אסון חנוכה: כך גורשו יהודים מדרום ארצות הברית - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסון חנוכה: כך גורשו יהודים מדרום ארצות הברית

סיפור הגירוש של היהודים מטנסי, קנטקי ומיסיסיפי הוא פרק פחות מוכר בתולדות עם ישראל. זאת תודות לנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן שעצר את התפשטות הגירוש

תגובות
חיילי הקונפדרציה שורפים כותנה
גטי אימג'ס

אושי דרמן

חנוכה, כה' בכסלו התרכ"ג, 1862 למניינם. בחוץ משתוללת סופת שלגים כבדה ובבתי העיירה מתגודדות משפחות היהודים סביב נר ראשון. הלטקס משתזפים על המחבת, הסביבונים מחממים מנועים ואב המשפחה מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לפתע נשמעות בדלת דפיקות חזקות, מלוות בקריאות מחרישות אוזניים "יהודים החוצה". על חזיתות הבתים ממוסמרים צווים. פקודת גירוש מספר 11 יוצאת לדרך.

הסצנה הזו מוכרת מסיפורי גירוש רבים בתולדות העם היהודי. בדרך כלל היא מתרחשת באמצע חג ולרוב מלווה בדפיקות חזקות בדלת ובקריאות מכווצות קרביים. "יהודים החוצה". המיקום גם הוא פחות או יותר מוכר וידוע - המרחב העצום של אירופה, ממערבו של חצי האי האיברי ועד צפונה של סיביר או בארצות ערב, מהסהר הפורה ועד מדבר סהרה. והנה, למרבה ההפתעה, המקרה לא התרחש בגליציה או פרוסיה, אלכסנדריה, בגדד או עדן, אלא בעיירה שקטה וציורית בשם פדוקה (Paducah) שבקנטאקי, ארצות הברית. ומי שעמדו מאחורי פקודת גירוש לא היו אצילים פולנים, אריסים סלאביים, אינקוויזיטורים אנדלוסים או קציני אס.אס אריים, אלא אנשי צבא יאנקים.

הגנרל יוליסס אס. גרנט
ספריית הקונגרס

נכון, האסוציאציות שצצות לנו בראש לשמע צמד המילים "יהודי ארצות הברית" מתקשרות יותר לבייגל או וודי אלן, ודאי לא לרדיפות, אקציות וגירושים המוניים. אבל, מסתבר, שגם בארזים האמריקאים נפלה שלהבת האנטישמיות. ולא סתם ארזים, אלא הארז עטור התהילה, הגיבור המיתולוגי של מלחמת האזרחים והאיש שהציל את האיחוד האמריקאי מקריסה - הגנרל יוליסס אס. גרנט.

מה הוביל את המצביא של צבאות הצפון לחתום על פקודה מספר 11 שציוותה על גירוש יהודים ממדינות טנסי, קנטאקי ומיסיסיפי בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית? התשובה, כרגיל, בכלכלה. כידוע, הסיבה הרשמית לפרוץ מלחמת האזרחים הייתה ביטול מוסד העבדות. לפני המלחמה שראשיתה ב-1861 חיו בארצות הברית כ-32 מיליון איש, מתוכם 12 מיליון איש התגוררו בדרום. ארבעה מיליון מתוכם היו עבדים שחורים. כלומר, משאב טבעי, חינמי ונעדר זכויות, שטייקוני הכותנה הווספים לא התכוונו לוותר עליו בקלות. לא לגמרי ברור מבחינה היסטורית האם הכוונה בצו הייתה לכלל היהודים או רק לסוחרי הכותנה בהם.

היסטוריונים אוהבים להתפלפל בשאלה מי ומה הציתו את מדורות הדמים שהובילה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית: האם היו אלו רגשות האשם הצפוניים שצצו אחרי פרסום הרומן הסנטימנטלי "אוהל הדוד תום"? הידיעות אודות אכזריותן של להקות ציידי הראשים שרדפו אחרי עבדים שחורים במעלה נהר המיסיסיפי? אולי הזעם עקב הוצאתו להורג של המרטיר הלבן ג'ון בראון שנלחם למען שחרור העבדים? או שמא פרישת דרום קרוליינה מהאיחוד? אותנו מעניינת העובדה שבמהלך המלחמה, שנמשכה ארבע שנים (1861-1865), נסק מחיר הכותנה למחירים שלא נודעו כמותם. 

כאן נכנסים לעסק היהודים. שמועות שגונבו לאוזניים אנטישמיות קבעו כי מספר יהודים מעיירות הסמוכות לגבול הצפון – במדינות טנסי, מיסיסיפי וקנטקי - מספסרים בכותנה. עד מהרה "מספר יהודים" הפכו ל"יהודים רבים" ול"כל היהודים". אף אחד לא טרח לבדוק את הממצאים, שקבעו כי מבין  200 סוחרים שעשו עסקים עם הדרום, ארבעה בלבד היו יהודים. בימים ההם כמו בזמן הזה, פייק ניוז היה מכשיר קטלני ויעיל.

 - רחוב יהודי בסינסינטי, אוהיו, ארה"ב, סוף המאה ה-19
בית התפוצות / המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר

כדור השלג התגלגל מהר. היהודים האמריקאים תויגו כבוגדים וכעלוקות מוצצי דם שמכרו את המולדת תמורת בצע כסף. אחד העיתונים הנפוצים באמריקה באותה עת, "הארפר וויקלי" פרסם מאמר מערכת שהפנה אצבע מאשימה כלפי כל בני דת משה. "אתם היהודים", קבע העיתון, "אין לכם שום סימפטיה - לא ילידית, לא פוליטית ולא דתית - עם הארץ הזאת. אתם פה אך ורק כדי להרוויח כסף". סוכנות הידיעות AP דיווחה כי שלושה יהודים נתפסו מבריחים תרופות לניו אורלינס הנצורה בדרום, וכי הם מקווים שאותם יהודים יוצאו להורג. עיתונים מקומיים אף דיברו על הצורך בהשמדת יהודים. 

האם מניעיו של גנרל גרנט היו אישיים? מתברר שלא רק "יהודים חמדנים" ביקשו לגזור קופון מהמלחמה, אלא גם פרוטסטנטים נקיי כפיים. אחד מהם, ג'סי גרנט שמו, איש עסקים לא יציב ואבא של הגנרל, סגר עסקה עם שלושה סוחרי בדים מסינסינטי - יהודים בשם האחים מאק. כשבנו שמע על העסקה, הוא רתח מזעם והחליט שהיהודים מנסים להפיל את אביו בפח. עד מהרה התפשטו הידיעות אודות פקודה מספר 11 בכל רחבי העולם היהודי. בעיתון היהודי "המגיד" שיצא לאור באירופה נכתב כי בעקבות הפקודה "אחינו בני ישראל התמרמרו מאוד על התועבה הזו וצעקו חמס על שר הצבא הזה (גנרל גרנט) באזני שר הממשלה, פרזידנט לינקולן".

קריקטורה של גרנט בוכה דמעות תנין על גורלם של היהודים ברוסיה (לקראת בחירות 1884)
Bernhard Gillam/ PUCK Magazine

למזלם של היהודים הוצאתה לפועל של הפקודה התעכבה, אם מטעמים טכניים ואם מתוך התעלמות של הדרגים הצבאיים הזוטרים בשטח. בסופו של דבר רק יותר ממאה יהודים גורשו מבתיהם. רובם הגיעו מהעיירה פדוקה שמפקד האזור שלה, מרשל וורדל, בחר למלא את הפקודה ככתבה וכלשונה. וכך בסוף דצמבר פדוקה הייתה נקייה מ-30 .המשפחות שהתגוררו בה אשר גורשו לסינסינטי

קטע מתוך תכתובות לינקולן מ-1863 בהן גינה את פקודתו של גרנט
ספריית הקונגרס

אבל "המגיד" דייק. שני אחים בשם סזאר וג'ו וו. קאסקל, סוחרים יהודים מהעיירה פדוקה שהייתה הראשונה שתושביה גורשו, שלחו טלגרמה לוושינגטון אודות החרפה שנעשתה לבני עמם. משלא זכו למענה, שכרו השניים כרכרה וביום חורף כבד של סוף דצמבר 1862 דהרו לבירת הצפון. בוושינגטון הם נפגשו עם חבר הקונגרס, ג'ון אי. גירלי, שלסתו נשמטה כששמע על הפקודה. גירלי העביר את הידיעה מיד לנשיא, אברהם לינקולן, שנדהם לשמע הבשורה.

שלושה ימים מאוחר יותר היה אמור לינקולן להכריז על היום ההיסטורי, ה-1 בינואר 1863, בו תפורסם פקודת השחרור של כל העבדים במדינה, שיוגדרו מעתה "בני חורין מעתה ועד עולם"כיצד תתיישב הצהרה זו עם הגזענות האתנית שכרוכה בגירוש כל יהודי קנטקי, טנסי ומיסיסיפי? לינקולן ציווה להעביר לגרנט מיד טלגרמה שתבטל לאלתר את פקודה מספר 11, והאחרון מיהר לציית. הפקודה בוטלה ויהודי פדוקה שבו לביתם.

ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, התמנה גנרל גרנט לנשיאה ה-18 של ארצות הברית ומאויב היהודים, הפך לידידם הגדול. הוא היה הנשיא הראשון שחנך בית כנסת באמריקה, הנשיא שמינה הכי הרבה יהודים לממשל, ובאירוניה שרק ההיסטוריה יכולה לנפק - שבע שנים לאחר שהוא עצמו ציווה על גירוש יהודי פדוקה, פעל גרנט ללא ליאות נגד גירוש יהודים בידי הצאר הרוסי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#