו", כתב השופט אוקמפו בפסק הדין, וקבע עונשי מאסר ארוכים לנאשמים. בעקבות לחץ ציבורי נכלאו מאות סרסורים יהודים ורבים גורשו לאורוגוואי ולמדינות אחרות בדרום אמריקה. לקראת סוף שנות ה-30 נסתם הגולל סופית על "צבי מגדל" והוא חדל להתקיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#