"למכירה: 70 אלף יהודים במחיר 50 דולר לראש": כך שבר התסריטאי ההוליוודי את קשר השתיקה - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"למכירה: 70 אלף יהודים במחיר 50 דולר לראש": כך שבר התסריטאי ההוליוודי את קשר השתיקה

התסריטאי זוכה האוסקר בן הכט והמלחין קורט וייל ראו את המתרחש מעבר לים, ולא יכלו לעמוד מנגד. הם פעלו עד שיהודי אמריקה התקוממו והביאו לשינוי

תגובות
מנחם בגין מנשק את ידה של חנה מרקובנה הלפרן , אלמנתו של זאב ז'בוטינסקי.משמאל בן הכט
AP

אושי דרמן

בערב חורפי של תחילת ינואר 1943 טיילו שני חברים בשדרה החמישית בניו-יורק. על המדרכות ילדים בנו בובות משלג וחלונות הראווה של חנויות היוקרה הבהבו נורות ניאון צבעוניות - שאריות מחגיגות ראש השנה האחרון. כעבור זמן מה התיישבו שני החברים על ספסל תחת פנס רחוב. אחד מהם הוציא מתיקו עיתון שוויצרי בן שבוע והקריא לחברו ידיעה, בה סופר על הצעה של ממשלת רומניה לממשלות ארצות הברית ובריטניה לאפשר ל-70 אלף מיהודי טרנסניסטריה לברוח מרומניה במחיר 50 דולר לראש. עוד הודגש כי ההצעה תאבד מתוקפה ברגע בו יפלשו הנאצים לרומניה - והם עמדו להיכנס בכל רגע.

שני החברים - המלחין הדגול קורט וייל והתסריטאי זוכה שני פרסי האוסקר בן הכט - יהודים מבטן ומלידה, הרגישו את ליבם נחמץ. כמה אלפי קילומטר וטונות של מזל הפרידו בינם לבין גורל דומה של מוות משפיל בתופת הנאצית. בזכות קשרים בחלונות הגבוהים אימת הכט את הכתוב בעיתון השוויצרי. הוא לא הופתע לשמוע שהממשל האמריקאי והבריטי גנזו את הידיעה. תגובתו הייתה חריפה. התסריטאי השתמש בכישורי הסרקזם שלו ופרסם בעיתוני ניו-יורק מודעה בגודל עמוד שלם באותיות ענק: "למכירה: 70 אלף יהודים במחיר 50 דולר לראש. יצורי-אנוש, באחריות". המודעה הסבירה בקצרה כי שלושה וחצי מליון דולר יצילו 70 אלף מיהודי רומניה מציפורני הנאצים. חשבון דמים פשוט.

יהודי רומניה על הספינה בדרכם ארצה
David RUBINGER / Corbis via Gett

הנהגת יהדות אמריקה לא אהבה את האקט המתחכם של הכט. עם פירסום המודעה הוציא רבי סטפן וייז, ראש הקהילה היהודית באמריקה ומנהיג התנועה הרפורמית, את ההודעה הבאה: "הקונגרס היהודי האמריקאי, תוך תיאום עם ארגונים יהודים מוכרים, מבקש להבהיר כי לא נתקבל כל אישור להצעה - כביכול של ממשלת רומניה, להתיר את צאתם של שבעים אלף יהודים, לפיכך, אין כל הצדקה לעריכת מגבית למטרה זו".

כעבור חמש שנים האמת יצאה לאור. בארטלי קראם, חבר הוועדה האנגלו-אמריקאית, אישר כי הצעה מטעם הממשל הרומני אכן הועברה. האמריקאים בראשות רוזוולט דחו אותה, וכך עשו גם הבריטים. לימים יכתוב הכט כי "70 אלף היהודים שהיתה אפשרות להצילם כונסו לתוך אסמים, הוטבלו בנפט, הוצתו ונורו למוות, כאשר פרצו, מייללים, כאבוקות דולקות, מתוך הלהבות".

אבל הכט לא ויתר. מצויד בעטו המושחז, באבק הכוכבים ההוליוודי ובעיקר באהבת האדם שבו, הצטרף לקבוצת ברגסון, בהנהגת איש האצ"ל, הלל קוק, שכינה עצמו פיטר ברגסון ופעל יחד עם עוד משוגעים לדבר כדי לעורר את דעת הקהל האמריקאית לשואה. המלחמה התודעתית התנהלה מול תותחים כבדים. בראש העיתון היומי הפופולארי ביותר באמריקה, "ניו יורק טיימס", עמד בזמנו המו"ל היהודי המתבולל ארתור הייס סלצברגר, שהקפיד "לקבור" בקנאות ידיעות על השואה בדפים הפנימיים של העיתון, לצד פרסומות על שימורי פירות ונעלי טניס. סלצברגר טען שאין דבר כזה אומה יהודית, מאחר והיהדות איננה לאום, אלא רק דת. אשר על כן, אין כל שותפות גורל בינו לבין היהודים שנרצחו באירופה. הכט ניסה גם לגייס את חבריו היהודים מהוליווד, אולם זכה לכתף קרה. אלו ברחו מזהותם היהודית כמו ממגפה, חוששים שתמיכתם במחאה תגרור כנגדם תגובות אנטישמיות.

