חוה רוזנפרב: להתענג על שמחת הלידה מחדש - בית התפוצות – מוזיאון העם היהודי - הבלוג של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוה רוזנפרב: להתענג על שמחת הלידה מחדש

בספרה "עץ החיים - טרילוגיה" מתארת סופרת היידיש החשובה את החיים בעירה, לודז', לפני הכיבוש הגרמני ועד חיסולו של הגטו. לפני כעשרה ימים מלאו שמונה שנים למותה

תגובות
חוה רוזנפרב בשנות הארבעים

הרבה רחל דרוק

ב-30 בינואר מלאו שמונה שנים לפטירתה של חוה רוזנפרב, שעל אף שהיתה אחת מסופרות היידיש החשובות ביותר בסוף המאה העשרים, לא זכתה להערכה הראויה לה. רוזנפרב נולדה ב-1923 בפולין, בעיר לודז', עיר ששליש מאוכלוסייתה היו אז יהודים. ההתבגרות בלודז' השפיעה עמוקות על יצירתה של רוזנפרב. הוריה, אברהם וסימה, היו חברים בתנועת הבונד, תנועה פוליטית יהודית שדגלה בסוציאליזם - וגם ביידיש כשפתו העיקרית של העם היהודי. רוזנפרב התחנכה כשהיא מוקפת בתרבות יידית-חילונית. בלודז' היהודית מיקמה רוזנפרב את הדמויות ביצירת המופת שלה, וביידיש עשירה הפיחה בהן רוח חיים.

רוזנפרב ומשפחתה נשלחו לגטו לודז' זמן קצר לפני שסיימה את התיכון. את תעודת הסיום שלה קיבלה כבר בגטו. היא אמנם החלה לכתוב שירים כבר בגיל שמונה, אבל בתקופת הגטו החלה לעסוק בכתיבה של ממש, ונהגה לשבת לכתוב השכם בבוקר, לפני היציאה לעבודה. שירתה ומחויבותה למלאכת הכתיבה משכו לבסוף את תשומת לבו של המשורר הגדול בגטו, שמחה בונים שייביץ, אשר לקח אותה תחת חסותו והציג אותה בפני קבוצת סופרים בתוך הגטו. כשגורשה רוזנפרב לאושוויץ, ב-1944, לקחה עמה את כתב היד, אך כשהגיעה לשם נלקחו ממנה כל החומרים, ושנים של עבודה ספרותית ירדו לטמיון ואבדו לעד.

ב-1945 שוחררו חוה, אמה ואחותה ממחנה ברגן בלזן. בעת ששהתה במחנה עקורים בבלגיה התחילה לתכנן לחזור לכתיבה, בעיקר על גטו לודז'. כעבור מספר שנים פרסמה את ספרה העיקרי, "עץ החיים - טרילוגיה", יצירה אפית סוחפת כתובה ביידיש, על חייהן המצטלבים של עשר דמויות בלודז' מלפני הכיבוש הגרמני ועד חיסולו של הגטו. שלושת הכרכים של "עץ החיים" מעניקים מבט אינטימי אל תוך המגוון האנושי של החיים היהודיים בעיר, כולל המורה והפטריוטית הפולנייה דורה דיאמנט; אסתר, הקומוניסטית הנלהבת; היהודי העני, איצ'ה מאייר ומשפחתו הגדולה; והתעשיין העשיר שמואל צוקרמן שחולק עם מאייר את האהבה להיסטוריה של יהודי לודז'.

עץ החיים – טרילוגיה על החיים בגטו לודז'. ספר ראשון: על סף התהום, 1939. תורגם מיידיש לאנגלית על ידי המחברת, בשיתוף עם בתה, גולדי מורגנטלר

חלק מדמויותיה של רוזנפרב מבוססות על אנשים אמיתיים: המשורר שמחה בונים ברקוביץ מבוסס על שייביץ, מדריכה הרוחני של המחברת, ואילו המשוררת הצעירה רחל אייבשיץ היא בת דמותה של רוזנפרב עצמה. גם חיים רומקובסקי מתואר שם, ודמותו מבוססת על חיים רומקובסקי האמיתי, ראש היודנרט השנוי במחלוקת. בספר הוא מתואר כמנהל בית יתומים מניפולטיבי ורודף בצע, אשר מנצל מינית יתומות צעירות שנמצאות תחת חסותו.

"עץ החיים" הוא סיפור שמתבסס על חיי היום יום של הדמויות, היחסים שביניהן, פרשיות אהבה וכל הפרטים שנותנים לחייהן מרקם ומשמעות. מאורעות השואה וגטו לודז' במיוחד לא משמשים כאן כבמה להצגת אירועים היסטוריים אפיים או מעשים הרואיים, אלה מתוארים כהפרעה אלימה, שנהיית לעובדת חיים שכל דמות חייבת להתמודד עמה ולהסתגל אליה, כל אחת באופן השקט האופייני לה. בנוסף, הסיפור לא מנסה למכור לנו שום מוסריות קלה לעיכול.

אחד ההיבטים המרשימים ביותר בספר הוא עד כמה אקראית במהותה היא האלימות בגטו. הדמויות, בלי קשר לטבען המוסרי, ואפילו כאלה שהתחבבו מאד על הקוראים, פתאום נעלמות ונהפכות לקורבנות של תהליכי הגירוש וההוצאות להורג העצומים והשרירותיים. אבל במקביל, גם כשהמוות והאלימות פולשים כל העת לסיפור, מה שמדהים הוא עד כמה הדמויות נאחזות בחיים, וממשיכות לנסות ולהוכיח שהן עדיין בחיים, לפחות בינתיים, באמצעות סקס, אמנות או קשרים חברתיים שהם ממשיכים לקיים. אמנם כמעט איש מהם לא נותר חי עד סוף הספר,  ממש כמו רוב יהודי גטו לודז', הם בכל זאת נחושים לחיות במלוא המרץ ככל שניתן.

חוה רוזנפרב נואמת בכנס בו הוענק לה תואר כבוד במשפטים מאוניברסיטת לת'ברידג' שבקנדה, 2006

רוזנפרב מתארת את התחושה הבו-זמנית של הסבל והתשוקה להיצמד לחיים בספרה על רגשותיה אחרי השחרור: "רגע אחד התענגתי על שמחת הלידה מחדש. כל עלה של עשב, כל עץ וכל שיח נדמו לי כמספרים מחדש את סיפור בראשית. שיכורה הייתי מאושר הקיום, הנשימה, התחושות, וההתבוננות בבשר השב ומכסה את עצמות גופי. וברגע הבא כה נעטפתי צער, עד כי הרעיל הצער את השכחה המאושרת שקדמה לו. יצירתה האפית של רוזנפרב מאפשרת לנו להקשיב לפוליפוניה של קולות שונים, לחוות ולהעריך את כוח החיות שלהם – אפילו רגע אחד לפני חורבנם.

הרבה רחל דרוק היא עורכת הקהילות במוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. צרו קשר עם רחל: racheld@bh.org.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#