התנאית מכורדיסטאן: ראש הישיבה המבריקה לבית ברזאני - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנאית מכורדיסטאן: ראש הישיבה המבריקה לבית ברזאני

אסנת ברזאני, בת לשושלת רבנים מפורסמת, היתה תופעה של אשה אחת בקהילה היהודית בכורדיסטאן במאה ה-17. לאחר מותה, המיתולוגיה סביב דמותה הועצמה והאגרות שחיברה קיבלו מעמד של קדושה

תגובות
משפחה יהודית, מוסול, עיראק 1930
בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות עזרא לניאדו

אושי דרמן

גם בלי להכנס יותר מידי לעומקן של תיאוריות מבית מדרשו של הגל, כל בר דעת שמביט על ההיסטוריה ממעוף הציפור רואה שהאנושות, על מופעיה השונים והמגוונים, נמצאת במגמה של קידמה. נכון - עבדות, מעמדות, דיכוי נשים ומיעוטים – תופעות אלו עדיין קיימות, אך הן בטלות בשישים לעומת העבר הרחוק. בפרספקטיבה של מאות שנים, למעט כמה מעידות פה ושם, חץ ההיסטוריה מופנה קדימה.

מצד שני, לעתים אנו נתקלים במקרים שמערערים תפיסה זו. הופעה של "ברבורים שחורים", כפי שניסח זאת הפילוסוף והמסאי נסים טאלב. כלומר, תופעות שלא מתיישבות עם הנורמות החברתיות ויוצרות דיסוננס במוחם של אנשים שמתעקשים לחשוב על החיים כעל טבלת אקסל. אחת כזאת התרחשה בכורדיסטאן לפני מעל 300 שנה. למען האמת זו היתה תופעה של אשה אחת. אסנת ברזאני שמה - בת לשושלת רבנים מפורסמת, תלמידת חכמים מבריקה ששימשה כמנהיגה הרוחנית של יהדות כורדיסטאן במאה ה-17.

דיוקן מוערך של הרבנית אסנת ברזאני

לפי המסורת המקומית מקורה של יהדות כורדיסטאן בצאצאי עשרת השבטים שהוגלו בידי מלכי אשור במאה השמינית לפני הספירה. תיעוד מאוחר יותר נמצא בספרי המסעות של בנימין מטודלה - הנוסע היהודי המפורסם, שביקר בכורדיסטאן במאה ה-12 ודיווח על מאה קהילות יהודיות, בהן חיו 25 אלף יהודים. מאז המאה ה-12 ועד כיבוש כורדיסטאן במאה ה-16 בידי הטורקים אין לנו כמעט מידע על יהודי כורדיסטאן. למזלנו, הצחיחות התיעודית הגיעה לקיצה בזכות כתבי יד ואגרות של רבנים מקומיים, שנכתבו במאות ה-16 וה-17.

הבולט מכולם היה הרב שמואל אדוני ברזאני, בנו של הרב נתנאל אדוני ברזאני, מייסד שושלת הברזאנים, שעמד בראש קהילת יהודי מוסול וכונה "הקדוש". הבן שמואל, שהלך בעקבות אביו, ייסד ישיבות רבות ברחבי כורדיסטאן ונחשב לעילוי, פוסק הלכה ורב נערץ. לרב שמואל ברזאני ואשתו לא נולדו בנים, אבל במקום להתאבל על קטיעת השושלת הוא השקיע את כל מרצו בבתו היחידה שמגיל צעיר התגלתה כעילוי.

האב הכשיר את בתו למלאכת הפסיקה והעיון, והבת לא אכזבה ועם הזמן עלתה מעלה מעלה במעלות החכמה. עד מהרה הפכה הילדה לנערה ששמה הולך לפניה כתלמידת חכמים חריפה, עוקרת הרים ומפרקת סוגיות תלמודיות. גדולתה בתורה זיכתה אותה בתואר "התנאית" - תואר ששמור לחכמי המשנה. "בין ברכי חכמים גדלתי, מעונגת לאבי ז"ל הייתי", כתבה באחת מאגרותיה, "שום מעשה ומלאכה לא לִמדני אבי חוץ ממלאכת שמיים, לקיים מה שנאמר 'והגית בו יומם ולילה'".