המלחין קורט וייל ואשתו הזמרת לוטה לנייה ליד פסנתר ב ביתם ב ניו יורק
Robert Kradin / AP

מאחר ששמו נקשר בתנועה הרוויזיונסטית, שנואת נפשה של מפא"י והסוכנות היהודית ("הממשלה שבדרך"), הפך הכט למוקצה מחמת מיאוס בקרב התנועה הציונית. בנוסף לכך שילם מחיר מקצועי הואיל ותמיכתו ב"פורשים" גרמה לכך ששמו הוסר מרשימת הקרדיטים כשסרטיו הוקרנו בבריטניה.

השינוי התודעתי לו ייחל הכט הגיע בזכות מופע ראווה ענק שהפיק יחד עם הלל קוק, בשם "לעולם לא נמות", שהתקיים במדיסון סקוור גארדן במרץ 1943. על הצד המוזיקלי היה אחראי קורט וייל. המופע, שנערך מול קהל של 40 אלף איש שרובם שמעו בפעם הראשונה על השואה, זכה להצלחה עצומה. המופע התקיים על רקע תפאורה של לוחות הברית והסתיים בקריאת קדיש. הצגות נוספות של המופע התקיימו בפילדלפיה, שיקגו, וושינגטון, לוס אנג'לס וערי מפתח אחרות בארצות הברית. אלינור רוזוולט, אשתו של נשיא ארה"ב, כתבה מאמר אוהד בו הביעה אמפתיה לגורל יהודי אירופה. הפגנות ענק נערכו ברחבי ארצות הברית וב-6 באוקטובר 1943, יממה לפני יום כיפור, צעדה משלחת של 400 רבנים אורתודוקסים לעבר הבית הלבן כדי להיפגש עם הנשיא.

פליטים יהודים מאירופה במחנה אוסווגו, מדינת ניו יורק, ארה"ב 1944
לני זוננפלד, בית התפוצות

מכבש הלחצים פעל. בתשעה בנובמבר 1943 החליט הקונגרס להגיש הצעת חוק להקמת גוף ממשלתי שיעסוק בפליטים ובינואר 1944 הוקמה "המועצה לטיפול בפליטי המלחמה", גוף האחראי על הצלת שארית הפליטה. 200 אלף יהודי הונגריה קיבלו את חייהם בחזרה תודות למאמצי "המועצה לטיפול בפליטי המלחמה" שנולדה בעקבות מאבקם של הכט וחבריו, שסיפורם צונזר מספרי הלימוד ומאתרי ההנצחה בישראל מאחר ולא השתייכו ל"מחנה הנכון".

כעבור שנים חיבר בן הכט את ספרו "כחש" שנחשב לכתב אשמה חריף ביותר נגד ההנהגה היהודית בזמן השואה. בספר הכט סוגר חשבון עם ההנהגה היהודית באמריקה ועם תנועת העבודה שחיבלה בנסיונות ההצלה שלו ושל חבריו הרוויזיוניסטים. "אותם מנהיגים יהודים", כתב הכט, "אשר הפקירו ששה מליון מבני עמם לשריפה, לחנק ולהרג, ללא מחאה ובאדישות, ואפילו עם ברק של ערמומיות אנטישמית בתככיהם הפוליטיים – אני מסכם נגדם – אלה, נושאי התארים לרוב, אלה העוסקים בפוליטיקה, הנאמנים המופקדים על עתיד היהודים בארץ ישראל, שצייתו לדרישה הבריטית שלא לחולל שערוריות בדבר יהודי אירופה הנטבחים, שלא לעשות דבר אשר עלול יהיה לקעקע את השלטים שתלו הבריטים על כל שערי הכניסה לארץ ישראל: 'יהודים אינם רצויים' – ציונים אלה, גברים ונשים, אותם אגרור אל תוך תא הנאשמים שבספר זה".

אלינור רוזוולט בביקורה בארץ במרפאה בבאר שבע, 1952
פריץ כהן / לע"מ

בן הכט נפטר בשנת 1964 בניו-יורק. בדרכו האחרונה ליוו אותו חבריו מהתנועה הרוויזיוניסטית, ביניהם גם מנחם בגין - לימים ראש ממשלת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#