הפילוסוף היהודי שאתגר את "המדינה הסוציאליסטית" - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפילוסוף היהודי שאתגר את "המדינה הסוציאליסטית"

רוברט נוזיק גדל על ערכי השוויון אך בבחרותו חלה תמורה חדה בהשקפתו. הוא אתגר את מורו, ג'ון רולס, ובגיל 36 בלבד הציג תיאוריה הגורסת כי חסד וחמלה אינם תחומים שנתונים לכפייה

תגובות
סוציאליסטים יהודים בהפגנה. ריג'נט פארק, לונדון, אנגליה, 1981
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, באדיבות מלווין א' ניומן, אנגליה

אושי דרמן

בתקופה המודרנית עלו לגדולה שתי אסכולות אידאולוגיות מנוגדות שהתייחסו לסוגיית הצדק החלוקתי - מודל "המדינה הסוציאליסטית" שחתר להרחבת ההתערבות הממשלתית בחיי הפרט ומודל "המדינה הליברלית" שטיפח את חרויות הפרט וביקש למנוע ככל האפשר את התערבות הממשלה בחייו. ברובד העמוק יותר, מדובר במאבק עז ורווי יצרים גם היום בין שני ערכים מרכזיים - ערך "השוויון" מול ערך "החרות".

סוגיית הצדק החלוקתי הטרידה את המחשבה היהודית משחר ההיסטוריה. תרומות ומעשרות, שנת יובל, מס מחצית השקל, יום מנוחה כללי - כל אלו היו מקצת החוקים החברתיים שהטילה על נתיניה "הרפובליקה העברית המקראית" - כפי שכינה אותה תומס הובס. אם נתרגם את ערכי המוסר החברתי המקראי למונחים של התקופה המודרנית, נוכל לומר באופן כללי כי הוא נע בין הקוטב הסוציאליסטי (שביעית, יובל, מעשר ראשון, מעשר עני) לקוטב הליברלי-קפיטליסטי (צדקה על בסיס וולנטרי, אין חקיקה הנוגעת לשוויון, הסתייגות מרגולציה של רעיון המלוכה ועוד).

בתקופת הגלות, ללא מדינה וריבונות, וכשחופש העיסוק וזכות הקניין של היהודים הוגבלו משמעותית בידי השלטונות, פיתחו היהודים את "הגֶן הקפיטליסטי" - היזמות העסקית, המסחר הבינלאומי והחינוך להישגיות וללמדנות. את הצרכים החברתיים הותירו היהודים בין כתלי הקהילה, במוסדות וולנטריים כמו מוסד ההקדש, הגמ"ח והכנסת כלה.

כמה מעשירי הקהילה באירוע לאיסוף תרומות, ניו יורק, ארה"ב, שנות השישים
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף הרברט זוננפלד

בתקופה המודרנית, לשתי האסכולות היו דוברים מחוננים, מהם יהודים רבים. בין האוהדים הנלהבים של ערך "השוויון" היו קרל מרקס, משה הס, ולטר בנימין והרברט מרקוזה, ואילו בין נציגיה המובהקים של "החרות" אפשר למצוא את הסופרת איין ראנד, הכלכלן מילטון פרידמן, הפילוסוף הפוליטי ישעיהו ברלין ומי שאנו מציינים השבוע את יום הולדתו - רוברט נוזיק.  

נוזיק נולד ב-16 בנובמבר 1938 בברוקלין, ניו יורק, כבן יחיד לזוג מהגרים יהודים שהגיעו מהשטעטעל ברוסיה. בנערותו התאהב ברעיון הסוציליסטי והשתלב בשמאל החדש. בהמשך למד באוניברסיטת קולומביה וקיבל תואר ראשון בפילוסופיה. את הדוקטורט עשה בפרינסטון וכבר בגיל 30 החל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת הרווארד, והיה לאחד הפרופסורים הצעירים ביותר בתולדות האוניברסיטה היוקרתית.

שנות השלושים של המאה שעברה בואכה מלחמת העולם השנייה, סימנו את תקופת עליית מודל "מדינת הרווחה" אשר שימש כהכלאה בין ערכי החרות לערכי השוויון. ה"ניו-דיל" של רוזוולט בארה"ב, דו"ח בוורידג' בבריטניה, כמו גם עלייתה של מפלגת הלייבור, הובילו לרנסאנס של חוקים חברתיים כמו ביטוח לאומי, שכר מינימום, פיקוח על המחירים ועוד. היתה זו שעתו היפה של עקרון "ההתערבות הממשלתית" ששאף לצמצם את הפערים הכלכליים.