"מחלת אל יהוד" (הרובע היהודי) , מוסול, עיראק 1930-1940
בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות עזרא לניאדו

כשהגיעה ברזאני לבגרות שידך אותה אביה לתלמידו הבכיר, הרב יעקב מזרחי. זאת בתנאי אחד – שבתו תמשיך בלימוד התורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במטלות הבית. כמה רבנים אתם מכירים בימינו שהיו משביעים את החתן המיועד של בתם שלא יטריד את אשתו במלאכות הבית כדי לאפשר לה להקדיש את זמנה אך ורק ללימוד? כמה אבות אתם מכירים שהיו עושים זאת? תארו לכם עד כמה צעד כזה היה חריג לפני 300 שנה.

במאמר מוסגר יש לציין כי המשפחה הכורדית אמנם היתה פאטריאכלית במובהק, אבל בניגוד לארצות אחרות שחיו תחת כיבוש מוסלמי, הנשים בכורדיסטאן נהנו מסובלנות יחסית; הן לא חבשו רעלה גם כשהחלק הארי של העם הכורדי התאסלם, הן החזיקו בזכות להתאגד, ובנוסף היו ידועות כלוחמות אמיצות ועזות רוח, תכונה שממשיכה לאפיין את נשות כורדיסטאן עד היום.

בהתאם לצוואה שהותיר אביה ברזאני המשיכה לשקוע בחיי תורה ועיון גם בנישואיה. חייה השתנו כשבעלה, הרב יעקב מזרחי, נפטר. או אז, לאור המוניטין שיצא לה כסמכות רוחנית והלכתית וכתלמידת חכמים בקיאה, היא התמנתה לראשות הישיבה בעיר מוסול, ובכך הפכה למנהיגה הרוחנית של כל קהילת יהודי כורדיסטאן.

אגרת מאת הרב פנחס חרירי, מראשי המקובלים השבתאים בכורדיסטן, לרבנית אסנת, 1664
מתוך הספר "יהודי מוצל - מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה" מאת עזרא לניאדו, באדיבות הספרייה הלאומית

"התנאית" זכתה להכרה מקיר לקיר. "מורתי הרבנית", כתב לה החכם ר' פנחס חרירי, "אנו תמיד מזומנים לעבודתך ולשרתך באמונה תמימה". עדות נוספת לסמכותה ומעמדה בקרב יהודי האזור ניכרת בבקשתה של הקהילה היהודית בבגדד שתשלח להם רב מבני ישיבתה. "התנאית" נענתה לקריאה ושלחה לבגדד את בנה שמואל, הקרוי על שם אביה. משבגר הבן הוא התפרסם כגדול בתורה, כאמו וסבו. מאז שימשו בני משפחת אדוני-ברזאני ברבנות בגדד כ-150 שנה עד 1743.

מתוקף מעמדה נאלצה "התנאית" להקדיש חלק ניכר מזמנה לניהול הישיבה, שנקלעה לעתים תכופות לקשיים כלכליים. באחת האגרות ששלחה לקהילות יהודיות בבקשה לעזרה כספית, ניכרת מצוקתה ומודעותה למוגבלותה כאישה באותם ימים. "אין לי דבר למכור ולא בן גדול או שליח שיחזר אחר קהילות, וגם כן אין דרכה של אשה לחזר אחר קהילות שנאמר - כל כבודה בת מלך פנימה". כאן אנו רואים כי חרף מעמדה הנישא, הרבנית ברזאני הפנימה את הנורמות החברתיות המקובלות, שבאותם ימים לא אפשרו לה לצאת למסעות גיוס כספים בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

"שקר החן והבל היופי, אשה יראת אדוני היא תתהלל" כתב משורר משלי בפיוט המפורסם, "אשת חיל". אולם הרבנית ברזאני היתה מחוננת לא רק במידות טובות, אלא גם ביופי עוצר נשימה. אגדות נרקמו סביב יופייה המסנוור, שעל פי המסורת גרם לגברים להיאלם דום בנוכחותה.

לאחר מותה הפכה ברזאני לדמות נערצת במסורת של יהודי העדה הכורדית. עם הזמן המיתולוגיה סביב דמותה הועצמה והאגרות שחיברה, כמו גם אלו שנשלחו אליה, קיבלו מעמד של קדושה. חלפו מעל ל-300 שנה. האם מתישהו נראה אישה עומדת גם בראש ישיבת פוניבז' או חברון? נותר רק לקוות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות