עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הארץ

עקידה וארץ מובטחת: צילומי הסתר המדהימים מגטו קובנה

הצלם צבי הירש קדושין, שקרא לעצמו לימים ג'ורג' קדיש, הצליח להעביר מבט עדין ואוהב באנשים שגורלם נחרץ בין השנים 1941-1944. צילומיו מתמקדים באנשים ספציפיים, שלא כמו צילומיהם של הרוצחים, המתמקדים בגופות הסובלים

לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הלוויה בגטו קובנה, ליטא 1941-1944
לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות

רמי נוידרפר, ביה"ס למדעי היהדות, אוניברסיטת תל אביב

קובנה (KAUNAS בליטאית), בירת ליטא מאז 1918, סופחה לברית המועצות ב-1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ב-24 ביוני 1941 כבשה גרמניה הנאצית את קובנה, כיבוש שלווה במעשי רצח המוני של יהודים על ידי ליטאים וגרמנים. השלטון הגרמני ציווה על הקמת גטו כמעט באופן מיידי והוא הוקם ב-15 באוגוסט ברובע העתיק שנקרא על ידי היהודים סלובודקה, שם התגוררו כבר חלק מיהודי העיר, במיוחד העניים שבהם. בעת הקמתו היו בגטו כ-30 אלף יהודים. לאחר תקופה של אקציות רצח המוניות בסתיו 1941, שררה בגטו תקופה שקטה יחסית, והתפתחו בו חיים תוססים, באופן יחסי. בסתיו 1943 הפך הגטו למחנה ריכוז וביולי 1944 חוסל. חלק גדול מתושביו נרצחו והשאר נשלחו למחנות ריכוז בגרמניה.

הצלם צבי קדושין בגטו קובנה, ליטא, 1942. במשך יותר משנתיים צילם מאות תמונות בגטו קובנה עם מצלמה שהסתיר מהגרמנים, המראות חיי יום יום בגטו

מקור חשוב ביותר לחקר חיי הפנים של גטו קובנה הוא אוסף צילומיו של צלם הגטו צבי הירש קדושין, שקרא לעצמו לימים ג'ורג' קדיש. בשנת 1982 תרם קדיש לארכיון בית התפוצות חלק ניכר מהאוסף שלו, ובו כ-2,000 קונטקטים שצילם בגטו קובנה בין השנים 1942–1944 וכ-1,000 תצלומים ממחנות העקורים בגרמניה (1945–1946). חלק אחר מצילומיו תרם למוזיאון השואה בוושינגטון. אוסף קדושין הוא אחד מאוספי התצלומים הנדירים של חיי הגטו שנעשו בידי צלם יהודי.

אוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות

קדושין היה מהנדס אלקטרוניקה וצלם חובב שהתגורר בסלובודקה בזמן פלישת הנאצים לליטא, בקיץ 1941. בוקר אחד ביוני הוא נקלע לדירת שכנו לאחר שלאומנים פאשיסטים ליטאים טבחו ביהודי הרובע. הוא מצא את שכנו כשאצבעו טובלת בדם, כותב על הרצפה: "אידן נקמה" - "יהודים נקמה" וצילם את הכתובת. באותו רגע גמלה בליבו ההחלטה לתעד בצילום את סבלות היהודים בקובנה. קדושין רכש מצלמה חדישה מתוצרת "לייקה" שעליה הרכיב עדשה קטנה שתוכל לקלוט תמונות דרך חור כפתור, מאחר והגרמנים אסרו באיום עונש מוות על החזקת מצלמות בגטו. עבודתו של קדושין כטכנאי רנטגן בבית חולים צבאי אפשרה לו לרכוש סרטי צילום, לפתח אותם בבית החולים ולהבריח אותם חזרה לגטו בעזרתו של יהודה זופוביץ', סגן מפקד משטרת הגטו.

קדושין שידע כי הגרמנים מודעים לאוסף צילומיו ומחפשים אחריו, הכמין את הצילומים בכדים אטומים בבארות יבשות ונמלט מהגטו. הוא נשאר במסתור עד לשחרור הגטו באוגוסט 1944. אחר כך הוציא את צילומיו המוכמנים ממחבואם, ותיעד את הניצולים הספורים שהגיחו מבין הריסות הגטו. בהמשך הגיע דרך פולין לגרמניה, בה המשיך לצלם ולתעד את החיים במחנות העקורים.

חלק גדול מצילומיו של קדושין צולמו בחשאי, במיוחד כאשר היה חשש שגרמנים או מלשינים יהודים נמצאים בסביבה, אולם צילומים אחרים צולמו בידיעת המצולמים, המישירים מבטם למצלמה ואף מחייכים. קבוצה קטנה וחשובה בין צילומי קדושין הם צילומים שבוימו ככל הנראה בקפידה והם מהווים ביטוי לכשרונו העצום כאמן, כמו גם ניסיונו להעביר לצופה מסרים תרבותיים חבויים.

לפניכם שני צילומים של הגטו בהם התכוון קדושין ליצור אצל הצופה קונוטציות יהודיות עתיקות יומין, המשוחחות עם שניים מאירועי השיא של המקרא:

אספקת בשר לתושבי גטו קובנה, ליטא, 1944-1941

בצילום הראשון נראה קצב, המניף את גרזנו כדי לחתוך בשר סוס קפוא, אותו חילקו הגרמנים במשורה לתושבי הגטו כחלק מהקצאת המזון שלהם. אולם נראה כי המסר הסמוי הוא המעניין כאן. נתח בשר הסוס מעוצב בבירור בדמות אדם. הקצב מניף את גרזנו בפוזה של שוחט, כאילו מחכה שיבוא מישהו ויעצור בעדו. נראה כי קדושין מנסה בצילום הזה להעביר מסר של "עקידה" – עקידה שבה הציבור היהודי נשחט. בעקידה המקורית, ברגע הנפת המאכלת התערב מלאך האל ואמר לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער", ואילו שם, בגטו, כאומר לעצמו הצופה - ירדה המאכלת.

גטו קובנה שכן על הגדה השמאלית של נהר הוִילְיָה. בימות הקיץ נהגו תושבי קובנה לרחוץ בנהר. אחת הגזרות האנטישמיות שגזרו שלטונות הכיבוש הגרמניים על היהודים היה האיסור לרחוץ בנהר. רחצה שהייתה חשובה ביותר לא רק כבילוי בימי הקיץ, אלא גם מבחינה היגיינית מאחר ובגטו לא היו מים זורמים.

נערים יהודים מביטים בשלט האוסר גישה של יהודים לנהר. קובנה, ליטא 1941 - 1944

בצילום הזה של קדושין נראית קבוצה של ילדים, שכנראה כונסה במיוחד לצילום, מתבוננים בשלט שבו כתוב בגרמנית ובליטאית "הכניסה לנהר ליהודים אסורה". ניתן לראות גם כי התמונה צולמה ביום קיץ חם - הילדים לבושים חולצות קצרות.

הקונוטציה שניסה קדושין, שהכיר היטב את המסורת היהודית, להעביר לצופה, היא שיאו הדרמטי של סיום ספר דברים. אלוהים מתיר למשה רבנו, שהקדיש את כל חייו להובלת בני ישראל ממצרים לארץ המובטחת, לראות אותה רק מרחוק, מעבר לנהר הירדן, אך נאמר לו: כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא (דברים ל"ב, פסוק נ"ב).

על דרגשים בגטו קובנה, ליטא, 1941-1944

צילומיו של קדושין הם מקור חשוב ביותר להבנת חיי הפנים בגטאות. על צילומיו כתב אדוארד ט. ליננטל, עורך העיתון "Journal of American History": "התמונות שצולמו על ידי הגרמנים (בגטאות) ... עומדות בניגוד מוחלט לאלה... שצילם הירש קדושין. הוא הצליח להעביר מבט עדין ואוהב באנשים שגורלם נחרץ. צילומיו מתמקדים באנשים ספציפיים, שלא כמו צילומיהם של הרוצחים, המתמקדים בגופות הסובלים".

____________________________________

רמי נוידרפר הוא דוקטורנט בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב הכותב מחקר על חיי הפנים בגטו קובנה. למעבר לאוסף צילומי קדושין מגטו קובנה במאגרי המידע המקוונים של בית התפוצות.

לוגו בית התפוצות
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות |בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי

בלוג בית התפוצות עוסק בסיפור והנגשה של חומרים היסטוריים מתולדות העם היהודי, בישראל ובתפוצות, מההיסטוריה הרחוקה שלו ועד ימינו במדינת ישראל המודרנית. תרבות, אישים, קוריוזים, זוויות חדשות על תופעות ומקרים מוכרים או הפניית זרקור אל כאלה שלא הכרנו עד היום.

למעבר לבלוג בית התפוצות או לעמוד הפייסבוק של המוזיאון.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