קבצן זקן מחזיק קופסת צדקה, ירושלים 1950 בקירוב
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אוסף הרברט זוננפלד

בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה (שנות החמישים והשישים) אחד השמות המרכזיים שדגל בהתערבות המדינה בשוק החופשי היה הפילוסוף ג'ון רולס, במקרה או שלא, היה מורה וקולגה של נוזיק בהרווארד. ב-1971 יצא לאור ספרו של רולס "תיאוריה של צדק" וכבש את העולם האקדמי. התיאוריה שעמדה בבסיסו היתה פשוטה, לא פחות משהיתה מבריקה. רולס הציע את התרגיל המחשבתי הבא: כשאנחנו באים לכונן חוקה עלינו להביט על המציאות "מבעד למסך הבערות". דמיינו שאתם לא יודעים אם אתם לבנים או שחורים, נשים או גברים, חכמים או טיפשים, עשירים או עניים וכעת - רק כשאתם נמצאים במצב נייטרלי לגבי "מושגי החיים הטובים", כפי שכינה אותם רולס - תחוקקו חוקה.

במלים אחרות, על החוקה להיות מנותקת מכל הקשר תרבותי, חברתי, לאומי, ביולוגי וכלכלי. בקיצור, שוויון טהור. לכאורה על פניו נראה הגיוני וצודק. אלא שגם רולס ידע שאנשים נולדים עם כישרונות, שאיפות ותכונות מסוימות שיובילו באופן טבעי למציאות של פערים כלכליים. ולכן, כדי לצמצמם אותם עד כמה שניתן, קבע רולס, כי עלינו לבחור באופציה שתוביל לפערים כאלו שפועלים אך ורק לטובת החלשים (למשל השקעת בעלי הון במפעלים שמייצרים מקומות עבודה).

בניגוד לימי בחרותו, אז נשבה נוזיק בקסמי הרעיון הסוציליסטי, עם בגרותו חלה תמורה חדה בהשקפתו, והוא החל מטפח איבה עזה לערך השוויון, ובעיקר לרעיונות שהציג רולס. וכך, שלוש שנים אחרי "תיאוריה של צדק", יצא לאור ב-1974 הספר "אנרכיה, מדינה ואוטופיה" - חיבור מבריק מאת נוזיק בן ה-36 בלבד.

מימין: רוברט נוזיק, משמאל: ג'ון רולס
גטי אימג'ס וויקיפדיה

כמו אצל רולס, גם התיאוריה של נוזיק היתה פשוטה בגאונותה. הוא חילק את השוק לשלושה מצבים: בשלב הראשון צריך להתקיים מצב של "קניין התחלתי צודק", שבו כולם בעלי קניין זהה. לאחר מכן מפעילים עליו כללי חליפין הוגנים (כמו חופש החוזים, כשהמוכר מוכר מרצונו והקונה קונה מרצונו) וכך, בסופו של תהליך, תמיד תהיה חלוקה צודקת.

נוזיק טען, ובצדק, שאם תיקחו קבוצה רנדומלית של אנשים, תחלקו להם סכום כסף שווה, ואז תאפשרו להם לסחור על פי כללי חליפין הוגנים, תוך שעה יהיה לכם מישהו עשיר ומישהו עני. כי פערים כלכליים, אמר נוזיק, הם אינם תולדה של אי-צדק אלא להיפך. פערים כלכליים הינם תולדה של יכולת, חריצות, אינטיליגנציה, תושיה ויזמות. בניגוד לרולס שסבר שקיים יחס ישיר בין שוויון לצדק, טענתו של נוזיק היתה שככל שתגנו יותר על חירויות הפרט לפעול על פי מצפונן ובחירתן, כך תגבירו יותר את הצדק.

נוזיק, שהקפיד על הופעה חיצונית מוקפדת (לא הייתם תופסים אותו בלי חליפת שלושה חלקים ובלורית מתנופפת), הואשם בידי אנשי שמאל כליברטריאן מנוכר וערל לב. אבל כמי ששורשיו היו נטועים עמוק בעיירה היהודית, הוא פשוט האמין שחסד וחמלה אינם תחומים שנתונים לכפייה בידי המדינה, אלא צריכים להיות על בסיס וולנטרי של יוזמה עצמאית. עד כמה השקפת עולמו היתה "יהודית" - תחליטו אתם.

עוד אנשים מרתקים, עוד סיפורים שלא הכרתם מההיסטוריה היהודית – בבלוג בית התפוצות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#